טאי צ´י-על מה ולמה?

קוזושי

New member
אתה הולך רחוק מדי

קודם כל קראתי שנית את דברי וחיפשתי בכל זאת נימה תקפנית אך לא מצאתי, מדוע כל מי שחושב הפוך ממך או אומר ביקורת על דבריך נתפס אצלך כתקפן? אני לא חושב שכאן המקום להגרר לויכוח על ישעיהו ליבוביץ´, אם הייתי מחפש זאת הייתי נכנס לפורום שלו. אין גם ספק שיש ביהדות הרבה גישות, וכל זמן שהן בתוך היהדות אין בזה כל רע. אני גם לא אמרתי ואני לא חושב שדעת הרוב היא הקובעת, אני כן חושב שאדם שדעתו היא תמיד הפוכה משל כולם הוא ודאי לא מייצג את כולם אלא רק את עצמו, וכאשר ישאלו אותי מה דעת היהדות בנושא, לא אביא דוקא את דעתו של זה שלא מקובל כמעט על אף אחד. ואני חושב שדעתך על הדת ומי נרצח או לא בגללה תהא חשובה ככל שתהא לא קשורה כלל לנושא ולפורום, ואם חיפשת במה להחזיר לי על כך שהבנת את דברי כתקפנות, העניין מתחיל בטעות כיון שכלל לא התכוונתי לזה וקבל את התנצולתי על כך. תרשה לי בכל אופן לא לכתוב על כך את דעתי כדי לא להגרר לויכוחים שרחוקים מאד מענינינו.
 
אני מאוד מתנצל על כל דבר שנאמר

וסטה מהתכלית. בוא באמת נעזוב את הנושא הזה למקום וזמן אחרים :).
 

קוזושי

New member
מסכים ../images/Emo13.gif

ובאמת סליחה אם פגעתי
 

idv

New member
בהחלט לא

זה מוריד מערכו של הטאי צי (הכוונה מערך השיעור) כשיש כאלה שמשתתפים בו רק בגלל האופנתיות.
 
לא מסכים - לדעתי, כל זמן שאדם מתאמן

ברצינות, לא אכפת לי מה המניע שלו להתחיל ללמוד. אני לא מכיר אדם שלומד כבר שנתיים-שלוש, ועדין לומד מאותה הסיבה שבגללה הגיע לשיעור הראשון. רוב האנשים שלומדים כבר 10 שנים או יותר, לא ממש זוכרים למה התחילו... לדעתי, אדם שמגיע בגלל האופנה ינסה שיעור או שניים, יגלה שזה קשה ולא מה שהוא חשב, ויפסיק להגיע. אם הוא ממשיך להגיע, זה בגלל שהוא גילה כאן משהו שטוב לו, שמתאין לו ומאתגר אותו - ואז זה כבר לא בגלל האופנה...
 

idv

New member
היה דיון בוושו

על המטרות של טאי צי (בהקשר לתוכנית של גדי משהו בערוץ הקהילתי). לא זוכר בדיוק מי אבל היו שטענו שללמוד טאי צי ללא הכוונה המלאה של כל הגורמים שלו (מדיטציה, לחימה, ריפוי וכו´) אינו לימוד טאי צי. וקצת ניסיון אישי - בקבוצה הקודמת שלמדתי בה המטרה של אחת התלמידות היתה ללמוד טאי צי בדגש על הדברים הפחות לחימתיים שבו. אני לעומת זאת רציתי ללמוד טאי צי הן בשל החלקים המדיטטיביים/רפואיים/מרגיעים וכו´ שבו והן את החלק היישומי שלו. אולי זאת היתה רק הרגשה שלי אבל היתה ביננו מעין יריבות סמויה על מטרות השעור. כל פעם ששאלתי שאלה על יישום היא נתנה לי הרגשה שאני מבזבז את זמן הכיתה. השאלה המקורית שלי היתה בשביל לדעת איך מתייחסים אצלכם למקרים כאלו שבהם מטרות התלמידים בשעור אינן זהות ואף מפריעות אחד לשני.
 
אני יוצא מהנחה שזה המצב.

