חשבון פורום

חשבון פורום

זמן לא מועט ,נדמה לי שהפורום שלנו הפך למעין שירות מודיעין 144,רק בנושא הספיציפי של אימוץ.זה לא שלא חשוב לדעת מי הן העמותות,האם כדאי לשכור עורך דין,ואם הורה יחיד יכול להיות גם ממין זכר.אינני חושבת שרק בגלל שאני כבר אימצתי מזמן,לא זכותם של השואלים לשאול בעבור עצמם.
אבל איכשהוא הפורום הפך להרבה יותר אינפורמטיבי ,מאשר חווייתי.בשעתו אנשים היו מספרים הרבה יותר על נפלאות ילדיהם וגם על קשיים.
ברור שלא לגיטימי לומר לאחר איך עליו לכתוב.... פורום הוא מקום מאד וולונטרי.
השאלה היא אם באמת כך אנחנו רוצים את הפורום הזה,בדיוק כפי שהוא נראה היום.
סיפרתי בכיף ,עדיין בדף זה,על מה שאמר לי בני ביחס לנכד...פאטפאט לעיתים מספרת על בנותיה,מאירופה החורפית אנחנו שומעים על זיו החמודה,אינגליש כותבת לעיתים נדירות יותר. ונדמה לי שבכך סיפורינו האישיים מסתכמים ,
השיתוף איננו "מדבק" ובאופן אישי אותי זה מתסכל ואולי גם חוסם מלהמשיך במגמת שיתוף.
אני מבינה היטב את הצורך לשמור על פרטיות הילדים ככל שהם גדלים. עדיין כהורים מאמצים בוודאי לכל אחד יש מחשבות שמוזנות על ידי החווייות עם הילדים,ואת המחשבות ההוריות האלה כן ניתן להביא,מקסימום בניק אחר. לא כן?
כל מחשבה-ברוכה.
תודה.
 

KallaGLP

New member
אני לא אדם שאוהב להיחשף.

אפילו את ספרי פרסמתי תחת שם עט.. באשר לילדים - אני אכן מנסה לשמור על פרטיותם. באמת שאין פה מה להתבייש או מה להסתיר, אבל באיזו זכות אגלה עליהם פרטים, טובים או לא? עשיתי זאת פעמים בודדות ותמיד הצטערתי על כך. זה לא קשור לפורום הזה ספציפית, אלא לחשיפת פרטים אישיים במקום פומבי. ובכלל, עם הגיל הצורך בפרטיות גובר. בהתחלה פרסמתי תמונות של הילדים, היום אני חושבת שזו הייתה טעות, אפילו כשהיו ממש קטנים.
מעבר לזה, אני גם לא אוהבת להיות "דביקה". קוראת בכיף גילויים של אחרים, אבל מבחינתי לכתוב על ה"פנינים" של הילדים *שלי* או להתמוגג מהם בפומבי נראה קצת... מתקתק מדי, "פוצי מוצי" מדי. שוב, זה רק ביחס לעצמי, אני לא מרגישה ככה כלפי מה שאחרים בוחרים לכתוב על ילדיהם. אני תמיד מרגישה שזה פשוט לא נוח לי לכתוב דברים כאלה.
ובתגובה למי שהגיב מעליי - אני משש לא חושבת שמשתתפים פה מנסים להציג אימוץ בצורה של "הכל דבש" או להמליץ לכל מי ששואל לאמץ או להציג את התהליך או את גידול הילדים כמשהו טוב, נחמד ופשוט. נהפוך הוא, מדגישים כל הזמן שזה לא פשוט ושעלולות להיות בעיות ושצריכים להיות בטוחים במאה אחוז לפני צעד שכזה. ומידע ספציפי שאנשים לא מוכנים לחשוף על ילדיהם - מבחינתי בצדק, בצדק ושוב פעם בצדק.
 

