למרבה הצער
התחנה שלנו מונה 5 אנשים, אני ועוד בחור בי"ב, והשאר בי"א, ויש להם עוד חיים חוץ ממד"א. לימודים, משפחה, חברים וכאלה. במקרה כזה, שיש לך רק 5 חמתנדבים, בכל מקרה בתחנה תהיה בלי מתנדבים לפחות 48 שעות בשבוע, אנחנו לא יכולים לשרוץ שם כל הזמן, ולא משנה כמה שאני רוצה לעשות את זה. ותאמין לי, אני מעדיפה להיות בתחנה מאשר בכל מקום אחר, חוץ מזיכרון, אולי. אבל אני לא יכולה. אני סיימתי את השנתיים חובה שלי למד"א. אני נשארת כי אני נהנית מההתנדבות, והדבר האחרון שאני רוצה זה לפרוש. אבל מה לעשות, אני לא יכולה להיות שם כל הזמן! לפעמים, קורה, ו-16 שעות זה מעבר ליכולתי! לפעמים אני לא יכולה לעשות אפילו 8! באמת שזה קורה! ואני לא מבינה את מד"א, באמת שאני לא. מה יוצא להם מזה שהם מעיפים אותי? אני לא מקבלת מהם כלום. אני באה, יושבת כמה שעות, עם יש נסיעה עולה, ואז חוזרת הביתה. הדבר הממשי שעולה כסף שאני מקבלת ממד"א זה נסיעת שירות אחרי 11 בלילה, וגם זה רק עם יש עוד מתנדב איתי. ואני לא תמיד צריכה את זה. אם הם מעדיפים להעיף אותי כדי שאני לא אתנדב בכלל, מאשר שתהיה מתנדבת בתחנה 8 שעות אקסטרא בחודש, ברצינות, שיבוסם להם, שיהיה להם לבריאות. אבל במקרה כזה, הם פשוט טיפשים. מצטערת שהתפרצתי, פשוט נמאס לי.