טובת הילד

[mykal]

אגיד לך שנעים

לשמוע, שנעשה מאמץ הדדי ונבנית אוירה טובה.
אני ממש שמחה לשמוע. ככה נעים לכולם.
ולגבי האנקדוטה, כשאת במקום שירותי, הם אמורים
לתת את השירות שמתאים לך ואת משלמת עבורו,
זה נכון לדרוש ולקבל מענה.
אני גם חושבת שלבקש ברמה האישית--זה לגמרי בסדר,
רק לא להפוך זאת 'לשדה קרב' או למקום לניגוח, אם זה לא עומד בסטנדרט שאת היצבת.

 

[שיר לי שני]

עד עכשיו

הצלחתי לא להתנגח איתה.
פה, בפורום, אני שופכת את מררתי.
אבל פנים אל פנים, אני נשארת בגבולות הנימוס האסרטיבי

אמון מלא? לא בטוח שאי פעם יבנה פה.
שירותי בייביסיטינג נקבל מאחרים, כנראה, גם בהמשך.
אבל להנות ביחד, בכיף.
אני חושבת שבביקורי בארץ אפילו שתיתי פעם חצי ספל קפה בלי שאף ילדה תיגש אלי באמצע. יש לילדים חוש מיוחד לזהות מתי את נחה, ותכף להגיע אליך בבקשה לחיבוק/ידיים וכו'

 

[B l u e D e v i l]

כדרך חיים

אני מבינה למה תעדיפי לתת שוקולד 70% (אני משתדלת לא לעלות על 65% כי זה פשוט לא טעים) לבין שוקולד פרה של עלית.
אבל מפעם בשנה שהילדות בישראל אוכלות שוקולד פרה, לא רק שזה לא ירעיל אותן, תראי איך אני חיה עליו כבר 30 שנה, איך אמא שלי חיה עלי כבר 56 שנים, סבתא שלי (שעבדה במפעל עלית והיתה לי גישה לשוקולד שלהם) כמעט 80 שנה ... ואף אחת מאתנו עדין לא מתה מהרעלה.

 

[שיר לי שני]

איזה כיף זה גישה לתהליך ההכנה!

אני מאד נהניתי לבקר בשוקליטיריות שהראו את התהליך!
יש לנו פה באזור איזה מפעל הכנת שוקולד שעושה סיורים, אני מתכננת לקחת אותן מתישהו

לעניין החד פעמי, רב פעמי: השאלה היא לא נקודתית שוקולד פרה מול שוקולד 70%, השאלה היא, האם אי אפשר להנות מלתת לילדים שוקולד איכותי, וחייבים לתת טופי? השאלה היא האם אפשר להגיד לאמא, שמסיבותיה שלה מאמינה שחלב פרה הוא רעל (ויש לי חברה כזו, שקוראת לחלב פרה רעל): "נו, אז חד פעמי, הוא ישתה רעל, ביג דיל." בשבילה, זה פוגע בו. בשבילה, זה מזיק לו. וכמו שלא תגידי לאיילת: "הנה תראי איך אנשים חיים על חזיר מצויין, מליוני אנשים אפילו, מאות בשנים, כלום לא קורה להם". כי בשבילה זה נורא ואיום, ככה אפשר להתחשב באמא שחושבת שטופי זה נורא ואיום.
או שאת חושבת שסולם הערכים של האמא ראוי להתחשבות הסבתא, או שלא. זה לא לפי "יש אלוהים מאחורי סולם הערכים הזה או אין", לדעתי. זו שאלה עקרונית-מוסרית.
וכמו שאני תמיד אומרת: אפשר לייסד דת, ואז זה יהיה פשוט יותר לכולם

אבל אם כבר שאלת אישית נקודתית: שיאכלו איזה שוקולד שיש, כל עוד הוא נקי ולא מלא בצבעי מאכל וכיוצא באלה

גם אני אוכלת פרה, אם אין משהו אחר

גם שוקולד 70% יקר בהרבה, ומעולם לא ביקשתי ומעולם לא אבקש לקנות במיוחד בשבילי מוצר יקר יותר.

