'נאני, זה לא קצת מוזר?' אני מוציה את המפתח מהחלון של השירותים (או מתחת לעציץ, מאיפה שזה לא נמצא) 'אני מקווה שגראני תסלח לי על הפריצה הקטנה' אני פותחת את דלת, שלא משמיעה שום חריקה.
חשוך וקודר, קודר וחשוך. עם הרבה חושך. הרבה קדרות. יש שקט, יש דווקא הרבה שקט. מה שדווקא אין הרבה זה רעש. נו, מה את עושה הלאה? דברי אוטוסטרדה! אני אדאג לעצור אותך אם תקפוץ עליך מפלצת מהצללים.
לאחר שנכנסתי אני מוציאה נר וגפרורים מאחד הכיסים במכנסיים, ומדליקה נר שמתגלה כנר בריח קיווי. אין מספיק אור אז אני שולפת נר נוסף בריח תפוחי אדמה, ונותנת לנאני את הנר הראשון. מחפשת סימן לאנשים כלשהם בבית. 'חבל שלגראני אין חתול כמו נאני. זה לפחות היה נותן הרגשה שיש *משהו* בבית'. אני צועדת לכיוון חדר השינה של גראני, אולי היא עושה עוד אחד מהתרגילים שלה.
בעוד נובי מעסיק את ג'ס, ויימס מניף את חרבו. קול עמום של גלגול קוביות נשמע כאשר הברק מבהיק בשמיים בדרמטיות. במהירות של רוח ביום מעונן חלקית ובחדות של סכין ממוצעת של טאנדראיירונפאדרסון בע"מ יצרני סכינים מאז שנת הנחש המתפתל ברחוב טריקל 56, החרב נסקה במסלול מעוגל ונכנסה בחלקות אל בטנו של ג'ס. הוא עדיין חי, למרות שהפגיעה מספיק חזקה לכך שבקרוב הוא ימות. הוא מוציא סכין זריקה.