טובת הילד

[B l u e D e v i l]

הית כנראה ילדה מחוננת באופן יוצא דופן

כי אני בגיל 6 (ובטח ובטח לא בגיל 4) לא היתי יכולה להגיד מתוך שיקול אמיתי ונכון אם נכון לי לעלות לכיתה א' או להישאר עוד שנה לשחק בגן.

 

[שיר לי שני]

בחלק המילולי-שפתי-מופשט, כן

מוטורית הייתי פגועה מאד.
אבל גם, יותר פשוט מזה: שטחו בפני למה חושבים שכדאי לי להישאר או לא, והייתי כבר מאד מתורגלת בקבלת החלטות. ההורים שלי מגיל צעיר לא דיברו במושגים של שכר ועונש, אלא של בחירה והחלטה. מגיל צעיר, לימדו אותי לשקול כך ואחרת, ולבחור. אני ממש זוכרת את הפרצוף של היועצת החינוכית, כשהאמא שמולה, פנתה לילדה לשאול מה דעתה, ולא קיבלה החלטה במקומה...

 

[B l u e D e v i l]

את יודעת,

אני אובחנתי כמחוננת. במבחני מחוננים ולמדתי בכיתת מחוננים. התחלתי לדבר שוטף לפני גיל שנה (ואכן לא סתמתי מאז) ויודעת להביע את עצמי יופי. אבל לקבל החלטה בוגרת בגיל 6? לא היתי בוגרת בגיל 6 כמו אישה בת 30 שמסוגלת לראות את העולם בתפיסה אמיתית - קרי אמא שלי, אבא שלי, גננת וכן הלאה.
ויתרה מזו, לילדים רבים נלקחת זכות הבחירה הזו עד היום. חלק גדול מילדי דצמבר של כל מחזור מבלים לא מעט אצל מאבחנות שמקבלות עבורן החלטה וגם אלו שנמצאים בוגרים ומתאימים (פלוס פלוס) עדין לא מסוגלים לקבל את ההחלטה הזו לבד. אז תסלחי לי אם אני לא אאמין לזה שיכלת בגיל 4 או 6 לקבל כזו החלטה באותה צורה שהית מקבלת אותה בגיל בשל יותר.

 

[שיר לי שני]

לא אמרתי שזה באותה צורה

אמרתי שקיבלתי החלטה, מנומקת, הסברתי את עצמי, וקיבלו את החלטתי.
לא אמרתי שבגיל שלושים הייתי מביאה את אותם נימוקים, או שהיתה לי אותה בשלות. במקרה שלנו, ההחלטה ניתנה להורי, והם העבירו את השאלה אלי. יכול להיות שבמקרה יותר קיצוני, המאבחנת היתה מקבלת את ההחלטה במקומם.
במקרה שלי, אני לא ילידת דצמבר. השיקולים היו פשוטים: הייתי בשלה שכלית, אבל לא חברתית. בגלל שנה מאד עגומה בריאותית פשוט כמעט לא נכחתי בגן, והיתה תחושה של הגננת שאולי כדאי לאפשר לי עוד שנת ילדות, משחקים, וחברים. זה הכל.

 

[איילת המתולתלת]

בערך כמו שנראה הפרצוף שלי עכשיו

כשאני קוראת בהלם את הספור הזה.

 

[avigimel]

 

[שיר לי שני]

אגב, אני ארחיב פה לעוד נקודה מעניינת

בתפיסה הרוחנית שלי, וגם ביהדות, וגם בעוד כמה דתות, ילד בוחר את הוריו לפני לידתו.
לפי התפיסה הזו, כל הורה הוא ההורה האולטימטיבי לילד שלו, כדי שילמד את השיעורים שנכונים לו בגלגול הזה.
אז כן, את, ואני, בלו, ונומלה, וכולנו, ההורים האולטימטיבים לילדים שלנו.
לא לכל ילד, לא אולטימטיבי מוחלט, אבל כן לילדים שלנו.
אישית, אני גם מאמינה בהורות במחשבה תחילה, ובחקירה ודרישה בכל מה שנוגע אליהן.

 

[נומלה]

קטונתי

הילדים שלי נוצרו ממפגש של זרע אקראי עם ביצית החודש וללא תהליך בחירה והם תקועים איתי כי זה מה יש. יתר על כן קשה לי לראות את תהליך הבחירה שאת מדברת עליו כאשר יש הורים מתעללים והורים מכים והורים מזניחים. וחוץ מזה תחליטי. אם הילדים בוחרים סימן שיש להם שיפוט, ואז הם יוכלו להפעיל אותו גם לגבי השוקולד שסבתא מציעה. אם הם לא יכולים להפעיל שיפוט לגבי השוקולד של סבתא, על אחת כמה וכמה שלא יכלו לבחור את הוריהם שזה בחירה ברמה הרבה יותר גבוהה להערכתי.

