טוב, היום כשהייתי אצל סבא וסבתא שלי

טוב, היום כשהייתי אצל סבא וסבתא שלי

אז הם דיברו על המצב וזה נתן לי השראה לסיפור קצרצר, החרוזים יצאו בטעות. תגידו לי מה אתם חושבים: אלוהים, תסביר לי, אני בסך הכל ילדה קטנה, ילדה קטנה בת 7. אני לא יודעת איך זה העולם מבחוץ, אני לא יודעת מה יש מעבר לגבול. אבל אמא ואבא מדברים, על הפצצות ופיגועים. ואני? אני לא מבינה! אני רק ילדה קטנה. לפני כמה זמן אמא סיפרה על זוג תאומים שקרסו. אבל איך בני אדם יכולים לקרוס? וקצת אחרי זה היא סיפרה על ריצפה שמתמוטטת. למה היא מבהילה אותי ככה? אלוהים מה כבר ביקשתי? קצת שלום בחיים, קצת שלווה, קצת תקווה. אלוהים, תעשה שהכל יהיה בסדר. את אבא איבדתי בגלל ערבי. וכשמדברים על ערבים, יש עוד משהו שאני לא מבינה, למה כשערבי מת זאת שמחה, וכשיהודי מת זה אבל ל6 מליון אנשים? אלוהים, תסביר לי. תסביר לי מה קורה. הרי אני רק ילדה קטנה בת 7, שלא מבינה על מה אבא ואמא מדברים, כשהם אומרים פצצות ופיגועים. אלוהים תסביר לי, תסביר לי על מה סבא דיבר, כשאמר: ´רק שהכל יהיה בסדר´. אבל מה יכול לקרות? אנחנו בסך הכל מדינה קטנה. אלוהים תסביר לי, למה אמא מפחדת? למה אמא בוכה בלילות? את אבא אין לה כבר, וסבא גם בדרך. אלוהים תסביר לי, אני לא מבינה. אני בסך הכל ילדה בת 7 ילדה קטנה שלא מבינה שום דבר. אלוהים תסביר לי מה קרה, אתמול נסענו אני ואמא במכונית. ופתאום נשמע בום ענקי! נהדפתי אחורה ונבהלתי מאוד. עכשיו אני בבית גדול ולבן, עם המון אנשים שגם הם נהדפו בגלל הבום. אלוהים תסביר לי, למה זה קרה? תסביר לי למה אני מחוברת למכשירים? ואיפה אמא? הדמעות זולגות, ואני מפחדת כי אני לא יודעת מה קורה פה. אלוהים תסביר לי, למה התכוון הרופא כשאמר אמא כבר לא פה? TaLi
 

Piglett

New member
אוח, מה אני אומר... ../images/Emo97.gif

זה היה ממש עצוב וכתבת את זה בצורה ממש יפה. זה לא שאני "לא רגיש" או משהו כזה, פשוט הבחירה של המילים והצורה שתיארת את זה לא גרמה לי לדעמעות. אהבתי את ההתחלה אבל לקראת הסוף התאכזבתי; אהבתי דווקא את החרוזים. תמשיכי לכתוב!
רום.
 
../images/Emo4.gif

קיוויתי לקצת יותר תמיכה.. אבל בכל מקרה, נראה לי שהתאכזבת בגלל שלא היה חרוזים. כמו שאמרתי, החרוזים לא היו בכוונה זה יצא בטעות!!! אני גרועה בחרוזים ואף פעם לא הצלחתי לכתוב משהו בחרוזים!!! אני לא מבינה מה הקטע עם "הבחירת מילים" אם אני לא טועה זאת הפעם השניה שאני שומעת את זה ממך... לא רק בקשר אלי אבל שיהיה TaLi
 
כמו שאמרתי לך באיציק...

מדהים... דמעות זה לא גרם, אבל זה לדעתי מספיק עצוב... פשוט מדהים. ניר
הילד שאשם בהכל.
 
לא התכוונתי

שזה יגרום לדמעות.... פשוט אכלתי צהרים אצל סבא וסבתא שלי, והם התחילו לדבר על המצב ופתאום זה עלה לי לראש. כאילו קטעים מזה עלו לי ואז הגעתי הביתה בסביבות 7 בערב וכתבתי את זה. TaLi
למה אשם בכל?
 
ככה זה...

ככה זה תמיד, או כמעט תמיד, אני לא מהכותבים הדגולים.. אז אין לי הרבה מה להגיד כרגע. אבל בדרך כלל נראה לי שקורה איזה משהו, למשל הארוחה שדיברו על המצב שממש לא |חצב|, ואז הרעיון מגיע לראש, ואז כותבים.. נראה לי שזה קרה לי פעם או פעמיים... ועכשיו לחלק ה-
: לא ידוע לך שאני אשם בכל
זאת אומרת, המפ... לא חשוב..
. ניר,
הילד שאשם בכל.
 

vi-TAL-ity

New member
מדהים

אבל יש 2 דברים שבכל זאת אפשר לתקן: * שתי השורות האחרונות מיותרות. בשורה "ואיפה אמא?" כבר מבינים, מחכים שניה כדי לעכל ולבלוע רוק, ואז ממשיכים. את לא צריכה להאכיל בכפית דברים שכבר נתת לנו להבין בצורה כל כך יפה שתי שניות לפני. * ההתחלה והסוף נוגים ויפים, אבל האמצע קצת חוזר על עצמו... אגב, לא הספקתי להגיד לך מזל טוב על הפורום, ובגלל שזו ההודעה הראשונה שלי כאן (אני מקווה שעוד יהיו הרבה...) אני מנצלת את ההזדמנות כדי לאחל לך המון הצלחה ומזל טוב! פורום "סופרים צעירים". סוף סוף יש מקום אחר לתקוע בו את הדברים שאני כותבת חוץ מפח הזבל הורוד בחדר שלי... אני מקווה שאני גם אוכל לעזור לאנשים אחרים מהניסיון שלי, אבל תדעו שכמו שאני מצפה לקטילות והרבה קטילות על הסיפורים שלי, אני ביקורתית גם כלפי סיפורים אחרים, אבל הכל ברוח טובה. אני מקווה שאף אחד לא ייקח שום דבר יותר מדי קשה...
T@LY
 
למעלה