שלום וברכה! ובכן
את מפרידה בין החלטות יומיומיות פשוטות, שאותן (אם הבנתי אותך נכון) האדם 'כשיר' להחליט, לבין ההחלטה לגבי מהו הטוב המוחלט, שהיא מעבר לבינתו הסובייקטיבית. אך אם אנו מניחים שמעשינו אינם נעשים סתם כך, אלא מאחורי כולם יש הגיון כלשהו,הרי שכל מעשה ומעשה, וכל החלטה, ולו הקטנה ביותר, צריכה להתקבל על סמך תפיסתי את אותו רעיון ה'טוב'! הרי כל מעשה קטן אמור להיות מקושר להגיון רחב יותר, וההגיון הרחב יותר לתפיסת עולם כללית, ותפיסת העולם - לערכים הבסיסיים המנחים אותי, התפיסה של מהו טוב ורע. אמת? אם כך, כל החלטה בחיים היא בעצם נגזרת של ההחלטה העליונה לגבי תפיסת העולם שלי. נניח שהגעתי למסקנה שרק המושג של אלוהים יציל אותי מאותו מצב בלתי אפשרי בו אני נאלץ לקבל הכרעות מוסריות שאיני מסוגל לקבל (אגב, איני חושב שהחלטה רציונלית כזו היא הרעיון מאחורי אמונה באלוהים, אבל... שיהיה). ובכן עדיין עליי לקבל החלטה מוסרית - מיהם הפרשנים הטובים ביותר של דברי האל? מהם דברי האל? האם רק התנ"ך, או שמא הברית הישנה, הקוראן, או תורות מיסטיקה שונות? ואפילו קיבלתי שהאל הוא שמסר לאדם את מה שמוכר לנו ככתבי הקודש - לא שהבנתי מאיפה צצה המסקנה הזו - עדיין נאלץ אני להחליט מיהו הפרשן הטוב ביותר לאותם כתבים. רב? כומר? שוב - החלטה מוסרית. ההחלטה המוסרית, למעשה, זו שלטענתך אין לי את הכלים לקבל (שוב, תקני אם אני טועה לגבי דברייך). ואותו רב או כומר, לא משנה כמו הוא למד וחקר והעמיק - מניין לו הידע לפרש את דברי האל? הרי אם רק האל הוא היודע מהו המוסר, הכיצד בכלל אפשרי לפרש את דבריו לכאן או לכאן, מבלי שוב לחרוג מגבולות יכולת ההחלטה המוסרית שלנו... כיוון שהרב הוא בסך הכל בן אדם, הרי לא יתכן שיהיה 'מומחה' לדבר אלוהים מבלי שתהיה לו ידיעה מוסרית משל עצמו. גם ההחלטה שאלוהים התכוון לאופציה א' במקום ב' היא החלטה בעייתית מאד, וכך גם הרעיון לפיו העקרונות המוסריים העליונים הם עניין שניתן לחקירה ופרשנות.
