חשוב.

טוב, אני מניחה ומבינה שאת פשוט כבר קצת שחוקה

מכל המאמץ בן השנים להיות רק טובה ונחמדה לאנשים.
האמת, אני אישית מאמינה שעל (בת)אדם להיות תמיד היא(הוא), להתנהג תמיד בכנות בחברה. כן, אפילו אם הדבר מביא להתנגשויות עם אנשים מסוימים שכמו שאומרים אחינו המזרחים, "את לא באה להם טוב".
הנה, אני לא מאמינה בלומר מיני מחמאות שלא מתכוונים אליהן, רק כדי לומר משהו נעים בכדי שהשני יחשוב עלייך טובות. אני לא מאמינה בצביעות. ולא בתחמנות.
&nbsp
אבל: אם מישהו פנה אלייך בצורה חיובית, ז"א הוא (היא) העניקו לך פנים מאירים/חיוך/ טון נעים, אז למה, למה, להפנות להם כתף קרה? למה לגרום לאדם כזה הרגשה רעה?
 
אני דווקא מאמינה שלא תמיד צריך להתנהג בכנות

וצריך להסתיר או לא להראות / להגיד מה שחושבים.
לפעמים עדיף לשתוק ולא לומר דבר, לפעמים עדיף לומר ההיפך ממה שחושבים (כי זה מה שיעשה טוב לשני, ומאידך לא יגרום שום נזק לסביבה).
אני לא אומרת שאני תמיד מעניקה כתף קרה לגילויי חיבה. להיפך. אני חושבת שאני אדם מאוד חם ומפרגן לאחרים.
אבל לפעמים באמת שאין לי חשק להתייחס לאנשים זרים או לאנשים שאין לי כוח בשבילם, ואז אני פחות נחמדה ולא אכפת לי מה חושבים עלי. לקרובים לי אני ממש משתדלת להיות בסדר איתם ולפעמים אני משלמת את המחיר של להיות אדם נעים. יכול להיות שזה קשור במצב הרוח שלי באותו זמן, כי אני שמה לב שבמצבי דיכאון אני הרבה יותר מסתגרת בעצמי ואין לי סבלנות לאחרים.
&nbsp
 
בדיוק.

כמובן, אצלי הבעיה מסובכת. צריכה כמה שיחות עם פסיכולוגית כדי להבהיר מה קורה אצלי בלב כשנשים מגיבות אליי בהערצה, ומה קורה אצלי כשגברים. (כי לא דיברתי בפוסט שלי על סתם נחמדות, סתם הארת. פנים. אלא על איזו הערצה של נערה לאשה מבוגרת ממנה, וסיבותיה עמה. בקשר לבחור, מה שהוא שידר היתה התרפסות.)
 
כן, אפשר להגיב בחיוב מן השפה ולחוץ

אפשר "סתם" להיות מנומסת,
אני מבינה שאינך מתכוונת שלכל אדם בעולם צריך להגיב מן הלב.
אנחנו לא ישוע הנוצרי.
(אגב, גם הוא, שהנצרות מציגה כאדם הטוב בעולם, התייחס בגסות לאמא שלו, ולא פעם אחת...... ולבעלי חיים {ולצמחים}בכלל לא היה לו רגש. הנה, עפ"י האגדה הנוצרית, הוא העביר רוח רעה ממטורפים אנושיים לעדר חזירים, שכתוצאה מכך שעט במורד ההר אל הכנרת, וטבע שם.... ולעץ תאנה שלא מצא עליו פירות או משהו כזה (איני זוכרת במדויק את האגדה) הוא איחל שייבש, וזה קרה....
 
למעלה