חשבון פורום

[חייכנית2]

בקצרה

כשבעיה היא מתמשכת לדעתי טוב עשית לראות כמה אנשי מקצוע. אכן לכל אחד דעתו שלו. חשוב שתפעילי התרשמותך לגבי הדעות שקיבלת והאנשים שראית.
[למשל,אם רופא ידוע כאיש מקצוע מצויין ,אך הוא מתייחס בזילזול לקליינט "הפשוט" לא חושבת שהייתי רוצה להפקיד בידיו את בני יקירי]אישית אני חושבת שחשוב לא רק לראות את הילד אלא גם אתכם ואת המערכת המשפחתית. כי תמיד הקשיים של הילדים פוגשים את המשפחה שבה הילדים מצויים,ותמיד ההורים יכולים להיות רבי משמעות בהטבה של המצב.
ולגבי המשאבים הכספיים -ישנן מרפאות חוץ בבתי חולים ומרפאות נפרדות של משרד הבריאות ,שיש בהן יחידות לילדים והורים. בתוכן אנשי מקצוע מעולים. והטיפול שם לא עולה אפילו שקל אחד. [לפחות כך במרפאות לבריאות הנפש]. החסרונות-יש תור המתנה ארוך לטיפול,והשעות הטיפוליות לא גמישות בדרך כלל.

 

[סביון1]

אז עשיתי חיפוש וקראתי את בקשתך לעזרה

את באמת חושבת שיש כל כך הרבה אנשים שיכולים לענות לך תשובה לשאלה כל כך מורכבת וספיציפית? אני חושבת שגם אם הילדים שלי היו מקבלים ריטלין לא הייתי יודעת לענות לך על שאלתך. מצטערת שהתאכזבת, אבל אני חושבת ששני מסרים "מאד מאד מועילים" כמו שאת כתבת, זה הרבה מאד.

בכל אופן, הלקח שלי לפעמים הבאות שמישהו יפנה בבקשה דומה היא לענות "לא יודעת". אולי זה יעזור שאנשים לא יחשבו שמשתתפי הפורום אדישים או מתעלמים אלא יבינו שאנחנו לא קוסמים ואין לנו תשובה לכל שאלה.

 

[נגה לביא]

שיתוף נובע מהכותבים עצמם

אי אפשר לכפות עליהם שיתוף, ואי אפשר לגרום להם לכתוב הודעות משתפכות מאושר, או נאנקות תחת עול. פשוט אי אפשר. או שאנשים עושים זאת, או שלא. קריאות לחשבון נפש לא תעזורנה. אם כבר, קריאות שכאלו רק מרתיעות את מי שבדיוק התלבט האם לשתף או לא באירוע זה או אחר.

שיתופים הן הדרך היחידה לעודד אחרים לשתף. אולי לא שיתופים מן הסוג הסיפורי, כפי שיש לי נטיה לפעמים, אלא פתיחת פינת שיתוף שבועית כלשהי. אך אני חוששת שלפתוח פינה כזו כעת עלול להיות תחת השפעת הקריאה לחשבון פורום, הווה אומר - משהו המרתיע משיתופים.

גם אם פינה שכזו תפתח, ומישהו ישתף שבוע אחר שבוע, צריך להביא בחשבון שיש אנשים שדווקא פינה שכזו תרתיע אותם מלשתף.

ודרך אגב, אם יש משהו המרתיע אותי אישית מלשתף, זה בדיוק משהו כמו ציון שיתופיי בתור משהו שאחרים צריכים להיות מושפעים ממנו. אני משתפת כאשר אני מוצאת לנכון לשתף, ולא הייתי רוצה שהם יציבו רף כלשהו עבור מישהו. אם הם מציבים רף שכזה, אעדיף למצוא לעצמי מקומות אחרים להתבטא בהם.

