המממ...
ניראה לי שהרושם שיצרתי על עצמי קצת מוטעה, אני לא עד כדי כך אובססיבית (רק קצת) אני בהחלט מסוגלת לבלות עם חברים מבלי לתלוש לעצמי את השיערות מרוב בדידות. הבעיה היא שכולם לומדים לבגרויות, נמצאים בצבא או כמובן משועבדים לטמבליזיה. ניסיתי להצטרף אליו פעם אחת, היה דווקא משעשע, בהחלט חוויה אנטרפולוגית מרתקת. אבל אני לא ממש חובבת כדורגל, וחוץ מזה אני רוצה לתת לו להנות מהתחביב הנוראי הזה לבד, שיהיה קצת עם חברים בלעדי. לא נורא אני אתגבר אני מניחה, בסך הכל שבועיים ואז יהיו שנתיים של שקט.