ח חת חתו חתונ חתונה..
היי חברות וחברים.
כבר זמן רב שלא השתתפתי בחתונה של קרובי משפחה.
היו חתונות של חברים/ידידים.אבל של קרובי משפחה, לא ממש.
היום זה קרה.
אצלי חתונות של קרובי משפחה מעוררים רגשות מעורבים.
בשורות הבאות תדעו גם למה.
הגעתי לחתונה כמו שאר הקרובים,לבוש במיטב מחלצותי שמח וטוב לב.
פגשתי את הדודים הדודות ואת כל המי ומי,לחצנו ידיים ושלא תדעו מצרות,אפילו התנשקנו.
אוקיי.הסתיימה החופה,והמוזמנים מתחילים אט אט להתיישב במקומותיהם.
טוב,איפה אני יושב?! לא היה לי זמן לחשוב.
דוד שלי תפס אותי וגרר אותי אחריו לשולחן סביבו היסבו כמה מקרובי המשפחה.
נכנסתי לכוננות ספיגה.ידעתי שזה יבוא.
אבל שזה יבוא כ"כ מהר לא שיערתי לעצמי.
נו מה נשמע,שואל הדוד,ואני ביבושת עונה:ברוך ה' הכל כרגיל.
עוד כמה מילות נימוסין קצרות על הא ועל דא.
ואז זה הגיע.
"נו אתה נמצא בהיכרות כלשהי"שואל הדוד ולא מחכה לתשובה.
הוא מיד ממשיך,"תראה אין מה לעשות חייבים להתפשר,א"א לקבל את המקסימום,אתה חייב לדעת שמה שלא יהיה החיים לא ורודים,צריך לקפוץ למים.אתה חייב להחליט"
"מה דעתך אולי תלך לטיפול פסיכולוגי"
וכדי להרגיע הוא מיד הוסיף."אין בזה שום בושה,היום כולם הולכים לפסיכולוג,אולי אתה לא מסוגל לקבל החלטות"
ואני חושב בליבי,אולי תן כבר לאכול ותעזוב אותי. אני לא אלאה אותכם בפרטים,אבל זה המשיך עוד דקות ארוכות ומורטות עצבים.
ההחלצות שלי מהדוד הטרדן באה מכיוון אחר. קרוב משפחה אחר בא ותלש אותו לנושא אחר.
שמחתי לא ארכה זמן רב.
פתאום צביטה בלחיי,אני מביט לאחור ורואה את דודה שלי ניצבת מעלי במלוא הדרה.
"כפרוני שלי,מה שלומך מותק.למה אתה לא מתקשר?!לא שומעים עליך. בוא,בוא חמוד שלי לשטח של הבנות ותראה,יש לי מישהי בדיוק בשבילך.פשוט בונבוניירה אתה חייב לראות אותה"
הרגשתי שאני הולך לאבד את העשתונות.
לעזאזל,בחיים שלכם לא ראיתם רווק?!
יש משפט שאומר "אם רצונך לנצח את היריב תצטרף אליו" החלטתי לאמץ את הרעיון.
קמתי ממקומי,שתי ידי צבטו בלחייה ואמרתי לה:עזבי אותך דודה,אני מחפש מישהי כמוך,הבנות של היום זה לא מה שהיה פעם.הכל סינטטי,אני מחפש מישהי כמוך ולא מוצא.אין עלייך דודה,את עוקפת את כולם.
כשאומרים למרוקאי מחמאה הוא מתבלבל,ואם תוך כדי גם צובטים בלחייו אז הוא כמעט גוסס.
הרעיון די עבד,היא הרפתה ממני,אבל אני נשארתי עם התסכול והתחושות הקשות.
אז מה עם אתם קרובי משפחה שלי,לכן מותר לכם להתנחל בעורקיי.ולהקים תחנת ייעוץ בתוך הוורידים שלי.
לעזאזל,איפה הטקט?! למה אני גזרתי על עצמי רווקות?!
ונניח שכן,אבל מה זה קשור אליכם?!
אינסטנקטיבית רציתי לברוח,פשוט לרדת לאוטו ולהתניע.
אבל אבא לא הגיע,ואני שימשתי כממלא מקומו.
האוכל היה מצוין,התיאבון כבר פחות.
א"א שלא להבין אותם,אחרי הכל אני קרוב משפחה,והם רגישים למצבי.
אבל איך שר אריק איינשטין ז"ל?!
"מחניק קצת בגרון" אני יושב וכותב לכם מהאוטו למטה,אני כבר סיימתי עם החתונה הזאת.
מחכה לאמא שתסיים להתנשק עם האחרון שבקרובי המשפחה.
יאללה אמא בואי כבר,רוצה הביתה.
