אני רוצה לספר קצת על עצמי
ה13 בנובמבר הזה ימלאו לי 22 נובמברים. אני מכיר את עצמי טוב , האבסוד הוא , שאני לא ממש מאמין למה שאני יודע, אני חושב שזה קשור לעבר האפור שלי , אבל ניראה שלא יעזור לחטט בעבר , אני עד השנה למדתי בישיבה שחורה.. אווו אתחיל מזה שמכתה ה עברתי ללמוד בפנימיה בבני ברק, אחרי זה עברתי לישיבה שחורה בבני ברק לא אהבתי .רציתי מיסגרת יותר פתוחה, חופשית , עד שהחלטתי שאני מספר את הדבר הזה להורים שלי עבר המון זמן לא אשכח את הפרצוף של אבא שלי שומע את מה שאני סח "כמי שמתו מוטל לפנו" בלב כבד הוא ניסה לעכל זה היה כבן יחיד של אפפיור שתמודה לאביו על נטיותו ההומוסקסואליות זה לא ממש עזר.... היה לי שאבא שלי סחב אותי בין כול מיני רבנים ,שאמרו בהנף יד "לא לא , לא שישאר בישיבה" וזהו זה לא היה לי עם מי לדבר. התנמקתי בישיבה , ועד עכשו אני מרגיש את החנק... זה הרגשה שמכנסים את הראש שלך למים ואתה נחנק הראות שלך נדבקים והתאים במוח שלך מתחילים להתיבש , ואז אתה זורק את הראש שלך החוצה ולוקח האוויר ההההההה הראות מתנפחות , התאים מתחילים לחיות. ואומץ - זה מה שהיה חסר לי [וחסר לי עד עכשו...] החופש באוגוסט החלטתי שאני לא ממשיך בישיבה , הלכתי ללשכת גיוס ביטלתי את מעמדי כבן ישיבה היום אני עובד עם דילר ומחכה לבשורות טובות מהצבא וזהו זה בקצרה