שערי תשובה לעולם פתוחין
קורע אני את בית החזה וזועק לך מדם ליבי: אנא שוב מדרכך, ידידי השובב. הסבת לי כאבי לב, מיחושי בטן שלא כדרך הטבע, ועוגמת נפש שיכולה לפרנס את עו"ד ששי גז למשך שארית חייו. ועם זאת אוהב אני אותך אהבת נפש, ומפציר בך בהזדמנות האחרונה בהחלט לפני שאני נעלם לכפרים של דרום מזרח אסיה, כדי להשקיע את יגוני בטיפה המרה: אנא, כבד את אביך ואת אמך ואת פרופסורך, למען יאריכון ימיך ויצ'פרו ציוניך. הפסק את מירוץ החימוש הוורבאלי הזה, שבו אתה יורה את מיטב התחמושת על מפקד המטווח במקום על המטרה. נדמה לי שמאז בריאת העולם, או לכל המאוחר מהיום בו נבראו המאורות, לא הושפל אדם במעמד מכובד כל כך כמו פרופסור זיצנפלאץ. כמובן שאפשר לתלות בכך את העובדה הפשוטה, שבעצם מעולם לא קם בתולדות האנושות אדם בשיור קומתו של פרופסור זיצנפלאץ. אבל גם אם נלך לקולא, הדבר מזעזע בכל קנה מידה. ידידי היקר, העדת טובות על עצמך ועל עיסתך ופתחת בדברי חלקלקות, אולם תוכן דבריך מזכיר יותר מכל את הבל פיו של כלב שוטה ונוטף ריר מעל ערימת צואה מהבילה, ומאחר ואני מכיר אותך היטב כאדם איכותי עם תו תקן מחמיר, יודע אני שאתה רק מדקלם כתוכי מפוחלץ ונגוע בשפעת העופות את דברי הנאצה ששמעת בכינוסים של חסילונים אנונימיים. אין לי כל צל של ספק שבתוך תוכך יודע אתה, שלא פרופסור זיצנפלאץ אלא מתנגדיו הם שראויים לפסולת חריוני היתושים שהמטת על ראשו של מורי על לא עוול בתא הכפפות. אך גם אם תנשוף מצאת החמה עד צאת הנשמה כבואש חולה דיזנטריה על דמותו של הפרופסור, תישאר זו נקייה ובוהקת כקרחתו של אהרוני. לא בחיל ולא בכוח, ואתה יכול לעבור לנוח. תנוח גם דעתך המשובשת, יען כי טוב לי מנה אחת אפים תבן בין אוזניי משדה השיבולים השדופות שבו קצרת את פירותיך הבאושים ואת האשמותיך החלולות. לא, ידידי, לא אנוח ולא אשקוט עד יידעו כל נער ונערה, כל איש ואשה, מכל בני המיעוטים ומכל קבוצות הסיכון הגנטיות ופילוח השיווק הממוקד, כי פרופסור זיצנפלאץ הוא אדם טהור וזך כמו השרימפ בכבודו ובעצמו. לאמיתו של דבר חוששני שאתה מחליף את מורי באדם אחר, ידידי. השם זיגנהיימרפלוץ הוא שעורר את חשדי, שבעודנו כותשים כאן עד דק את אפרו של מורי היקר עוד בטרם הובא למנוחות, הרי מסתובב לו זיגנהיימרפלוץ הנבל באין מפריע. אם לאותו יבחוש בצורת אדם התכוונת, הרי זו טעות שיש עליה כפרה. הו כן, כעת כמובן הכל ברור. אכן שמעתי בהחלט שזיגנהיימרפלוץ היה מעורב במלחמת סופלה במדבר, והוא שרוקן באין מפריע את מלאי הסופלה של יחידות העורף והתרוקן מאוחר יותר כשהוא משאיר אחריו לאורך כל הדרך ערימות קטנות של גידולי תרבית, דבר שסייע למחתרת המקומית להתחקות על מסלולה של שיירת האספקה ובכך להביא להכחדתם של השרימפים הכשרים ושומרי המצוות. כן, אני בהחלט מסכים שזיגנהיימרפלוץ ראוי לסקילה, חניקה, טביעה