 

[חייכנית2]

הי נוגה

גם אני כתבתי בהודעה הראשונה שבלתי אפשרי לנתב את דרך הכתיבה של אדם אחר.ויחד עם זאת,אני מאמינה שתסכימי איתי שאם כל הזמן נכנסים הרבה גולשים כדי לקרוא
דברים מ ע נ יי נ י ם של אחרים[הרי לא נראה שרוצים לקרוא משהו משעמם,או שרוצים לקרוא כל הזמן בדיוק אותו דבר] ומצד שני כמעט ולא רוצים לכתוב משהו משמעותי פרט לאינפורמציה שניתן את רוב רובה למצוא גם בדף השאלות הנפוצות ובשירות למען הילד...זה לא באמת יכול להחזיק מעמד הרבה זמן. אלא כשירות מודיעין.
הקריאה שלי לחשבון פורום איננה קריאת נו-נו-נו כמו קריאה לחשוב [ולשתף] מה בעצם עוצר.שוב-עולם האימוץ הוא עולם רחב. אין בו רק התבטאויות של הילדים שכאשר הם גדלים
יש הרבה שלא מעוניינים לפרוס בפומבי-אלא יש גם את המחשבות שלנו כהורים.עד כמה אנחנו מרוצים מעצמנו כהורים. עד כמה השתנה עולמנו שלנו מאז האימוץ. עד כמה דיעותנו על אימוץ השתנו בתוך התהליך שעברנו.עד כמה הראייה שלנו לגבי דברים אחרים מהאימוץ השתנתה עם האימוץ. עד כמה איך שתיארנו לעצמנו שזה יהיה ואיך שזה בפועל-זה דומה או שונה. עד כמה אנחנו מייחלים לדמיון והתמזגות של הילד שלנו עם סביבתו ועד כמה אנחנו רוצים שירגיש מעולה עם השונות שלו ולא ישקיע אנרגיה ב"התמזגות".והייתי יכולה לכתוב פה עוד המון . מטבע הדברים שאני חושבת שעולם היעוץ והטיפול הוא מעניין,מרתק אפילו,אבל אני יודעת שממש לא כל אחד מרגיש פתוח לשתף איש מקצוע זר לחיים למרות התעודה וההכשרה. ומחשבות ברומו של עולם....יש לכל אחד. בקיצור-אני מרגישה שבתור שירות טלפנים [אנשים שעונים טלפונית] הפכנו די רדודים,וזאת למרות שבין השורות מורגש פוטנציאל של רבים.

 

[חייכנית2]

ובאמת שהזכרתי נושאים רק על קצה המזלג.

למשל יש את ההתמודדות עם נושא "המושלמות" כאמא. הרבה מאמצות בטוחות שתהיינה אימהות מושלמות בבוא העת,ו...מתרסקות אל קרקע המציאות.מה עושים עם זה.
או נושא המרחב. חלמנו הרבה על ילד איתנו ולפעמים יש קושי "לשחרר" במשך השנים-שיחרור שהילד זקוק לו יותר ויותר עם הגדילה.
הוא הקושי לגדל לבד. או דילמות של חילוקי דעות בין הורים כשמדובר בזוג הורים.אני חושבת שלמרות שהרבה מהשאלות ההוריות הן שאלות של הורים "בכלל" הרי שתמיד האימוץ צובע בצבע מסויים,נותן טעם מסויים,שויכול להיות ערך מוסף לדון בשאלות "הוריות" כאלה כאן. ברור שאם אני היחידה שכך חושבת -זה לא יקרום עור וגידים,זה יישאר כשיתוף בתוך דיון תחת הכותרת "חשבון פורום". אבל אולי בכל זאת זה כן "מצלצל נכון" לאנשים נוספים....
בשעתו ,לפני הרבה שנים, "די פלוס שניים" פתחה קומונה סגורה. אני זוכרת דיון מאלף על היחס של אימהות מאמצות לאם הביולוגית.
אני מאמינה שאצל רבים עולות מחשבות שאין להן outlet ,והיה טוב ,איכותי ותורם לו היו המחשבות הללו מועלות פה.לדעתי,כמובן.

 

[חייכנית2]

טעויות מהירות

או הקושי לגדל לבד.
שויכול צ"ל ושיכול להיות ערך מוסף...וגו

 

[נגה לביא]

בעיני, את פשוט חוזרת שוב ושוב על אותה טעות

שוב ושוב את מנסה, לאורך זמן רב, להעלות טענות מדוע לא כותבים, בתקווה לגרום לאנשים לכתוב. אני טוענת שזו טעות טקטית. הודעות מהסוג הזה אינן מעודדות אנשים לכתוב, אם כבר, הודעות שכאלו מרתיעות אותם מלכתוב. איני יכולה ליעץ לך כיצד לשנות את הלך רוח הדברים הנכתבים כעת בפורום, אך אני מספרת לך שמן הזוית שלי, לא רק שאינך משנה את הלך הדברים, את מקבעת אותם.

