טוב אז ככה....

RainDrops

New member
טוב אז ככה....

אני מתחילה לדאוג לעצמי. לפני 3 שנים, סבלתי מדיכאון קשה שהביא איתו חרדות, אובססיות, והמון בעיות נוספות. בדרך זו או אחרת אמא שלי גילתה על זה. לקחה אותי לפסיכולוגית מצויינת, שעזרה לי מאוד... אבל מאז עבר זמן, הרבה השתנה בחיים שלי וגם אני השתנתי.. אבל עם כל הלחץ והעניינים אני מרגישה שהדיכאון מתחיל לחזור, אני מרגישה שהחרדות חוזרות. שנה שעברה, נשלחתי ליועצת פעם אחת לשיחה בנושא לימודים, ומשם היא התפתחה לשיחה אישית, וככה כל שבוע הייתי נפגשת איתה ומדברת איתה, אני חייבת לומר שקצת הוקל לי לדבר עם מישהו כזה... בעל ניסיון. ועכשיו בינתיים היועצת מסיבות אישיות לא נמצאת בבית הספר, ככה שאין לי למי לגשת ועם מי לדבר. וככה כשעובר עליי יום רגיל, אני בסדר. אבל במידה ועובר עליי יום לא כ"כ אני מתחילה לקחת את זה נורא קשה, אני נכנסת לדכאון, לחרדות, אני בוכה, קשה לי לנשום. הייתי שמחה לחזור לטיפול, כי אני חייבת לפחות מידי פעם שמישהו ידריך אותי. ולהגיד עוד פעם להורים שלי שאני צריכה פסיכולוג, הם יתחילו לדאוג לשאול שאלות, ממש יחשבו שאני משתגעת למרות שזה לא ככה. ופסיכולוג זה גם כסף, ולא מעט. בנוסף הייתי רוצה להתחיל לרקוד שוב בסטודיו רציני משמע עוד כסף, הייתי רוצה לשפר את האנגלית שלי ולקחת מידי פעם שיעורים, משמע עוד כסף... אני מרגישה לא נעים לדרוש כל כך הרבה מהורי. שאני אלך לעבוד זה לא ממש בא בחשבון כי יש לי שנה עמוסה ואני צריכה ללמוד, ואין זמן לעבודה. אני באמת לא יודעת מה לעשות, וחוץ מזה שממש רע לי
 
מתוקה, קודם כל קבלי ../images/Emo24.gif

אני חושבת שיותר חשוב מהריקוד כרגע זה שתלכי לפסיכולוגית, כי נראה שאת זקוקה לכך, ואולי תמצאי שיעורים במתנס קהילתי במקום לא יקר יחסית וההורים כן יממנו בשמחה. לגבי השיעורים הפרטיים באנגלית- אני בטוחה שלהורים שלך לא תהיה שום התנגדות לממן לך אותם, זה קשור לחינוך שלך ואם את צריכה- את צריכה.
 
למעלה