ל3

New member
אני רק מחכה

מחכה לרגע בו אוכל לכתוב על בני שמחכה לי בסיביר הרחוקה ( עוד שבועיים וקצת....
) אבל אני מניחה שהצורך ואולי אף היכולת להיחשף אפילו דרך הרשת, הוא דבר מאוד אינדבדואלי ואישי. אני יכולה לספר לך שאני מנהלת את פורום לופוס בתפוז ובעבר לפורום היה צביון אחר- היינו עורכים מפגשים, דנים בנושאים שונים שלוואי דווקא קשורים למחלה, משתפים וכו'. עם הזמן אנשים עזבו ואנשים אחרים נוספו ונראה שהפורום נהפך לאינפורמטיבי יותר וספציפי ללופוס בלבד ( ואין להתלונן כי זה שמו ומהותו של הפורום). לא יכולה להגיד לך שלפעמים אני לא מתוסכלת מזה או קצת חורה לי אך אני מבינה שלאנשים מסוימים החשיפה והיכולת לשתף בפרטים אינטימיים לא תמיד פשוטה גם אם פרצופך או שמך לא נחשף על גבי המסך ועם כל הקושי אני מקבלת את זה. לדעתי עצם זה שאנשים מרגישים בנוח להיכנס ולהתייעץ על צעד אולי החשוב ביותר בחייהם ולקבל על כך אינפורמצייה ממנוסי דבר, אומר שכבר הפורום עושה תפקידו נאמנה- חווית השיתוף ומעבר יכולה להתבצע על ידי אנשים שמרגישים בטוחים מספיק כדי לעשות זאת מעל דפים אלה. אני כן חושבת שזה מבורך, רצוי ואף תורם לאווירת הפורום אך כל אחד צריך להחליט אם זה תואם גם לו
 

נוני 75

New member
מסכימה עם חייכנית


אני אוהבת לכתוב ולקרוא על הפוצי מוצי ועל הקשיים. כתבתי גם אני לא פעם -פעם התייעצתי פעם פשוט "שפכתי" .זה המהות של פורום. המקום שבו מבינים אותך. אני מסכימה גם עם קאלה -אני חושבת פעמיים שלוש לפני כל מילה שנכתבת ולא אחשוף משהו מביך, או לא נעים שעלול בעתיד לפגוע באפרוח.
איפה עובר הקו בין לשתף לבין לחשוף יותר מידי? זו שאלה שכל אחד עונה לעצמו. ויש שמשתפים ויש שכותבים משפט.

וחייבת להוסיף עוד -ופה אני נחשפת -ומשתפת -כתבתי טקסט אישי, לא קל, שנכתב בסערת רגשות. קיבלתי תגובה אחת. האמת -אפילו נעלבתי. ופה אני מסכימה איתך חייכנית -התחושה שרק את-גורמת לך לקחת צעד אחורה .

אני רוצה שהפורום הזה יהיה איכותי ולא רק אינפורמטיבי (ובזמן האחרון יש יותר מידי שנכנסים לשאול אילו עמותות יש ועוד שאלות מהסוג ה"עצלני" כפי שאני מכנה אותם)

זהו. שחררתי .

ולסיום -
משהו פוצי+מוצי+ קוצי: היום אנחנו תשעה חודשים ביחד.ולא זוכרת מה היה קודם .
 

קשה7

New member
יש עוד עינין

אלו שמבקשים לאמץ נכנסים בין היתר גם לפורום זה ויכולים בטעות לצאת עם אינפורמציה שהכל בסדר וההורות קלה ללא קשיים
הם לא יודעים את הפוליטיקה של הכותבים.וזה יכול בפירוש להטעות אותם.
הכותבים החדשים מעונינים וזאת אני מסיקה על פי שאלותיהם לדעת ענינים פרוצדורלים.חשובים אומנם אבל הם לא מהווים את הדבר האמיתי.בואו נאמר שגידול הילדים מהווה משימה הרבה הרבה יותר קשה מאשר ההצלחה לאמץ.כל המעונינים לאמץ בסוף מצליחים להשיג את מבוקשם בתנאי שעומדים בקריטריונים.אולי פרט לבודדים כולם הצליחו לאמץ.בצורה יותר קלה או יותר קשה .אבל אחר כך
זוהי אופרה אחרת
 

Daria34

New member
את צודקת,אבל לגדל ילדים בכלל זה קשה

מה היה עדיף שלא נחווה הורות כלל??
 