אם הנושא מציק מאוד, זה הזמן לפנות למנהלות מאחורי הקלעים ולעשות סיעור מוחות. להתייעץ עם אנשי תפוז כיצד לעודד כתיבה, ולראות האם להם יש תובנות (אני חוששת שהן תהיינה תובנות הקשורות לאירוח, וזה לא משהו התורם לטווח ארוך, ולהעלאת נושאים לעמוד הראשי, שזה עוד נושא שעדיף בפורום כה רגיש לא להתחיל איתו). דרך אחרת היא לפתוח פינות שבועיות בנושאים שונים, שיעודדו אנשים לשתף בהן.

מה שלא עושים, לא שבים ונוזפים בפורום על חוסר הכתיבה בו. בתמורה את מקבלת שירשור ארוך, אך לא שיתןף. קשה לי לראות כיצד *זה* משיג את מטרתך.

 

[חייכנית2]

נוגה,

לא מסכימה עם דברייך. אני לא שוב ושוב אומרת את הדברים.[ואם יום אחד אמרתי זאת,לפני הרבה זמן,זה לא נכון לכתוב את ה"שוב ושוב" ולהעצים.גם קול כזה צריך להישמע כשהבסיס די אנמי].
חודשים ארוכים מאד שהפורום הוא לשכת מודיעין בעיקר.
נראה לי מגוחך לפנות לתפוז-מה יציעו לנו? "כתוב על המסע הביתה ותזכה בבבושקות"?

. אנחנו באמת לא זקוקים להם [חוץ מאשר להקצאת הסייבר ספייס] שיעשו לנו יחסי ציבור פנימיים.
גם "נזיפה" או "הכרחה"היא פרשנות שלך,לא כך הרגשתי כשכתבתי.העליתי זרקור.אני חושבת שאם לא יקרה משהו אחר -זה סוג של תהליך ייבוש איטי שיש שכבר מצביעים לו |"ברגליים"-רואים אותם בעיניות הסטטיסטיות שמראות כמה נכנסים לפה-אבל לא בדברים שנכתבים.
ואם כבר "נזיפה" שובי וקיראי את דברייך שלך. לא מוצאת בהם משהו אחר מאשר נזיפה.אני הצעתי לברר משהו בינינו לבין עצמנו.

 

[נגה לביא]

הבעיה היא

שגם אם אין זו כוונתך, וגם אם אינך מרגישה בזה, זה נושא ששב ועולה אצלך, בתדירות שגורמת לי להזכר בזה כאשר את כותבת.
בעיה נובעת מכך היא שזה מתפרש כלחץ, וזה לא משרת את המטרה.

פניה להנהלת תפוז כנראה תהיה חסרת משמעות, ולזה אני מסכימה. אך סיעור המוחות שאת קוראת לו, צריך להתבצע במקום בו לא יצור לחץ על מי שגם כך מהסס האם לשתף, ונראה לי שמנהלות הפורום הן כתובת ראויה.

את הצעתי שלי להגברת שיתוף (זו שלא מדברת אליי, אך לא אני הנושא כאן) כבר כתבתי. יצירת פינות שבועיות צריכות להתבצע יחד עם מנהלות הפורום, כך שאני מחזירה אותך אליהן. הצעות אחרות אין לי.



*בקשר לטון הנזיפתי שראית, לא התכוונתי אליו, אך אני מתארת לעצמי שלא ראית דברים בעלמא. איני אוהבת סוג פניות שכזה, ואיני מגיבה אליהן טוב, במיוחד כשאני משורבבת אליהן בצורה זו או אחרת. אך מכיוון שבאמת לא התכוונתי לנזוף בך, ומכיוון שאני חוששת ששוב תראי בהודעה זו נזיפה חוזרת, אני מתנצלת על כך.

 

[KallaGLP]

חייכנית, למען האמת

אלה לא שאלות המעסיקות אותי. אני לא חושבת עליהן בכלל. לא מרגישה שהשתנה משהו בדעתי על אימוץ. אין לי מחשבות פילוסופיות על הורות או על הורות מאמצת. לא יודעת, אני כנראה פשוט עסוקה בדברים אחרים.