לילה טוב לכולם.
היי חברות וחברים.
כבר זמן רב שלא השתתפתי בחתונה של קרובי משפחה.
היו חתונות של חברים/ידידים.אבל של קרובי משפחה, לא ממש.
היום זה קרה.
אצלי חתונות של קרובי משפחה מעוררים רגשות מעורבים.
בשורות הבאות תדעו גם למה.
הגעתי לחתונה כמו שאר הקרובים,לבוש במיטב מחלצותי שמח וטוב לב.
פגשתי את הדודים הדודות ואת כל המי ומי,לחצנו ידיים ושלא תדעו מצרות,אפילו התנשקנו.
אוקיי.הסתיימה החופה,והמוזמנים מתחילים אט אט להתיישב במקומותיהם.
טוב,איפה אני יושב?! לא היה לי זמן לחשוב.
דוד שלי תפס אותי וגרר אותי אחריו לשולחן סביבו היסבו כמה מקרובי המשפחה.
נכנסתי לכוננות ספיגה.ידעתי שזה יבוא.
אבל שזה יבוא כ"כ מהר לא שיערתי לעצמי.
נו מה נשמע,שואל הדוד,ואני ביבושת עונה:ברוך ה' הכל כרגיל.
עוד כמה מילות נימוסין קצרות על הא ועל דא.
ואז זה הגיע.
"נו אתה נמצא בהיכרות כלשהי"שואל הדוד ולא מחכה לתשובה.
הוא מיד ממשיך,"תראה אין מה לעשות חייבים להתפשר,א"א לקבל את המקסימום,אתה חייב לדעת שמה שלא יהיה החיים לא ורודים,צריך לקפוץ למים.אתה חייב להחליט"
"מה דעתך אולי תלך לטיפול פסיכולוגי"
וכדי להרגיע הוא מיד הוסיף."אין בזה שום בושה,היום כולם הולכים לפסיכולוג,אולי אתה לא מסוגל לקבל החלטות"
ואני חושב בליבי,אולי תן כבר לאכול ותעזוב אותי. אני לא אלאה אותכם בפרטים,אבל זה המשיך עוד דקות ארוכות ומורטות עצבים.
ההחלצות שלי מהדוד הטרדן באה מכיוון אחר. קרוב משפחה אחר בא ותלש אותו לנושא אחר.
שמחתי לא ארכה זמן רב.
פתאום צביטה בלחיי,אני מביט לאחור ורואה את דודה שלי ניצבת מעלי במלוא הדרה.
"כפרוני שלי,מה שלומך מותק.למה אתה לא מתקשר?!לא שומעים עליך. בוא,בוא חמוד שלי לשטח של הבנות ותראה,יש לי מישהי בדיוק בשבילך.פשוט בונבוניירה אתה חייב לראות אותה"
הרגשתי שאני הולך לאבד את העשתונות.
לעזאזל,בחיים שלכם לא ראיתם רווק?!
יש משפט שאומר "אם רצונך לנצח את היריב תצטרף אליו" החלטתי לאמץ את הרעיון.
קמתי ממקומי,שתי ידי צבטו בלחייה ואמרתי לה:עזבי אותך דודה,אני מחפש מישהי כמוך,הבנות של היום זה לא מה שהיה פעם.הכל סינטטי,אני מחפש מישהי כמוך ולא מוצא.אין עלייך דודה,את עוקפת את כולם.
כשאומרים למרוקאי מחמאה הוא מתבלבל,ואם תוך כדי גם צובטים בלחייו אז הוא כמעט גוסס.
הרעיון די עבד,היא הרפתה ממני,אבל אני נשארתי עם התסכול והתחושות הקשות.
אז מה עם אתם קרובי משפחה שלי,לכן מותר לכם להתנחל בעורקיי.ולהקים תחנת ייעוץ בתוך הוורידים שלי.
לעזאזל,איפה הטקט?! למה אני גזרתי על עצמי רווקות?!
ונניח שכן,אבל מה זה קשור אליכם?!
אינסטנקטיבית רציתי לברוח,פשוט לרדת לאוטו ולהתניע.
אבל אבא לא הגיע,ואני שימשתי כממלא מקומו.
האוכל היה מצוין,התיאבון כבר פחות.
א"א שלא להבין אותם,אחרי הכל אני קרוב משפחה,והם רגישים למצבי.
אבל איך שר אריק איינשטין ז"ל?!
"מחניק קצת בגרון" אני יושב וכותב לכם מהאוטו למטה,אני כבר סיימתי עם החתונה הזאת.
מחכה לאמא שתסיים להתנשק עם האחרון שבקרובי המשפחה.
יאללה אמא בואי כבר,רוצה הביתה.
לילה טוב לכולם.
