טובת הילדים

[moshe010]

אשתך תסכים לכל מה שתחליט?

אם כך המצב באמת שונה, אבל כמובן
גם זה לא פשוט בכלל

 

[הלוואי הלוואי]

אם כי נראה לי

שהיתה מעדיפה להדחיק ולא להתמודד.

 

[אגס 10]

יש כאן אי הבנה קריטית

אני הבנתי שהבן אדם מדבר כזוג הורים אנוסים יחד
על זה אמרתי מה שאמרתי
אם אכן מדובר רק אחד ההורים אנוסים אני לוקח בחזרה את מה שכתבתי!

 

[הלוואי הלוואי]

הבנת נכון לגמרי

אבל אניסות משותפת אינה מחייבת תמימות דעים טוטאלית בכל רגע נתון על הדרך ועל מידת העשיה וההקרבה. אם לאדם בודד קשה עם תהפוכות מוחו ק"ו כשמדובר בזוג , ויש מצבי ייאוש ופאסיביות כי אף אחד לא חתם על מסמך לפיו לא יהיו לבטים עצירות ותהיות בדרך.

 

[corner of the sky]

מורי הוא לעשות מה שטוב לך ולמשפחתך...

האם אני מאמינה שאפשר לגדל ילדים שמחים ומועילים לחברה בתוך הציבור החרדי? כן
האם אני חושבת שאתה יכול???? רק אתה יודע
האם אני חושבת שיש מצבים שבהם עדיף להישאר בתוך החברה ולגדל אותם בפתיחות? כן
האם זה נכון לך???? רק אתה יודע

הכל אפשרי אין כללים למה שנכון או לא נכון וכל החלטה שתקבל לא תהיה קלה...
אני מכירה אנשים שבחרו ככה ואחרים שבחרו אחרת ויש המצליחים בשתי הדרכים ויש שנכשלים..
אין כללים למשחק.. מה שחשוב זה לשקול ולחשוב לפני כל צעד ואף פעם לא להינעל לתמיד בדעה אחת
ותזכור תמיד להיות פתוח לתהיות ולהיות מוכן לשנות שצריך

בהצלחה לך במשחק החיים... והכללים למשחק זה רק מה שאתה קובע

 

[corner of the sky]

ואין לי שמץ של מושג מה "מורי" אמור לאמר...

 

[אחרת9]

מוסרי...

זה מה שרצית לומר.

ואני גם חושבת שאין מצב לחיות כאנוס מבלי לגרום לנזק מסוים לסביבה. מצד שני, יש מלאן חרדים צדיקים שגורמים נזק בלתי הפיך לסביבה בעצם היותם. ויש גם אנשים בכל העולם מכל דת מין ותרבות שמזיקים לאהובים עליהם כל יום. אז מה.
אי אפשר לבחור בצדק מבלי לעשות חשבון מה באמת צודק כלפי ילדינו. במקרה שלי נגיד, הכי צודק כנראה היה לא להביא אותם כלל לעולם. אז מה אני יכולה כעת לעשות בענין? כלום. להיות הכי טובה כלפיהם שאפשר ולגדל אותם במינימום נזק. יותר מזה, אי אפשר.

 

[corner of the sky]

תודה מזל שלמישהוא כאן יש שכל להבין אותי

 

[או טו טו אתאיסט]

אני לא יודע מה זה אומר מוסרי

הייתי מתקשה להסביר לילד שלי איך וויתרתי בשבילו על עתיד שנראה לי נכון בגלל קשיים חברתיים או משפחתיים
"לא שלחתי אותך לבית ספר כי סבא היה כועס"

מצד שני מי אמר מהו העתיד הנכון? ואולי אפשר לשלב? ובכלל, הדרך להקנות לילד דרך חיים הרבה יותר מורכבת מאשר לענות לו על השאלה אם יש אלוהים או לא, אני משוכנע.

וכאן מקומו של משפט המחץ: כל מקרה לגופו.

 

[הלוואי הלוואי]

וכשילד ישאל את אביו

מדוע לא שלח אותו לבי"ס תיכון פרטי בצפון ת"א ופותח לו אפשרויות בחיים אלא לביס ככה ככה ועונה לו האב : כי אמא ואני רצינו לעבוד רק 8 שעות ביום ולא 14 שעות ביום והיתה בעיית מימון, והילד לא יבין זאת....מקובל להאשים את האב ?

לדעתי קשיי הגירה (חברה, משפחה, מנטליות, עיסוק שונה) בין מגזרית קשים יותר, במקרים רבים, מדוגמא זו
ויש מושג של מסירות נפש עד היכן (סבא היה כועס הוא ביטוי פשוט מידי , הייתי מסביר לנער במשך שבוע מהי המשמעות של הקרבה כזו ככל שהייתי יכול לתאר לו)
וכי לכל שאלה ואי הבנה של הילד מחוייב הוא להבין את התשובה? במקרה זה "אל תדון.... עד שתגיע למקומו" של האנוס הוא הכרחי.
בייחוד לאור מה שציינתי לגבי האפשרות הסטטיסטית שהילד יבוא בתלונות מעין אלו.