 

[חייכנית2]

קאלה,ממש אין הכרח

שתתחברי לאף אחד מהנושאים שמניתי.אבל אני מאמינה שיש לך יכולת לתרום ולהציע נושאים שמצד אחד ממש רלוונטיים לכאן ומן הצד השני אינם חושפים את פרטיותה של הבת שלך.

 

[KallaGLP]

אולי, אבל אין לי מושג אילו.

הורות מעסיקה אותי מההיבט הפרקטי שלה. מה אני צריכה לעשות בסיטואציה מסוימת. איזה חינוך אני רוצה לתת לילדיי. האם להרשות להם לאכול את הקינוח. איזו שעה זה בסדר שילכו לישון. זה כבר ממש לא עניין של פרטיו בתי, אלא פשוט שאני באמת לא מרגישה שיש לי משהו חכם או מעניין להגיד בנושא. אשמח אם תגידי לי על מה לדעתך אני יכולה לכתוב, כי לא עולה לי שום דבר בראש. אני חוששת שרוב הדברים שבאמת מעסיקים אותי ברמה היותר עקרונית בימים אלה אינם קשורים כלל לנושא הפורום או להורות. אני מאמינה שלו היו עולים דברים במוחי הייתי כותבת בלי לחכות להזמנה. אבל לא עולים.

 

[חייכנית2]

"הורות...מההבט הפרקטי שלה"

"מה אני צריכה לעשות בסיטואציה מסויימת"
דברים שכתבת כאן. מצויין להביא גם לפה..

 

[KallaGLP]

אבל, אלה לא באמת דברים

מעניינים בעיני. אני מעלה אותם בתשובה לשאלה ספציפית שבה הורה רוצה להתייעץ איך לפעול אם אני מרגישה שיש לי מה לתרום מניסיוני. אבל אין בזה לדעתי שום עניין לאף אחד במנותק מסוגייה ספציפית שעולה. לא אכתוב הודעה ראשית בסגנון: טוב, היום התלבטתי איך להגיב לכך שלבן שלי כל הזמן חם והוא לא רוצה ללבוש סוודר, או משהו בסגנון, או היום החלטתי שאם הוא ימשיך ללכת במכנסיים קצרים בחורף אצטרך לנקוט בסנקציות. יתר על כן, זה לא משהו שאני מרגישה רצון או צורך לשתף בו ולא היה מעניין לי לקרוא את זה אצל אחרים, והייתי חושבת שמישהו או ממש משועמם או לגמרי אובססיבי ומרגיש צורך לשתף בעניינים שוליים וחסרי עניין לציבור. אלא אם כן הורה מתלבט בנושא מסוים וזקוק לתשובות, ואז זה עניין אחר לגמרי. והדברים שהם כן מעניינים אלה דברים באמת אישיים מדי.

 

[אבי351]

אני מאוד שומר על פרטיותי ושל בני ולכן

אם יש משהו יש לי עם גורם מקצועי עם מי להתייעץ.מאז הפיסבוק יש לי את הקרובים לי ביותר ושם אני משתף בהמון תמונות וחויות.כאן אני עוזר מכל הלב לאנשים בעצות מנסיוני וגם המון בשיחות טלפון ובהודעות פרטיות וזה עושה לי טוב על הלב .את הפורום אני אוהב מאוד ונכנס אליו כמה פעמים ביום בהמון אהבה אך לצערי מכמה סיבות שאיני רוצה לעורר כאן מריבות הוא איבד את אוירת המשפחתיות שהיתה כאן בעבר.בעבר עזרו לי כאן משפחות בדרכי המפותלת לאימוץ בני ואני לא שוכח את זה וגם את מפגשיי הפורום הרבים שהיו שהשתתפו בהם עשרות משפחות מה שאין כרגע.מצאתי לי כמה משפחות מאמצות ואנו נוהגים כמה פעמים בחודש להיפגש וזה עושה לי ולבני כל כך טוב על הלב.אנו מארחים אותם המון והם אותנו ואנו מטילים הרבה שבתות יחד.

 

[pgoldi]

מי שנכווה ברותחין נזהר גם בצוננים...