ואכילה של ארוחת ילדים במק'דונלדס. אותו זד כבר ניסה פעמים רבות להתחזות למורי, ואף ניצל את מחלתו כדי להעביר במקומו הרצאה בקתדרה לפילוסופיה של העידן החדש, שהנושא שלה היה "ויברציה אנאלית בראי האומנות הביזנטית". ובכן, אם אליו התכוונת היה עליך להגיד זאת מלכתחילה, ידידי היקר. או אז הייתי עוזר לך לשאת את בן הבליעל הנלוז את כל 4576 המטרים אל מרומי גבעת האמורי ולהשליכו כשהוא קשור בחבל בנג'י באורך 4577 מטרים. לו היית מציין זאת בפתח הדברים, הייתי מסייע לך לשסות בו את רפי גינת. לו רק היית מצייץ שאליו פונים גידופיך ועליו מכוונים חירופיך, הייתי מגיש לך בלב קל את האוסף של "פסוקו של יום - הלהיטים הגדולים" כדי שתלעיט בו את בן נעוות המרדות עד שעיניו תצאנה מחוריהן וקודקודו המחודד יתרוקן מתאי המוח הבודדים שאיתם נולד. אולם אתה ידידי, בחרת להסתער כסומא במכרה פחם, כעיוור במערת הנטיפים, כפיל מכוסה עיניים בתוך חנות לאביזרי אינסטלציה, ובכך טעית והטעית, חטאת והחטאת, צבוטוטי וקוטוטי ואפילו עמי ותמי. מה? בכל אופן, אני מקווה שכעת יושרו ההדורים בינינו. דואג הייתי לגורלך אם תמשיך ותבטוש באותה קרקע בוסרית של האשמות נאלחות ומחוסרות כל היגיון. חרד הייתי פן אבדה לנצח בינתך באיזה חור שחור במרחבי היקום. כוסס הייתי ציפורניי, אולם זאת מטעמים אסתטיים גרידא. מכל מקום כעת שבה שלוות נפשי לכור מחצבתה, נחה דעתי ורגעו הרוחות. ידוע ידעתי כי לא איש תעתועים אתה, וכעת משבא השלום על כנו, דודי ניסים יכול להפסיק לתלוש את שערותיו מרוב ייאוש ולהתחיל למרוט את שערות ערוותה של דודתי רוחמה, האחראית על אספקת השיער הטבעי למפעל הפיאות הנוכריות בגרוזיה שעבר אליהם בירושה מהסבא החורג מצד האמא המאמצת של ציפורה העוזרת. ידידי היקר, אני נאלץ לסיים את שיחתנו המענגת ולהודות לך על נכונותך לדלות אותי מתהום הבערות. נראה שבסופו של דבר קרה ההיפך, אולם כוונת הלב היא שחשובה, שנאמר: רובם עיוורים מהכירם ומהבין גודל מעלתם (שרימפהילים קמה). לכן גם ראיתי לנכון בהצלת שמו של פרופסור זיצנפלאץ פיקוח נפש, עניין של חיים ומוות, מניעת שפיכות דמים וזרע בר קיימא, דבר הדוחה כל דבר מערב שירה בציבור עם גבי ברלין עם ועד תשמיש המיטה עם מתנדבות מדבלין. ומה טוב שהשכלנו לשמור על כבוד הדדי, שאם לא כן דיון זה סופו מי ישורנו. כעת לא נותר לי אלא לאחל לך ולכל בני ישראל חג אורים שמח. כפי שפרופסור זיצנפלאץ מסביר, ברכה זו נכונה לא רק לחג החנוכה אלא גם לחג הפסח, כיוון שאז יצאו ההמונים מעבדות לחירות ומאפילה לאורה, וזה גם מזכיר לו באופן אישי את סוף השבוע בעיר האורות פאריז, שאליה נסע בחופשת החג האחרונה עם המזקירה של החוג ללימודי שפאגאט בנוסח הגשטאלט. אבל זה כבר סיפור לפעם אחרת. כל טוב, או כמו שהיו אומרים אצלנו באוניברסיטת דיסלדורף: כל טוף.