יש לי תלמידים שרוצים ללמוד אמנות לחימה, ויש כאלה שבאים רק בשביל הבריאות. הנקודה הפשוטה היא שכדי להשתמש בטאי-צ´י בלחימה בצורה יעילה, צריך להפנים את העקרונות הבסיסיים של השיטה - ואת זה עושים ע"י תרגול של הקאטה, וע"י עבודה בזוגות; ומצד שני, כדי שהטאי-צ´י "יעבוד" בתור צ´י-קונג, צריך להפנים את העקרונות הבסיסיים של השיטה - ואת זה עושים ע"י תרגול הקאטה, וע"י עבודה בזוגות...
אם מסבירים את הדברים נכון, אין בעיה בין התלמידים השונים.
 

shirabalter

New member
"...כל מי שמתנהג כראוי..."

מהי התנהגות ראויה? על פניו אני מבינה למה אתה מתכוון, אך בקבוצה שלנו לדוגמה, יש תלמידה שלכאורה לא תעמוד בדרישה זו, אך היחס אליה מצד המדריכה ומצידנו אינו נבדל מהיחס אל שאר התלמידים. (אם להזכיר את התנהגותה מיום חמישי האחרון-את השיעור ליווה רדיו מבניין סמוך וכאשר זיהתה את אחד השירים החלה מפזמת בקולה..:) אני די מסכימה עם דרך ההתמודדות שלנו איתה ושלה איתנו. מהו אם כן אותו סף התנהגות הנחשב ראוי בעיניך? האם אדם שאינו מורגל בנורמות הקבוצה אך מעוניין ללמוד צריך להדחות? נכונה להקשיב, שירה.
 
מי שמתנהג כראוי

סליחה שאני שוב מזכיר את זה, אבל המורה שלי סיפר לי פעם שכשהתחלתי ללמוד, היה לו ברור שאני לא מתאים לטאי-צ´י ושאני אעזוב תוך כמה שבועות. אם הוא היה "עושה לי טובה", לוקח אותי הצידה לשיחה ומסביר לי את המצב - איפה הייתי היום? לדעתי האישית, כל עוד תלמיד אינו פוגע בתלמידים אחרים ו/או במורה, מראה רצון ללמוד ונכונות לעבוד בשביל זה, מכבד באופן כללי את כללי המקום (הגעה בזמן, תלבושת, תשלומים) - הוא בפנים. אם הוא חורג מהכללים - תלוי במקרה, ובמידת ההפרעה שהוא יוצר בכיתה. "קו אדום" מבחינתי הוא פגיעה בתלמידים אחרים (לא חד-פעמית - אם רואים שהוא פשוט לא לומד).
 

haleth

New member
"הקו האדום"

הפגיעה בתלמידים אחרים היא אכן הקו האדום, לפחות בשנים הראשונות. הפגיעה לא בהכרח תתבטא ישירות - למדה איתי תלמידה שהצליחה להשרות אווירה איומה בכיתה, שידרה זלזול - במורה ובנו - בכל התנהגותה ואמירותיה, לא שיתפה פעולה, איחרה בהפגנתיות מתוך גישה של "מגיע לי" - אבל עד השיעור האחרון היא לא הגיעה לעימות חזיתי עם אף אחד. אבל בינתיים הנזק היה רציני. השיעורים הפכו כל כך לא נעימים, ששקלתי ברצינות גמורה לעזוב, וכמוני לפחות עוד תלמידה אחת. המורים היו מודעים למצב, אבל בגלל סיבות אישיות של אותה צלמידה מנעו מהם לטפל בענין ביעילות, עד הפיצוץ. שירה, אני מאמינה שאת מדברת על אותה תלמידה שבשבוע שעבר גררה אותך ממקומך באמצע צאן צואן כי הפרעת לה לראות המורה... תודי שיש לה רצון גדול ללמוד! (בלי ציניות)
 

shirabalter

New member
מודה בהחלט...

...והדבר העיקרי אותו רציתי להמחיש דרך הדוגמה: קשה מאוד להעמיד רף להתנהגות ראויה, "קו אדום", משום שזה ייאלץ להתמודד עם בני-אדם שונים, שכמו במקרה שציינתי: לכאורה ניתן היה להאמין כי ההתנהגות המתוארת אינה ראויה, אך את ואני, שבכל זאת מכירות אותה כבן-אדם, ברור לנו כי מקומה בקבוצה, כשווה בין שווים. (גם אם לפעמים...) אם להוסיף עוד הערה אישית שאותה דוגמה המחישה לי- אני חושבת שקבוצתינו מיוחדת מאד, מבין הקבוצות אליהן זכיתי להשתייך בחיי-מתוך מה שראיתי והרגשתי עד עכשיו- יש תחושה של קבלה הדדית ואהבה לטאי-צ´י, כל תלמידה, ממקומה היא. חבל שרק את פה לשמוע אבל- נעים לי איתכן!
 