קשה7

New member
אני בעד אימוץ אבל ראוי שהמאמצים הפוטנציאלים

ידעו על הכל דקה אחת קודם...כדי שיהיו מוכנים לחלוטין לקראת מה הם הולכים.זה אמור להיות פורום אוטנטי לחלוטין
ואני מקווה שציינה תצליח במשימה
 

KallaGLP

New member
אלה שמבקשים להיכנס לכאן ולקבל תשובות...

הנה, דוגמה טרייה של שרשור שאפילו עוד לא גלש עמוד. האם הרושם שלך שמי שפתחה אותו התרשמה מהפורום הזה "שהכל בסדר ושההורות קלה?

אני חושבת שבשרשור הזה הכותבים יצאו מגדרם כדי להבהיר את המצב לאשורו, מה גם שמלכתחילה הכותבת התרשמה מהפורום שיש הרבה קשיים עם ילדים מאומצים. איכשהו, קשה לי להאמין שהיא הביאה את זה מהאוויר. אנשים עונים כמיטב יכולתם, אבל באמת שזה לא מחייב לחשוף עניינים הקשורים לילדיהם. עם כל הכבוד, האחריות שלנו כהורים היא קודם כל כלפי ילדינו, וזה כולל שמירה על זכותם לפרטיות. לאנשים זרים שפונים בשאלות אנו עונים כמיטב יכולתנו, כל אחד במידת החשיפה שהוא מרגיש שהוא מוכן אליה, אבל באמת שאין זה הגיוני לצפות שנעמיד את צורכיהם מעל טובת ילדינו (כל אחד על פי פרשנותו, כמובן). כמו כן, משפחות רבות כאן מכירות זו את זו באופן אישי ממפגשי פורום, כך שהאנונימיות מלכתחילה היא לא יותר מאשליה. במצב כזה צריך להיזהר כפליים.
 

סביון1

New member
שלום לך קשה7

את מוזמנת לתת לנו דוגמה לשיתוף בקשיים!

אני לא חושבת שמישהו פה מסתיר את הקשיים של ילדיו מסיבות "פוליטיות" כאלה ואחרות. אף אחד לא רוצה לשכנע אף אחד אחר שהכל פה דבש. לכל היותר אנשים שותקים בגלל הגנה על פרטיות ילדיהם. חוץ מזה אני רואה הרבה פעמים שנכנסים ושואלים שאלות ומספרים על קשיים, בעיקר, כמו שכתבתי לחייכנית, כאלה שקשורים לגיל הרך ולגילאי הגן.
 

קשה7

New member
אני כבר פניתי לפורום זה בבקשה לעזרה

קראו את התגובה מאות והתיחסו אליה רק3!!!!!!!!!!
כך הבנתי שהפורום הזה הוא לא המקום לשמוע התיחסויות כנות .ולא מפה תבוא הישועה.אז עשיתי NEXT
אין לי בעיה לכתוב כאן על בעיותי.אבל לדבר לקירות...מצטערת על הבוטות אבל זוהי הרגשתי הסוביקטיבית בהחלט
 

KallaGLP

New member
לא היו התייחסויות רבות

כי את ביקשת מידע שרק איש מקצוע שבדק את הילד יכול לספק. מעבר לזה, אין לי בכלל מושג אפילו באיזה כיוון לענות לך כי מעולם לא קיבלתי שום אבחונים מהסוג הזה ומעולם לא הייתי בטיפול של אנשי מקצוע מהסוג הזה עם ילדיי או תקלתי בבעיות כאלה. אני בטוחה שרבים היו רוצים לעזור לך, אבל עם כל הרצון הטוב בדוגמה שהבאת זה לא היה אפשרי.
 