 

[B l u e D e v i l]

הבחירה איזה שוקולד

לתת באופן חד פעמי מונעת מהרבה גורמים.
מה זמין לי במרכולית של הקיבוץ, מה מתאים לתקציב שלי - שוקולדים של 70% עולים פי 3 לערך משוקולדים פרה, איפה יש חידושים והמצאות "מגניבות" - סוכריות קופצות, נוזל תות, נוגט וכן הלאה.
וזה כל הכיף בסבתא.
אני לא זוכרת אם ספרת, היתה לך סבתא כפית?
שיחת הטלפון הראשונה שאני זוכרת עם סבתא שלי היתה כשהיתי קצת לפני 4. היה לנו בבית טלפון עם ספיקר ואני ידעתי לדבר רק עם הספיקר. התקשרתי לשאול אותה משהו והיא אמרה לי לבוא אליה. אז שאלתי אותה אם יש לה פסק זמן מריר (היה אז עם העטיפה האדומה) כי אני באה רק אם יש לה (אחר כך חטפתי הרצאה שלמה מאבא שלי על ההתניה הזאת) לנו בבית לא היה פסק זמן מריר, לסבתא היה כל מה שאהבתי תמיד.

אני לא אגיד לך ששוקולד פרה לא מזיק. אני אומרת שאני חיה עליו 30 שנה ועדין חיה. מענין אותי לגבי החברה שלך, יש לה טלפון סלולארי בבית? מודם אלחוטי (WIFI) ? טלפון אלחוטי? כל אלו הוכחו כמסרטנים. היא מרחיקה אותם מהילדים כמו שהיא מרחיקה את שוקולד הפרה?


אין קשר לדת, יש קשר לכך שעבור סבתא אני מגמישה חוקים. זה החוק שלי.זה סולם הערכים שלי.
אם אני לוקחת את הבת שלי ליומהולדת של חברה אני לא יכולה להגיד לה כולם יאכלו א,ב,ג ואת לא. אם אני לוקחת אותה לטיול היא עלולה לפספס את שעת המנוחה שלה - לכל דבר יש השלכות. ובשביל ההנאה המושלמת שלה אני מוכנה לסבול קצת.

 

[B l u e D e v i l]

יש דבר יותר מעצבן מתגובה שנמחקת?

רציתי להוסיף שיש לי חברה טובה מאוד שוקולייטרית. ותהליך ההכנה אכן מענג. לה קצת פחות כיך לתת לי לצפות כי אז אני מריירת לה על כל המטבח כמו מכורה להרואין בזמן שהשוקולד נוזל או מסתחרר לו.

 

[שיר לי שני]

זו היתה הסיומת שלי

שיאכלו איזה שוקולד שיש, כי זה מה שיש במרכולית, או כי זה זול, לא אכפת לי דוקא, בהקשר הזה

השוויתי לטופי, לא לשוקולד פרה

סבתא שלי היתה דמות אמביוולנטית מבחינתי.
מחד, כמעט לא הכרתי אותה עד גיל 12, היא חיה עם דודה שלי בחו"ל וגידלה את ילדיה של אותה דודה. היא ואמא שלי שנאו זו את זו ממש.
מאידך, סביב גיל 14 נקשר בינינו קשר אמיץ, כי כשאמי חלתה, ועוד חשבה שזה משהו חולף, היא מחלה על כל שנאתה, וביקשה מסבתי שאגור שם עד יעבור זעם. זעם לא עבר, וגם המחלה לא, אבל בחצי השנה שגרתי אצל סבתא, נקשר בינינו קשר מיוחד במינו, שכל מה שהעיב עליו היה שהיא דיברה סרה באמא שלי, שהיתה האדם הכי משמעותי בשבילי ביקום כולו.
כשאני רואה את חמותי מדברת סרה בכלתה השניה עם הילדות, אני רואה אותה פוגעת בהן כמו שסבתי פגעה בי באותה התנהגות.