 

[שיר לי שני]

על בחירות של הנשמה

ועל בחירות של הגוף, יש הרבה מה לדבר.
גם לי קשה להבין את הבחירות השונות לפעמים.
אבל אני מדברת על בחירה שהנשמה עושה טרם ירידתה לעולם, כשהיא עדיין יודעת-כל.
אחר כך, שוכחים כל מה שידענו, כך שאין לנו מושג למה בחרנו בהורים שבחרנו, ומה השיעורים שרצינו לעצמנו בגלגול הזה.
חבל שלא משאירים לנו לפחות את הידע על התנהגות של בריאות וחולי, הא?

 

[עלה לא נידף]

זו אמונה רקורסיבית - גם סבא וסבתא הם המתאימים

ביותר,
זה מה יש ועם זה ננצח.

 

[איילת המתולתלת]

אולי בתפיסה שלך, ביהדות ממש לא.

אה, ואם בעלך בחר באמו הוא היה צריך לקחת בחשבון שהיא תהיה הסבתא של בנותיו.

 

[שיר לי שני]

ראשית

חברות יהודיות דתיות אחרות אמרו לי שכן, והן יותר אמינות לי ממך.
שנית, כמו שאמרתי, אנחנו שוכחים מה בחרנו ולמה, מה שאומר שבמהלך החיים, אנחנו מגיעים לכל מיני סיטואציות מעניינות מול הורינו, מבלי לזכור שבחרנו בהם. חוויה!

 

[איילת המתולתלת]

אחלה. אפשר לראות מקור לדברים?

 

[שיר לי שני]

בטח

אני אבקש מהן לחטט במקורות, כי הזאתי שקראה לבנות שלי מפגרות ביקשה.

 

[איילת המתולתלת]

הכי קל זה להיעלב

הסברתי כבר למה היתה הכוונה במשפט ההוא ותוך הדגשה שהן לא, אבל לא אפריע לך להנות מהאומללות.
אגב, למה באופן כללי את כן משקיעה בלענות לי אם קראתי לבנותייך מפגרות?

 

[שיר לי שני]

ספורט לאצבעות

ערך שאת לא מכירה בו, אני בטוחה

הסברת, ואני לא מאמינה לך.
לדעתי, המצאת תירוץ אחרי שכל מיני אחרות אמרו לך שהגזמת.
במקור, נפל לך הפאסון של הצדיקה, והוכחת בדיוק מה רמת המוסר והערכיות שלך.
אל תשמחי עדיין, לא נעלבתי, אפילו לא הופתעתי. רק ציינתי עובדה יבשה.
עליך חשב החזון איש במשל העגלה הריקה והמלאה.

 

[איילת המתולתלת]

גם אני עושה ספורט לאצבעות מדי פעם

פה ולא רק פה.
אני עשיתי את שלי והסברתי. זכותך לא להאמין. לא מפריע לי.
לא ידעתי שהיה לי פאסון כזה, ועד שכבר נודע לי אז את אומרת שהוא נפל... חבל מאוד אבל אני אתמודד עם זה.
ויפה שאת מכירה את החזון איש. חשבתי שאת רק בעניין של שפינוזה.

 

[שיר לי שני]

אחד הערכים שלי

שאני בטוחה שגם בו את לא מכירה, הוא עולם ידע רחב, ועולם תרבותי רחב.
אז כן, החזון איש, כמו גם הרמב"ם, כמו גם רש"י, כמו גם הקוראן והחדית'ים, כמו גם הברית החדשה, כמו גם בודהיזם, הם חלק מעולם הידע שלי.
באופן מוזר למדי, הגעתי לשפינוזה רק לאחרונה. בגיל חמש ניסחתי התחלה של תפיסת עולם לגבי אלוהים, ורק לאחרונה גיליתי שהטענה הראשונה ההיא שלי - היא הטענה הבסיסית של שפינוזה.
הטיעון הבסיסי שלו כל כך הגיוני ופשוט, שילד בן חמש יכול להבינו. הפיתוחים שהוא עשה על זה, הם מעבר לבינתי, וגם הכתיבה שלו מסורבלת וקשה מאד.

 

[dify]

אוי כמה הזדהתי

עם מה שכתבת על ההורים שפונים לילד כדי לשאול לדעתו

זה אחד הדברים הכי מעצימים שאפשר לתת לילד, אם עושים את זה באמת מתוך הלב ))

אבל אני לא מזדהה עם הרעיון שההורה הוא האולטימטיבי לילד שלו, ממש ממש לא חושבת כך. חושבת שהורים הם לא מושלמים והם עניין של מזל, מכל הורה, טוב או גרוע, אפשר ללמוד ולגדול, ואפשר לא. אני חושבת שבגלל שאין לנו שמץ של בחירה בעניין, אז אנחנו מעדיפים לחשוב שזה הטוב ביותר שיכלנו לקבל, אבל וואלה, יכול להיות ש... לא?

 

[אסתי קלי]

אז הנשמה של הילד גרמה לשני אנשים זרים להכיר

ולהתחתן?