קשה7

New member
אין לי טענות אליך ...

העינין שדי הרבה מהילדים ובעיקר המאומצים סובלים מכל מיני בעיות ששמם מכיל את האותD...וקיוויתי לשמוע מהניסיון של
האחרים בעינין לקבל כיוון.אפשר היה לעשות זאת במסר פרטי מבלי להיחשף.
העינין שכל בעל מקצוע נוירולוג או פסיכאטר ילדים מושך לכיוון שלו.ואני שהלכתי לכמה וכמה קיבלתי איבחון מעט שונה מכל אחד
וגם המלצה שונה לטיפול תרופתי.ועכשיו לאחר שסוף סוף נכנעתי וסיממתי את ילדי גם זה לא עוזר .זה כאילו שותה מים.הרופאים מציעים כל מיני תרופות אבל אני החלטתי להפסיק לעשות עליו ניסיונות.ואת יודעת מה אני כבר אובדת עצות.נמאס גם מכל אנשי המקצוע רופאים
ומטפלים למינהם.פרט לדילדול משאבי הכספיים איני רואה שום שינוי.
 
קשה7, שוחחתי עימך בטלפון על הבעיה

את יודעת מי אני. אמרתי לך בדיוק מה הבעיה וכיוונתי אותך למקורות.
תפסיקי לתת לבנך "תרופות" זה רק יחמיר את מצבו.
אל תלכי יותר למאבחנים, הם סתם יבלבלו אותך עם אבחונים שגויים ויכניסו אותך ואת בנך לסחרור.
אם את רוצה, אני מוכנה להפגש עימך ולראות את הילד.
עכשיו אני טסה לאסיפת הורים.
 

משתפרת

New member
גם אני הייתי בין מאות הקוראים של הודעתך

ולא הגבתי.
הבן שלי הוא ADHD, וכתבתי על זה בפורום בזמנו. כשעברד איבחון בתחילת חטיבת הביניים שיתפתי את הפורום. לפני כן כשניסינו טיפולים בשיטת אלבאום גם סיפרתי בפורום. כששאלת את שאלתך- לא היה לי מושג כלשהו מה לענות. לא התנסינו בבדיקת נוירולוג, לא ניסינו חינוך מיוחד, אינני בקיאה בתרופות שציינת. סתם לשלוח לך חיבוקים וסמיילים- זה ממש לא היה מועיל. לכן לא כתבתי לך שם.
כשהשאלה מאד ספציפית ניתן לשער שרק למעט אנשים תהיה תשובה, ואכן בין החמש שבאמת ענו לך היו אלה שמקצוען- טיפולי.
 

KallaGLP

New member
לא חשבתי שהטענות שלך מופנות אישית כלפי מישהו.

ומה שעניתי נכון לא רק לגבי אלא לגבי משתתפים אחרים כאן. את תיארת מקרה מאוד מורכב ולא פשוט שלדעתי רק מעטים נתקלו או מתמצאים בשילוב של הדברים המזכיר את המקרה שתיארת. זה לא מספיק להיות מאובחן קשב וריכוז כדי לתת המלצה אחראית. צריך ממש להכיר את המצב לעומק ולהתמצא בדקויות של כל הדברים שכתבת עליהם כדי אפילו להתחיל לתת עצות. אחרת זה סתם לא אחראי ואין לזה שום כיסוי, וזה עלול לגרום יותר נזק מתועלת. אני באמת מבינה את התסכול שלך, זה נורא כשאפילו רופאים לא יכולים לעזור, אך אני באמת לא חושבת שבמקרה הזה אפשר לבוא בטענות לאנשי הפורום. נראה שיש כאן מישהי שמבינה יותר מכולם בתחום והיא גם מוכנה לדבר איתך ואף להיפגש איתך. ואני חושבת שאפשר להגיד שמבחינה זו הפורום כן הועיל לך, אם באמת תקבלי את הצעתה. אני חושבת שלמצוא בן אדם כזה, שלפחות מאמין שמכיר את המצב לעומק ומציע עזרה אישית, זה הרבה מאוד.
 