 

[avigimel]

אכן טיפשות של הסבתות

אבל על פי הגישה הרוחנית שלך, כל סבתא היא הסבתא האולטימטיבית עבור הנכד שלה, לא? או שזה עובד כך רק לגבי הורים?
וצריך לזכור שהאמא של אישלך היא האולטימטיבית עבורו כמובן.

 

[שיר לי שני]

נכון

ואם הייתי יכולה לדעת מה השיעורים שהוא רצה ללמוד ממנה,
או מה השיעורים שרציתי ללמוד מאמי שלי, לצורך העניין,
זה היה מרתק. ממש.
הבחירה, לפי מיטב הבנתי, היא להורים ולאחים, כלומר, משפחה גרעינית בלבד.

 

[avigimel]

אבל זה כן נכון לסבתאות

כי אם אמך היא הכי טובה לך, ואת הכי טובה לבנותייך, מכאן שאמך הכי טובה כסבתא לנכדותיה.
ואיך את פותרת את סוגיית הילדים המאומצים? האם המולידה לא היתה אולטימטיבית עבורם?
עבורי זה קשקוש אבל מה אני מבין...

 

[שיר לי שני]

מעט מאד

 

[B l u e D e v i l]

ניסית פעם להגיד לה את זה?

כבר סגרנו שלחמותך יש נטייה לעשות דווקא כמו ילדה קטנה, ובחלק מהפעמים לא במטרה אמיתית לדווקא אלא באינפנטיליות אמיתית חוסר יכולת להבין מה המשמעות של מעשה.
אבל אולי היכולת שלך להסביר לה שהיא מקוממת עליה את הנכדים כשהיא מדברת סרה בדמויות אהובות עליהם - אמא,דודה וכן הלאה - תחזור אליה כמו בומרנג בסוף.
זה כמו שאת יכולה לאהוב מאוד להקשיב לרכלנית השכונתית,אבל אם יש משהו שאת לא רוצה שכולם ידעו היא תהיה האחרונה שתלכי לספר לה. זה חוזר אליה בסוף.

 

[שיר לי שני]

לא

כי אחרי שניסינו להגיד לה שכאשר היא משקרת לבן שלה לגבי זה שנתנה גלידה, היא מעוררת חוסר אמון, וזה עורר עלינו עלבונות, והאשמות בעוול שאנחנו עושים לה, ומה לא. כולל דרישה להיות "בצד שלה", אז החלטתי שאין שום טעם...
ובאמת, כשהבכורה הגיעה לגיל שש, היא הודיעה לאמא שלה ולחמותה שלא נעים לה הריב ביניהן.

 

[שיר לי שני]

אענה לך לשני דברים שהציקו לי

עד כדי כך, שחזרתי לזה עכשיו

1. זה כל הכיף בסבתא? לא יכול להיות כיף כי סבתא לוקחת לגן חיות כשלהורים אין זמן או תקציב? לא יכול להיות כיף כשסבתא משחקת איתנו? לא יכול להיות כיף ללכת איתה לבריכה של הקיבוץ? כל בסבתא זה הממתקים? סליחה, אבל זה מאד מצומצם בעיני...
2. לחברתי יש מודם WIFI, סלולארי ומחשב, כן. ואני מכירה בעל פה את הטיעון "אם יש את אלה, אז אפשר גם חלב פרה/צבעי מאכל וכו'". יש לי לזה תשובה בשני סעיפים:
א. זו שטות מוחלטת להגיד שאת או מנהלת אורח חיים לגמרי בריא ואקולוגי, מה שלא ממש אפשרי בעידן שלנו, או שמותר להכניס לגוף כל רעל שמתחשק. עושים מה שאפשר ונח, וכל אחד מסתפק במה שמתאים לו. זה מגוחך, בדיוק כמו הטענה שאם יש זיהום אוויר, אז זה לא משנה אם נעשן קופסה ליום. אגב, את עצמך מוכיחה את זה. את שומרת כשרות, אם זכרוני משרתני, אבל נוסעת בשבת. תארי לך שיבוא מאן דהוא, ויגיד שאפשר להאכיל את בתך בלובסטר טבול בשמנת עם קישוטי שריפס? יעצבן אותך, נכון? אבל, הי, את לא דתיה "ממש", את נוסעת בשבת. אי אפשר להגיד שבמה שנח לך יש דרגות, אבל אחרים חייבים להיות בשחור לבן. כמו שיש גוונים בין שומרי מצוות, ככה גוונים ב"שומרי בריאות", אני אפילו מכירה כמה שהם גם וגם. באותה מידה, אגב, מגוחך בעיני שילדי בית ספר יכולים להיות פראי אדם, בורים ועמי ארצות, וזה בסדר. אבל ילדי חנ"ב חייבים כל הזמן להיות מושלמים, נקיים, מנומסים, נאורים, ידענים ושקטים...
ב. דוקא משום שיש את כל המסרטנים האחרים, כדאי להפחית בחשיפה לחומרי מזון מיותרים.

