תבונה ושיגעון
השיגעון, ובוודאי אצל אמנים מכל המינים והסוגים, הוא לכאורה מאוד סקסי. אם אתה משוגע, הרי שאתה חריג, מושך, היצירה שלך באה ממקומות אפלים, בלתי צפויים ובלתי נשלטים.
אלא, שלטעמי השיגעון נישא פעמים רבות לשווא, על מנת לשוות בדיוק את ההילה הזו. כיוון שאם כולם משוגעים, אז אף אחד אינו משוגע (או לפחות מי יכול להחליט במצב כזה מי משוגע?). נדמה לי כי השימוש בשיגעון באופן זה נפוץ בעיקר בקרב צעירים ומעיד על רוח נעורים ולא על שיגעון באמת.
אלא שהשיר עומד על הבנה, כלומר על יכולת שהיא אולי הפוכה מן השיגעון, ולכן נאמר כאן משהו שהוא דבר והיפוכו. אנחנו לא מנתחים בצורה קרה את שיגעוננו. אז יתכן ומסתתרת כאן אמירה אחרת כלשהי שאינה קשורה לשיגעון, אלא דווקא לקשר בין הבנה, תבונה ולאן היא יכולה להוביל אותנו, כאשר מתוך התבונה צצים חשדות כאלו ואחרים.