טיפים בעניין חתירה.
ראשית נתחיל בכך שגולש מנוסה בד"כ מחלק את הכוחות בין השרירים. כל מיני שרירים משתתפים בחתירה, גולשים מנוסים יודעים להשתמש בכל פעם בשריר אחר ולתת ליתר השרירים לנוח, עד למאמץ הבא. ראשית תחילת החתירה (נכון גם בחתירה למעלה וגם לחתירה כדי לתפוס גל). לא להתחיל לחתור חזק!!!! מה שקורה זה שבתחילת החתירה הגוף עלה על הגלשן והגלשן שקוע למטה ומתחיל לצוף כנגד משקל הגוף. כאשר הגלשן לא צף מספיק, חתירה חזקה מעייפת מאוד את השרירים וגם מקשה ומעכבת את ציפת הגלשן!!! ממש "לשים פול גז בניוטרל". לכן: בתחילת החתירה יש לחתור במהירות אבל בלי כוח ורק כאשר מרגישים שהגלשן עלה למעלה, אפשר בהדרגה להוסיף את הכוח. אותם הדברים נכונים לגבי יציאה מצלילת ברווז מתחת לגל. שנית, שיטת החתירה: החתירה הנכונה ביותר היא כאשר כפות הידיים סגורות לחלוטין והידיים עוברות מתחת לגלשן ויוצאות כמה שיותר קרוב לגלשן, כאשר היא ישרה לחלוטין. היתרונות: - היד לא יורדת לעומק ופועלת כנגד לחץ הדרוסטטי מופחת. במילים פשוטות יותר: ככל שהחתירה מתבצעת יותר למעלה, באמצעות אותו הכוח אתה משיג יותר מהירות. - החתירה מתחת לגלשן מרימה את החרטום להעלה וזה מאפשר לקרב את החזה יותר קדימה בחתירה, מעולה לירידת דרופים חזקים (למי שלא פוחד לרדת עם הגוף כאשר הוא מורכן קדימה, בלי משקל על הרגל האחורית). החסרונות: שריר הזרוע עובד קשה מאוד והיד כואבת למי שהשריר הזה לא מפותח מספיק (כמעט לכולם). ולכן: אני מציע לעט לעט להתרגל לחתירה מתחת לגלשן. לעשות זאת כאשר אתם חותרים כדי לתפוס עמדה טובה יותר כאשר אתם מחכים לגלים ולעשות זאת בחתירה כשתופסים את הגל. אל תעשו זאת כאשר אתם עולים למעלה, פשוט יגמר לכם השריר. לאט לאט השריר הזה יתחזק ותוכלו לחתור כך תמיד. ומי שיעלה לי על גל באמצעות הטריקים שאני מספק, הפרצוף שלו יבין מהר מאוד כי לי יש את שרירי הזרוע החזקים ביותר... תהנו.