אז במקום אתמול, באתי היום
אסביר לך משהו על ההבדיל בין שכמותי ובין מישהי כמו טהוניה.
את מה שאני עברתי בחיים שלי, ולא משנה לי מה היו הגורמים כלל דבר, אני זוקפת לזכותי, מכל דבר למדתי והחכמתי, בחיי לא האשמתי אדם אחר בקורות חיי, הכל בידיי.
לא תשמע ממני בחיים "אכלו לי ושתו לי, עשו לי ואמרו לי".
לילדיי אני אומרת, כשהם באים אליי ואומרים לי "אבל היא אמרה לי ככה והוא אמר לי ככה", שבידיים שלהם ההחלטה איך לנהוג אל מול כל התנהגות וכל מילה שנזרקת אל כיוונם.
אני גדלתי בבית אחד עם אחים, כולנו חיינו את אותם חיים, הם עד היום באים בתלונות על כל דבר אל ההורים שלנו "אבל כשהייתי בתיכון קרה ככה, ועשיתם ככה, ולא הסכמתם לזה ולא לזה" ואילו אני? מאודי לא הפלתי אחריות על הוריי ולא על אף אדם אחר.
הגישה הזו של טהוניה של להאשים את כלללללל העולם במה שקרה לה אינה מקובלת עליי.
צורת ההתבטאות שלה מחרידה, ואני די בטוחה שהיא לא קיבלה את זה מבית, חוסר השליטה שלה בכעסים חסר כל פרופורציה, וכן, אני זוכרת שהיא בסה"כ בחורה צעירה, אבל לטענתה עברה כל כך הרבה בחיים.
אגב, אני לא מנסה להראות קשוחה בחוץ, אני אדם רגיש מאד, אבל מה שרואים כלפי חוץ, זה אמיתי לגמרי גם כן.