ח-ש-ק-י-ם!

ayaht

New member
דווקא יש לי אחד כזה (chestnut) ואני סופר מרוצה. אבל..

בשבילי, התיק הזה הוא כל מה שרציתי.
הפכתי את כל האינטרנט עד שהחלטתי שזה זה.

הסגנון הוא זרוק. בול כמו שאני אוהבת.
לא בטוח שזה מה שמחפשים כאן.

הבד דווקא חזק מאוד ונוקשה. זה תיק לנצח. הוא לא ייקרע או יתבלה אף פעם.
(שוב, מתאים לי ולכל מי שמחפש מוצר שלא מנצל בעלי חיים, ולכל מי שדוגל בצמצום צריכה מיותרת מסיבות אידיאולוגיות).

הצבע שלקחתי נראה יותר חום בתמונה, במציאות הוא חום - כתום. קצת ג'ינג'י.
אני מחבבת אותו למרות זאת.
חברה טובה שלי שבניגוד אליי מבינה בבגדים ובאופנה, כל הזמן מציעה לקנות לי תיק חדש..


בקיצור, הסיבה שלא רצתי וקניתי עכשיו עוד תיק במבצע היא רק בגלל הצבעים.
והעובדה שאני תמיד הולכת רק עם תיק אחד לכל מקום.
אחרת זה תמיד נגמר באובדן מצער של ארנק, מסמכים וחצי בית.
 
אני דווקא אשמח לשמוע יותר

אני כבר שנים משחקת ברעיון של יותר מינימליזם וקיימות בחיי. לא שזה מצליח לי, אבל אני מאוד אוהבת לשמוע על זה ועל אנשים שמצליחים בזה יותר ממני
בעיקר מעניין אותי איך מוותרים על פיתויים, ואיך בכל זאת את רואה את הקשר בין זה לבין אסתטיקה.
 

ayaht

New member
לגבי הפיתויים (סליחה, חפרתי)..

פעם שמעתי תיאוריה ממאלף סוסים שלדעתי היא נכונה גם לבני אדם.
בסופו של יום, כל יצור חי שואף להגיע להרפייה, למצב של מנוחה ונחלה.
זו המטרה העיקרית שלו בחיים.
(זו גם הסיבה שאני לא רוצה לרכב על סוסים, אבל זה כבר סיפור אחר)..

איך זה מתקשר לפיתויים?
קודם כל, לזהות אצל עצמך מה מוגדר אצלך כמצב של "מנוחה ונחלה".
שנית, כשאת רוצה לקנות משהו, את צריכה לעבוד בשבילו.
עכשיו, השאלה היא הוא שווה את כמות השעות שתצטרכי לעבוד בשבילו,
או שעדיף במקום זה לבלות את הזמן במנוחה.

אצלי למשל, השאיפה העיקרית היא למשל קריאת ספר.
(הרבה ספרים).
זה המצב שאליו אני מחכה להגיע.
ואז כשמגיעה השאלה של "האם לקנות קורא ספרים", התשובה שלי היא לא.
במחיר של קורא ספרים אחד אני יכולה לקנות ספרים שיספיקו לי לכמה שנים טובות...

נ.ב.
אני מנחשת מה תהיה התשובה שתפיל לי את כל התיאוריה...
lol
 
אבל אצל רובנו זה לא באמת יחס ישיר

אני למשל עובדת מספר שעות קבוע. זה לא שאם אני רוצה שמלה, אני אגיד לעצמי "טוב, היום אעבוד עוד כמה שעות" (כי אז מי ייקח את הילדים מהגן?
). כך שיש כמובן קשר, אבל הוא לא מספיק ישיר כדי שזה יהיה ברור.
 

ayaht

New member
נכון. זה מחיר החופש...


דווקא חשבתי שתגידי שמבחינתך לקנות בגדים זה המנוחה ואז הלכה התיאוריה..

דרך אגב, אני שונאתתתת שמלות.
זה כזה לא נוח.
זה כמו עונש שנותנים לבנות.
כולם משחקים ומשתוללים, ורק את עם שמלה יפה אך לא נוחה ומגרדת, מבד חונק שמונע ממך לזוז.
ועוד צריך להזהר שלא להרוס אותה כמובן.
הנה, אמרתי את זה.
(טראומת ילדות כנראה)...
 
אני מתה על זה, וגם קטנתי

ודווקא אני זו שצריכה להתעקש איתה על טייץ מתחת (אחרת אני לא מרשה ללבוש את זה לגן, וגם עם הטייץ אגב, אני משתדלת שזה לא יהיה הלבוש העיקרי).
לקנות בגדים זו לא מנוחה, זו הנאה. מנוחה זה שהילדים יתנו לי לישון בלילה
 
מעניין, מסכימה חלקית עם התיאוריה. (חפירה גם)

קודם כל אני תמיד בעד לנוח כמה שיותר.

אני חושבת שזה באה לידי ביטוי יותר בסוג העבודה שבוחרים (רמת הלחץ, כמות שעות). כלומר אדם יכול לבחור ללכת למקצוע פחות "שאפתני" ושמרוויחים בו פחות כי זה יענה על הצורך של אורח חיים רגוע.
עניין הכסף גם בא לידי ביטוי בסוף ברכישת אופנה, אפשר פשוט לקנות בזול ועדיין לממש את ההנאה- וזה מתקשר לדיון שהיה פה לגבי קנייה בזול/יקר.
תיאורטית במקום לעבוד הרבה שעות ובלחץ כדי שיהיה מספיק כסף להוציא על "מותגים" יקרים, אפשר לכתחילה לעבוד פחות ולהסתפק גם בפחות.
 

ענבל מ

New member
תודה

סגנון זרוק יתאים לי ליום יום, אני בעיקר מסתובבת במכנסי ג'ינס וטישירטס.
גם טוב לשמוע שהוא לא מתבלה. אני לא מינימליסטית, אבל לא נוהגת להחליף תיקים בתדירות גבוהה.
 

ayaht

New member
אז לכי על זה.

זה בדיוק מה שמתאים לג'ינס וטי שירט.
 

ענבל מ

New member
תודה

המפוספס לא מספיק ורסיטילי בשבילי (אם כי יש לי אספדרילים תואמים)
&nbsp
אני עוד מתלבטת בעניין, ייתכן שאזמין ואחזיר אם לא ייראה לי.
 
למעלה