הלוואי הלוואי
New member
טובת הילדים
הקדמה נחוצה:
הסוגיה פונה אל אלו שלאו דווקא יתאמצו להוציא כל חרדי בשאלה.
הסוגיה פונה אל אלו שלא רואים באי יציאתו של האנוס פגם מוסרי הכרחי. (או שכן רואים פה בעיה מוסרית, אז מה.....) בסוגיה זו פלורליזם הוא מילת מפתח. סליחה על האריכות.
ולגופם של דברים:
ונניח נגמרו לי הכוחות לעשות את התהליך של היציאה בשאלה. תוך אלפי התחבטויות. ונניח שמבחינת עצמי אשלים עם היותי אנוס לכל חיי. ונניח אני מסכים (נפשית) להתנחם בקשרי משפחה תקינים, בעבודה מפרנסת, בילדים הממשיכים בתלם ללא זעזועים. שקט תעשייתי. ונניח שמבחינת החינוך – אני לא כל כך בטוח שהחינוך החרדי (במיוחד בגיל הצעיר...) כל כך גרוע בחלק מהביטיו. (כן. פגשתי היום ילדים גסים , לא ילדיכם שלכם , חלילה, אך ילדי לא פוגשים עדיין משלב דיבור כזה במקומות האולטרה חרדיים בהם הם מסתובבים, במחילה) ונניח אשלים לילדי ליבה. לימודי מקצוע. ונניח אתן להם מרחב מודרני – דתי מסויים. ונניח אתן להם תחושת בחירה מודגשת , ולכשיחפצו.
אין לי מגמות סוציולוגיות לתקן עולם, רוצה למצוא מנוח לכף רגלי ולבני משפחתי. אגו. ונניח משיקולי נוחות ופרקטיקה – טוב לי מבחינתי להישאר אנוס.
ברצוני לדון על טובת הילדים:
אני מסתכל על טיפוסים סביבי ובמשפחתי: הנה אברך מתוק שהולך לכויילל מאושר, וגם אשתו שמחה. כידוע הפכחון האניסות והיציאה בשאלה , על מחיריהם הכבדים - לא תמיד קלים ועדיפים ממצבו זה של האברך (הבטוח שבהבל מילותיו בונה עולמות....) המאושר.
יש לי "ג'וקים" (חיוביים אמנם לטעמי ) בראש. מי אומר שלילדי יהיו גם ? הרי אחוז האנוסים מדעת הוא זניח באוכלוסיה.
ישנם הרבה סיכויים שילדי יגדלו לתוך החברה החרדית/ דתית מודרנית באהבה ובאושר .
ישנם הרבה סיכויים שכל מה שאני מתחבט בשבילו ושקלתי לצאת גם בשבילם – ממש מיותר לגביהם - אם הם מקבלים חום , נוחות כלכלית...הורים אוהבים והכי חשוב: מכילים שונויות. אולי לא יגיעו לתהיות אלו לעולם.אולי יעדיפו בכלל להיות בתלם .
מה דעת הקהל הקדוש ?
(יש ילדים שיקחו מפירות החילוניות רק את הקליפות, היש רמזי אופי לטיפוסים כאלה שלא היית מת שיצאו בשאלה ? וכן להיפך – רמזי אופי לילד שיאכל את הפרי... אני סבור שרבים יוכלו להזדהות עם התחושה שלא לכל אחד "מגיע" לצאת בשאלה, ולא תמיד זה ייטיב עם הבנאדם )
הקדמה נחוצה:
הסוגיה פונה אל אלו שלאו דווקא יתאמצו להוציא כל חרדי בשאלה.
הסוגיה פונה אל אלו שלא רואים באי יציאתו של האנוס פגם מוסרי הכרחי. (או שכן רואים פה בעיה מוסרית, אז מה.....) בסוגיה זו פלורליזם הוא מילת מפתח. סליחה על האריכות.
ולגופם של דברים:
ונניח נגמרו לי הכוחות לעשות את התהליך של היציאה בשאלה. תוך אלפי התחבטויות. ונניח שמבחינת עצמי אשלים עם היותי אנוס לכל חיי. ונניח אני מסכים (נפשית) להתנחם בקשרי משפחה תקינים, בעבודה מפרנסת, בילדים הממשיכים בתלם ללא זעזועים. שקט תעשייתי. ונניח שמבחינת החינוך – אני לא כל כך בטוח שהחינוך החרדי (במיוחד בגיל הצעיר...) כל כך גרוע בחלק מהביטיו. (כן. פגשתי היום ילדים גסים , לא ילדיכם שלכם , חלילה, אך ילדי לא פוגשים עדיין משלב דיבור כזה במקומות האולטרה חרדיים בהם הם מסתובבים, במחילה) ונניח אשלים לילדי ליבה. לימודי מקצוע. ונניח אתן להם מרחב מודרני – דתי מסויים. ונניח אתן להם תחושת בחירה מודגשת , ולכשיחפצו.
אין לי מגמות סוציולוגיות לתקן עולם, רוצה למצוא מנוח לכף רגלי ולבני משפחתי. אגו. ונניח משיקולי נוחות ופרקטיקה – טוב לי מבחינתי להישאר אנוס.
ברצוני לדון על טובת הילדים:
אני מסתכל על טיפוסים סביבי ובמשפחתי: הנה אברך מתוק שהולך לכויילל מאושר, וגם אשתו שמחה. כידוע הפכחון האניסות והיציאה בשאלה , על מחיריהם הכבדים - לא תמיד קלים ועדיפים ממצבו זה של האברך (הבטוח שבהבל מילותיו בונה עולמות....) המאושר.
יש לי "ג'וקים" (חיוביים אמנם לטעמי ) בראש. מי אומר שלילדי יהיו גם ? הרי אחוז האנוסים מדעת הוא זניח באוכלוסיה.
ישנם הרבה סיכויים שילדי יגדלו לתוך החברה החרדית/ דתית מודרנית באהבה ובאושר .
ישנם הרבה סיכויים שכל מה שאני מתחבט בשבילו ושקלתי לצאת גם בשבילם – ממש מיותר לגביהם - אם הם מקבלים חום , נוחות כלכלית...הורים אוהבים והכי חשוב: מכילים שונויות. אולי לא יגיעו לתהיות אלו לעולם.אולי יעדיפו בכלל להיות בתלם .
מה דעת הקהל הקדוש ?
(יש ילדים שיקחו מפירות החילוניות רק את הקליפות, היש רמזי אופי לטיפוסים כאלה שלא היית מת שיצאו בשאלה ? וכן להיפך – רמזי אופי לילד שיאכל את הפרי... אני סבור שרבים יוכלו להזדהות עם התחושה שלא לכל אחד "מגיע" לצאת בשאלה, ולא תמיד זה ייטיב עם הבנאדם )