אחד התלמידים הטובים שהיו לי, הפך

בשלב מסוים לבלתי-נסבל, מסיבות שקצת מזכירות את גינגי-חאן אצלנו: הוא היה פשוט מצחיק את כולם, כמעט כל הזמן... ובמיוחד בשלב השאלות בשיעור. על כל תנועה או הערה, שלי או של אחרים, הוא היה זורק איזו מילה או עושה פרצוף, וכולם (כולל אני) היו נקרעים מצחוק. התוצאה היתה שלא היתה לי אפשרות להקדיש את הזמן הראוי לשאלות של אחרים. הייתי צריך לקחת אותו לשיחה בצד, בה הסברתי לו את הבעיה. לקח לו שבועיים-שלושה, אבל הוא למד להתאפק (רמז, רמז!
). היום הוא בקבוצת ותיקים אצל עמיקי, ולמרות הנכות הטבעית שלו (הוא ג´ינג´י, המסכן...
) הוא יהיה מדריך מעולה יום אחד (אם עמיקי לא יבין את מי הוא מלמד לפני זה...). למה אני מספר את כל זה? גם כדי שגינגי-חאן יראה, כמובן, אבל גם כדי להראות שהפרעות בשיעור יכולות לבוא מכל מיני אנשים ובכל מיני צורות, ולכל הפרעה טיפול שונה. לא כל אחד צריך להעיף מהכיתה בגלל כל פיפס. אבל מי שלא מבין מתישהו שיש גבול לכמות הפיפסים שהכיתה והמדריך מסוגלים לסבול... (מבט מאיים מזוית-העין
אל הגינגי המקומי...)
 

haleth

New member
אה, דוד, אני מתחילה לחשוב שזה אישי

קודם אתה יורד על הולנדים, אחר כך על ג´ינג´ים.... אז שתדע שפעם, בילדותי, לפני חיצי הקלע שהטיח בי גורל אכזר, הייתי ג´ינג´ית! (חיפשתי איקון מתאים, אבל חצי האיקונם כאן בצבע כתום, אז אסתפק בהבעת נאמנות לבית המלוכה ההולנדי - הלא הוא בית אורנייה)
 
אישי, אבל לא אלייך...../images/Emo13.gif

חבל, הוא לא הגיע לאימון דרום - היית מבינה הכל...
 

aradori

New member
טיפ: ../images/Emo77.gif

(מנינג´יצו) גם אני לפעמים משתעשע בשעור עד הגבול של חוסר רצינות/חוסר ריכוז. הפתרון של המורה שלי הוא בהדגמה הבאה לקחת אותי. בדרך-כלל זה עובד. (מדהים כמה קשה לחייך עם לסת שבורה)
 

budoka

New member
או כמו שאמרו חכמינו:

על כל הערה/שאלה טפשית מקבלים תשובה כואבת... להבנתי, ג´ינג´י קלט את הפרופורציות וימשיך להצחיק פה את כולנו, אבל רק לפעמים. נכון מר חאן?
 

neko

New member
טאי צ´י

אני חושב שהטאי-צ´י מקבל הרבה כבוד, כי להרבה אנשים פשוט אין סבלנות ללמוד אותו לעומק, אז הם מרגישים שזה "מעבר ליכולתם". וזה בתור מישהו שלמד קצת, מעריך מאד, ועדיין חסר יכולת לעבוד כל כך לאט לאורך זמן. אני חושב שהמדריך נעלב מהפיהוקים שלי.
 

wuming

New member
סבלנות

אני יכול להעיד ,שגם אני הייתי חסר סבלנות לתרגול טאי צי בעבר, כאשר לא הבנתי דבר ,אך כיום כאשר אחד מתרגולי העיקריים הוא עמידת עמוד במשך חצי שעה עד שעה ,אני מבין טוב יותר את תרגול האומנות באיטיות יתרה. למעשה האיטיות הינה במימד החיצוני ואילו בפנימי הדגש הוא על מהירות .וכמו שמר´ ואנג שיאנג דזאי מייסד אי צ´ואן אמר: " בתוך התנועה הזעירה חפש מהירות תנועתית,בתוך התנועה יש שקט בתוך השקט תנועה 在微动中求速动,要动中有静静中有动
 
למעלה