 

[מילטון גון]

השאלה היא לא מה ילד בן 15 יבין או לא

ילד בן 4 גם לא מבין למה לא נותנים לו לאכול כל היום סוכריות. השאלה היא אם בגיל 30 הוא יבין את ההורים, ואני לא מכיר כמעט אדם בן 30 שיחשוב שהוריו פשעו כלפיו בכך שנמנעו מלעבוד 14 שעות ביממה על מנת לשלוח אותו לבי"ס איכותי יותר, כך שהדוגמה שהבאת בטוח לא מתאימה.

 

[הלוואי הלוואי]

מתחייב

להבין את אבי או חמי אם יתנצל בפני שוהא אנוס, אך לא אסלח לו אם יערים קשיים בדרכי

 

[שראליס]

אין לי צורך להתחייב על זה אחבקהו ואנשקהו

על זה ואחר זה אלך לדרכי

 

[מילטון גון]

התייחסתי לדוגמה בלבד, לא לטיעון כולו

אם כבר אתה נכנס לזה - לא משנה למה אתה מתחייב לסלוח או לא, אלא למה הילדים שלך יסלחו.
אם אני הייתי יודע שאבא שלי היה אנוס ולא טרח לחשוף אותי לאפשרויות אחרות, ובגללו קלטתי את זה רק כשהייתי תקוע עם אשה שאני לא מתחבר אליה וילדים שאני אוהב ואאלץ לאבד אם ארצה לחיות בהתאם לאמונתי, אני לא הייתי מצליח לסלוח לו.

ממליץ לך להכיר באפשרות שהילד שלך יהיה דומה לי ולא לך, ולשקול את ההחלטות שלך במשקפיים האלה.





אבל היי, למה אני בא בטענות לזה שהגבת למשהו שלא קשור להערה שלי. הרי אני בכלל תוקף סדרתי של אנוסים, אז בטח התכוונת לאחת מאותן אלפי הודעות אחרות שלי שמפוזרות בפורום...

 

[בני בניהו]

אני לא מעביר כל החלטה שלי

דרך המשקפיים של מה הבן שלי יבין ומה הבן שלי לא יבין,
די לי בכך אני מבין את עצמי,
וגם זה דיי קשה.

 

[מילטון גון]

ואיפה דרשתי ממך לעשות את זה?

הבחורצ'יק דיבר על מה הילד שלו ירגיש אז התייחסתי לזה, זה לא מחייב שאני טוען שזה בכלל שיקול חשוב בהחלטה של בן אדם.

 

[בני בניהו]

אתה, כתמיד, צודק.

 

[מילטון גון]

אתה צריך לזכור את זה

עוד לפני שאתה מגיב לי...

 

[או טו טו אתאיסט]

והיכן הגבול??

אין לי דבר עם השאלה מה תענה לילד שלך בבא היום, אני לא רואה את זה כפתיח להשקפת עולם או דרך חיים.
ניסיתי למקד את שאלת ה"אם זה מוסרי" שלא ברורה לי.

יש עוול מסוים שאתה יכול לגרום לבן שלך, לסגור בפניו הזדמנויות זה עוול - לא לשלוח אותו לבית ספר בצפון תל אביב זה לא עוול, לכה"פ זה הזדמנויות שלא פתחת בשבילו.

לך להיגיון הפשוט שבחוק חינוך חובה (חינם!) ותבין על מה אני מדבר.

אבל אדרבה כבוד המסתייג, מקד אותי אתה - מה הפשט "מעשה לא מוסרי"? ועוד ביחס לבן שלך?

ואני מדגיש שוב, הייתי שולח את הבן שלי לחינוך חרדי בלי להסס. אני מאושר על שאני בוגר המערכת החרדית והייתי משתף אותו באושר הזה.

 

[אפס שתיים1]

אישית אני מכירה מישהו

שהוא אנוס מגיל 23, לאחר שנישא והביא לעולם ילדים. הוא אוהב את אשתו, את ילדיו ואת נכדיו ואוטוטו נינים וזה עובד. אשתו יודעת שהוא לא דתי ומעמידה פנים שהוא כן, ילדיו לא מתעמקים בשאלה (אם כי לדעתי אחד מילדיו אנוס גם הוא) ומאחר וחיי משפחתו תקינים ופרנסתו מצויה כולם מבסוטים.

תבין, לך קל לחיות כחרדי כי נולדת אל תוך זה. ובגדול - הרי להיות חרדי זה בעיקר ההיבט החברתי. אז זרום עם זה...

מה שכן, השבע כאן בנקיטת חפץ לכולנו - שאם יום אחד הילד/ה שלך ת/יראה סימנים של עזיבת העולם החרדי, אתה תהיה בשבילו למשען ולמקור אהבה.

הא, ואני מכירה גם סיפור אחר, מלפני הרבה שנים, על אנוס שגילה שגם זוגתו כזאת. הם כבר מזמן לא בארץ וכולם בכלל שכחו מקיומם