חשבתי שזה ידעך....

black crow

New member
חשבתי שזה ידעך....

מביטה שוב בתמונות, החיוכים צפים הפוגה משמעותית ומלאת עוצמה מחיים שגרתיים היא אדמונית בפאתה על סף כתום מסנוור ואני אוהבת, רוצה אפילו רק לרגע להשתעשע בלייב מיחסי הגודל בינה לבין ביג בלאק וואו זה היה שווה את זה - לעזוב את הפסיכולוגיה החברתית והשלכותיה על המבנה הבלתי פורמלי לדפדף מעט עכשיו חוזרת גם בכם הצמרמורות עדיין עוצמתיות? חוף
 

פלוטו24

New member
אני מבין אותך לגמרי...

היום בבוקר שמתי את Pretty good year (
יש לי היום יום הולדת
) וזה עשה לי געגוע כזה גדול... אבל תמיד יהיו הזכרונות המתוקים והרגעים הבלתי נשכחים איתה.
 

רעוּת

New member
אמג למה לא אמרת../images/Emo46.gif מה, אנחנו אמורים לנחש?!../images/Emo46.gif

זאתאומרת, מזלטוב!!!!!!!!! עד 120!!!!!!!!!!!!! אתה כבר זקן אז לא נשאר לך עוד הרבה לסבול
 

boy for pele

New member
חחח ביג בלאק.

http://www.allmusic.com/cg/amg.dll?p=amg&sql=10:kifexql5ldfe לא אוהב את הדיסק הזה. הבחור צריך להתמקד בהפקה.
 

behappy

New member
כן, אבל זה כן דעך.

כאילו, כשאני נזכרת בהופעה זה עדיין מצמרר אותי. אבל הזיכרון פחות חי, פחות טרי, לצערי
 

noosh

New member
כלכך הדחקתי :/

ואני כלכך רוצה להקשיב ל-UTP ואין לי מתי. בכל מקרה, כן, אני לחלוטין מבינה. זה היה יום כלכך מיוחד ועוצמתי. ככה סתם אינ לא ממש ארגיש את זה באותה העוצמה, אבל לפעמים אם אני שומעת איזה שיר או ששזה מציף אותי בבת אחת, אינ זוכרת רגעים קטנים ומתגעגעת.
 

פלוטו24

New member
יו, הרסתי לחוף את השרשור

עם התשומי שלי. מתנצל
. תמשיכו, תמשיכו...
 

tomtom1989

New member
בדיוק חשבתי על זה

שההופעה דווקא קצת הורידה לי מטורי. כלומר, היא עדיין מדהימה בעיניי, וההופעה הייתה מצויינת, אבל לפני ההופעה כל שיר שלה היה נורא אישי בשבילי, ובהופעה הכל פתאום הפך למשהו נורא לא אישי ונורא המוני, ולהקשיב לה באוזניות בפול ווליום כבר לא אותו דבר בשבילי, כי היא כבר לא רק שלי. היא עדיין מדהימה, ואני עדיין מקשיב לה.. אבל הרגשות שהשירים היו מעלים בי פעם כבר נעלמו. (בבקשה אל תסקלו אותי באבנים.
)
 

black crow

New member
אנחנו לא סוקלים באבנים

אנחנו נחמדים לפחות רובנו (כן רעות אני מדברת עלייך...חחח) סתם גם רעות חמודה ההרגשה שאתה מתאר עצובה ממש, חבל לי שזה כך חוף
 

noosh

New member
למה שנסקול באבנים!

זה דווקא די מובן. אצלי זה לא ממש ככה, אבל די דומה. זה קצת כזה, כאילו מאז ההופעה היחס שלי כלפיה השתנה. השירים שלה עדיין מרגישים לי אישיים, כי הם כבר שזורים ביותר מדי דברים בי בשביל שהם לא יהיו אישיים, אבל זה כאילו... בהופעה, ביום הזה, כלכך אהבתי אותה, וגם אח"כ, וכלכך התגעגעתי, כלכך. ועכשיו זה מרגיש רחוק יותר. לא היום עצמו, היא. כאילו שאינ לא מצליחה לשחזר לעצמי למה הרגשתי ככה כלפיה ולמה אני לא מרגישה את זה עכשיו, אני לא יודעת להסביר. אולי זה מסוג הדברים שמרגישים כשזה קורה ואח"כ זה דוהה? לא יודעת.
 
למעלה