 

[B l u e D e v i l]

אכתוב לך

מה שסבתי האהובה ז"ל אמרה לי פעם - שסבתאות הרבה יותר מהנה ונעימה וקרובה אליה מאשר אימהות (והיא כאמור גידלה ילדים בלינה משותפת אז זה לא שהילדים הטרידו אותה כ"כ לעומתנו הנכדים שהינו אצלה המון) כי היא לא נדרשת לחנך, לפקח, לאסור. הכל מבחינתה זו הנאה. כשזה מפסיק להיות מהנה "מחזירים" את הילד להורים שלו. היא לקחה חלק מאוד פעיל בחיים שלי ולא רק בהנאות (או בממתקים) אלא אפילו בלימודים ובנושאים רפואיים.
הכיף בסבתא לא נגזר מדבר אחד, ואני גם חושבת שאם סבתא מחנכת הכיף איתה לא נגמר. אמא שלי מחנכת את הבת שלי עוד לפני שאני בכלל קולטת דברים מסויימים (ולפעמים מעצבן לי שהיא מעירה לה לדעתי בלי שום צורך. ואתמול נולדה לי אנקדוטה חדשה כדוגמא למצב הזה) זה לא מפריע לה להיות כפית בדברים אחרים.
אז כמובן שאני מסכימה אתך. אני חושבת שזה מעיב קצת על היום אם סבתא לקחה אותי לגן חיות (גם אם להורים יש זמן ותקציב) וכל היום רדפה אחרי כמה סוכריות אני אוכלת.

לא מעצבן אותי שיציעו להאכיל את הבת שלי בשרימפס בכלל. אני לא כפייתית. לא נתתי לה בפסח לאכול גלידה בגביע. אבל אם היתי מגלה בדיעבד שהיא קבלה לא היתי מרגישה שעולמי חרב עלי.
יש לי גבולות שאני מציבה אבל אני לא מרגישה שאם גבול אחד יחצה פעם ב- שלא מסכן חיים יקרה אירוע מכונן בעקבות זה. בגלל זה אם פעם ב3 שבועות סבתא שלי תחרוג על המנה המותרת של ממתקים (מה זה תחרוג... תצליח לישר את כל שאר הימים בחודש) אני לא ארגיש צורך לנתק איתה קשר. יש לי קווים אדומים שאני לא מוכנה שיחצו אותם והם באמת אדומים. כל מה שבאופן חד פעמי לא גורם נזק אינו מפריע לי ברמה שכזו.
אם היתי נגד צבעי מאכל/שוקולד פרה אבל בעד סלולארי, מחשב וכן הלאה, לא היתי מכניסה לבית שלי צבעי מאכל, כשהיתי קונה בחוץ ארטיק היתי בודקת מה יש בו ומציקה למלצרים במסעדה. אבל אם אמא שלי היתה לוקחת את הילדה אחת לחודשיים למק דונלדס - למרות שהכל שם ...עדיף שלא נדבר... אני עדין מסוגלת לישון עם זה בלילה.

לא יודעת איך הגענו להשוואה של פראי אדם ומושלמות. אני לא חושבת ככה. האמת שעכשיו כשאני חושבת על זה אני חושבת שהיתי מצפה מילד בחנ"ב להיות חסר גבולות יותר מאשר ילד בבית ספר.