אני דווקא כן הייתי מאלו שחושפים את הקישקס, בתחילה בפורום פוריות ובהמשך גם פה.
כתבתי על כל הקשיים והכאבים שלי לאורך כל תהליך ההמתנה לאימוץ, במהלך המסע (בו כתבתי בלוג שכלל את תמונותינו ושמותינו האמיתיים), וגם לאחר החזרה בידיים מלאות ועם הפיכתנו להורים.
אחד השיאים הגדולים בתהליך הזה (מעבר לאור הכ"כ לא מובן מאליו שזורח

בביתנו על בסיס יומי

) מבחינתי היה במסיבת האימוץ שעשינו לבני משפחה וחברים.
כשחלקתי בהתרגשות רבה עם חברי הפורום את הנאום שלי מאותו האירוע - הותקפתי ע"י אחת ממשתתפות הפורום בהאשמה הזויה על כי "גנבתי" ממנה (מהבלוג שלה) מכתב אותו כתבתי "לילד שלי שאני עדין לא מכירה" והיווה חלק מהנאום שלי, ועל איך אני לא מתביישת לכבס את הכביסה המלוכלכת שלי ברבים וחולקת עם כל משתתפי האירוע שלי את כל הקשיים והייסורים אותם עברנו עד שהפכנו להורים.
מעבר לבוקס בבטן שזיהם משהו כ"כ אישי וטהור שנכתב בדם ליבי, קושי לא פחות קטן הייתה מבחינתי הכתף הקרה שקיבלתי משאר חברי הפורום לאור ההתקפה הזו.

מאז - אבדה לי חדוות ההתחלקות - פעמים רבות מרגישה צורך לחלוק מתלבטת ומוותרת...
גם כי כמו שכתבו אחרים לפני - ככל שהילד הולך וגדל, פתאום זה לא רק אני ומה שאני מחליטה שאני מוכנה לחשוף לגבי עצמי, יש פה עוד משתנה חשוב במשוואה (ובייחוד לאור פרסום שמותינו ותמונותינו בבלוג - פרסום שאני לא מתחרטת עליו, והיה מאד נכון עבורנו בשעתו, אבל פחות מתאים לנו עכשיו) ויש לחשוב גם על הפרטיות שלו.
ופן נוסף די משמעותי מבחינתי להתלבטות - אתה אף פעם לא יודע מי נמצא בצד השני של ההודעה שלך, ומה תהייה תגובתו.
זה כמובן נכון בכל פורום אינטרנטי, ושלא יובן לא נכון - אני בהחלט פתוחה לשמוע דעות שונות, ולומדת לא אחת מקריאה פה בפורום וניסיונם של אחרים - אבל אין לי שום רצון או צורך להתמודד שנית עם מתקפות לא צפויות...

 

[חייכנית2]

מה שאת מתארת

נשמע די מזעזע.גם המתקפה וגם התחושה שלך שכולם עמדו מנגד ולא סייעו.
בכל זאת בעיני חבל שחווייה אחת [אפילו שחזקה] תרפה את ידייך. האנשים גם מתחלפים,במרוצת השנים. רק על עצמי אני יכולה להעיד. קשה לי להאמין שהייתי רואה עוולה ברורה ונשארת אדישה.
אני חושבת גם שלא חייבים תמיד לשתף במעמקי האוקיאנוס. של הנשמה,ודי בצלילה "קצרה" יותר כדי שיהיה מעניין וחשוב ,תורם ונתרם.

 

[נגה לביא]

אני זוכרת את הארוע הזה (הוירטואלי) היטב

זה לא מנחם, אך זו שהתקיפה אותך על לא עוול בכפך, כן ספגה נזיפות, וכרגיל חזרה לכאן מאוחר יותר רק כדי לשוב ולעלוב באחרים. אני מקווה עבורה שבסופו של דבר דברים מסתדרים בהליך האימוץ הכואב שלהם, אך אם היא אחראית לכך שהפסקת לכתוב, זה רק עצוב יותר.

 

[סביון1]

למי שנכוותה ברותחין..

אני לא זוכרת שקראתי כזה שרשור. נשמע באמת ממש לא נעים ומשאיר טעם רע בפה. אין לי מושג במה בדיוק מדובר (אשמח לקבל קישור, אפילו במסר). אולי לא יצא לי לקרוא ואולי, בעוונותי, שכחתי. בכל מקרה אני חושבת שזה לא מה שקורה בדרך כלל בפורום. אני חושבת שבדרך כלל אנשים כותבים פה ברגישות וחבל שמקרה לא נעים אחד יגרום לך להמנע לאורך כל הדרך.

 

[pgoldi]

לצערי הרב השרשור נמחק...