הבעיות שהיא נתקלת בהן, הן לא נחלת מעטים

תסלחי לי, אני חולקת עלייך בעניין השכיחות של הבעיות.
לדעתי, הבעיות שקשה7 נתקלת בהן הן אכן מורכבות אבל בהחלט אינן נחלתן של מעטים. אולי את לא נמצאת בקטגוריה הזו, אבל אחרים ולא מעטים כן שרויים במצב הזה.

מה לעשות, אבל אי אפשר לפתור בחודש ואפילו שנה ושנתיים ושלוש בעיות של ילד ששהה בינקותו לפחות שנה שלמה במוסד, שעבורו כל יום היה כמו נצח, וכל יום עיכוב התפתחות עבורו זה כמו שנה עיכוב התפתחות עבורנו כמבוגרים. ילד, שכל יום חשב רק באיך לשכלל את טקטיקת ההישרדות שלו במקום לחוות הגנה וחום מאמא, ואז להרגיש מספיק בטחון כדי לפתח את מוחו קוגנטיבית ורגשית.
אני מכירה לא מעט הורים מאמצים, חלקם מאד מפורסמים בתקשורת, שיש לילדיהם בעיות כאלה ואחרות, עד כדי טיפול תרופתי (שבד"כ לא עוזר).
אחת מהן, מפורסמת, אמרה לי בטלפון: "אף אחד לא מבין אותי". משפט די ממצה את מה שהיא חווה מצד הסביבה שאינה מבינה אותה, וגם לכאן היא לא נכנסת, אולי משום שלא תמצא כאן אוזן קשבת, ומקסימום תקבל כמה תגובות לקוניות עם אייקונים של חיבוקים.
קשה7, את לא לבד, יש לא מעט כמוך, רק שכל אחד מכווץ בתוך הקונכיה שלו, אולי בגלל הבושה, אולי בגלל שכולם נותנים לו את ההרגשה שהוא לבד, והבעיות אותן הוא חווה הן בעיות שרק מעטים נתקלו בהם...
חוץ ממידע של 144, מדברים הרבה בפורום גם על הפילוסופיה של האימוץ, הילד אמר ככה והילד אמר ככה, ופוצי מוצי, ופחות מתעסקים בבעיות הארציות, השוטפות, הבוערות, שהן הרבה יותר מז'וריות ואקוטיות.
למשל, בבעיות הסתגלות למסגרת החינוכית, בבעיות של הגבולות בבית, במיוחד בקרב ילדים מאומצים שצריכים הקפדת יתר אפילו על גבולות בגלל מה שעברו.
מה לאמר למורה שתפסיק לפמפם להורה ריטלין והפרעת קשב, איך בונים את השיח הפרופסיונאלי בין הורים מאמצים לאנשי חינוך כדי שיבינו את הילדים המאומצים ויפתחו כלפיהם את הגישה הנכונה.
איך למצוא תרפיסט שמבין לעומק את עולמו של הילד המאומץ והדינאמיקה בינו לבין הוריו (אני לא מכירה כזה, גם בארה"ב יש כל מיני אסכולות טיפול, אבל אף אחת מהן לא הוכחה עד היום כאפקטיבית דיה)
 

KallaGLP

New member
אין לי מושג מה שכיחות הבעיות

אבל רוב המאמצים בכלל לא נמצאים בפורום הזה ולא כותבים בפורום הזה והבעיות שיש אולי גם לא בדיוק זהות לבעיות שהיא תיארה. רוב הכותבים כאן אינם אנשי מקצוע וגם אינם מכירים את הילד את המשפחה וגם אינם מכירים שילוב בדיוק כזה של בעיות. את מכירה ויכולה לעזור? כל הכבוד לך. אבל אין מה לבוא בטענות לכאלה שלא יכולים.
 
למעלה