 

[שיר לי שני]

נתחיל מהסוף

אל תתעלפי, בסדר? ילדי חנ"ב וילדי בית ספר מתחלקים סטטיסטית על אותה עקומה של "פראי אדם"

אבל כן, משפחות ותיקות ממני מספרות שמצפים מהילדים שלהם שכל הזמן "יוכיחו" שהם בסדר. כי אם אתה שובר חלון כשאתה הולך לבית ספר, אז שברת חלון. אבל אם אתה שובר חלון כשאתה בחנ"ב, אז "אמרנו לכם שלא תצליחו לחנך אותו בבית!" אם זה לא היה נורא עצוב, זה היה מאד מצחיק.
לגבי הפעם ב... : את ואני יכולות להסכים, ויש כאלה שלא יסכימו. יש כאלה שיסכימו לשריפסים פעם ב.. וכאלה שיגידו שזה יהרג ובל יעבור. כל משפחה והערכים שלה. אצלי, כמעט אין מאכלים שבכלל בכלל לא, יהרג ובל יעבור. אבל אני כן מתכוונת לבקש מחמותי לבחור דברים מסויימים על פני אחרים, כי לא חייבים להגיע ליהרג ובל יעבור. אפשר סתם להתחשב, כמו שהיא מצפה שאתחשב בה.
לגבי ניתוק, אני לא ניתקתי, בפעם האלף אני כותבת את זה, לדעתי, ואני חושבת שניתוק הוא האמצעי הכי אחרון. אצלי, הוא לא יקרה בגלל ממתקים. אם הוא יקרה, הוא יקרה בגלל השפעה שלילית על הבנות...

 

[B l u e D e v i l]

מי שמסכים לשרימפס פעם ב

הוא לא שומר כשרות. הוא אדם רגיל וממוצע בישראל שהגישה שלו לאוכל לא כשר פחותה יותר מאשר אם היתי מטגנת לי קותלי חזיר לארוחת בוקר כמו משפחה הוליוודית אמיתית.
אנחנו לא אוכלים לא כשר. אבל אני לא חרדית. כך שאם באיזשהו אופן זה יקרה (הבת שלי תתארח בבית של חברה וכן הלאה) אני לא ארגיש שאנחנו מועמדות בפני ברק משמיים. בכלל, ההחלטות שלי מה לשמור ומה לא, לא מובנות מהפחד האלוהי כמו אצל הרבה דתיים אחרים אלא מתוך בדיקה והבנה שזה טוב לי.

אני מסכימה שהעין מופנית לכיון ילדים בחינוך אחר כדי לראות כמה הם מחונכים, אבל ההצהרה שאם ילד בבית ספר שבר חלון אז הוא שבר חלון אני מניחה שסתם מוקצנית בצורה מהותית. חינוך אם לשבור חלון או לא בא ישירות מהבית ולא מבית הספר. וכן ישנה מחשבה שרב מי שנשאר בחינוך ביתי (לפחות אלו שאני מכירה) הן נשות שאנטי שלא מציבות גבולות ומאוד "זורמות" עם היקום, החיים והבחירה הטבעית.

 

[שיר לי שני]

כל מי שנשאר בחינוך ביתי

הם אנשים שהגבולות שלהם אחרים משמקובל במערכת, לא בלתי קיימים

 

[mykal]

אני חושבת שהדגשת את הבדלי הגישה.

 

[נומלה]

לא שחור לבן

רוב האנשים (כולל אותי) שהילדים שלי פוגשים יביאו להם גם נזק וגם תועלת. כי לרוב האנשים (כולל אותי) יש צדדים יותר מאירים וצדדים פחות. לכן במפגש עם אחרים אני שוקלת נזק מול תועלת תוך הבנה שאף אחד לא מושלם. הבעיה איתך שאת בטוחה שבגלל היותך האמא האולטימטיבית את מביאה רק אור וחום ותועלת לילדייך. זה פחות או יותר ההבדל בינינו. אני לא. אני אשה בשר ודם ויש לי את החסרונות שלי.