חשבון נפש
בזמן האחרון יש לי הרבה מחשבות... על מה היה ומה יהיה... מה היה? היו הרבה דברים... המון. בזמן האחרון התחלתי להיפתח לסביבה... נאסטי אומרת שלפעמים אני שוכחת שהשתנתי... זה נכון. השתנתי. פעם הייתי מהסוג שהיה עובר לידכם ברחוב ולא הייתם מסיטים אחריו את המבט.. יודעת שזה ככה. מודעת לעצמי הכי הרבה.. יותר מכולם. עושה חשבון נפש.. איפה הייתי... מה עשיתי ולאן אני הולכת. אני מתנגדת לצער. מתוך עיקרון לא מצטערת על דבר שעשיתי, גם אם זה הכי מטומטם שיש (אוף וכמה דברים מטומטמים עשיתי!)... הייתי בכל מקום.... הייתי דתייה. הייתי חילונית. הייתי באמצע. היה לי חבר. הייתי לבד. וכן.. גם פה היו זמנים שהייתי באמצע. הייתי מאוהבת. הייתי הרבה יותר לא. שנאתי. ואז הפסקתי. רבתי. כעסתי. צחקתי. השלמתי. הייתי בכל. למדתי. עזבתי. חזרתי. הוצאתי ציונים גבוהים. נכשלתי בכמה מבחנים. בכיתי. המון. על המון. על עצמי... על אחרים. נשבר לי הלב. נשבעתי שזה לא יקרה לי יותר. זה החזיק מעמד בדיוק עד הפעם הבאה שנשבר לי הלב. ואז הבנתי שזה לא תלוי בי. לאן אני הולכת? שידוך. מעטים כאן יודעים שאני מועמדת לשידוך. כרגע זה ... אין לי מושג. תואר? כמו שניראה .... אני אכשל בכל הקורסים... משפחה? בית? אני שקועה בעצמי יותר מידי בשביל לבנות כרגע בית. ללדת ילדים. סותרת את עצמי? אח... כמו תמיד. ובסוף חשבון הנפש... אמממ אוהבת את עצמי. אוהבת עוד מעטים בחיי. עושה כרצוני. יוצאת עם מי שאני רוצה. לומדת כשרוצה. בוכה כשרוצה. זה היתרון שבי. זה החיסרון שבי. חיה... ככה. .......
בזמן האחרון יש לי הרבה מחשבות... על מה היה ומה יהיה... מה היה? היו הרבה דברים... המון. בזמן האחרון התחלתי להיפתח לסביבה... נאסטי אומרת שלפעמים אני שוכחת שהשתנתי... זה נכון. השתנתי. פעם הייתי מהסוג שהיה עובר לידכם ברחוב ולא הייתם מסיטים אחריו את המבט.. יודעת שזה ככה. מודעת לעצמי הכי הרבה.. יותר מכולם. עושה חשבון נפש.. איפה הייתי... מה עשיתי ולאן אני הולכת. אני מתנגדת לצער. מתוך עיקרון לא מצטערת על דבר שעשיתי, גם אם זה הכי מטומטם שיש (אוף וכמה דברים מטומטמים עשיתי!)... הייתי בכל מקום.... הייתי דתייה. הייתי חילונית. הייתי באמצע. היה לי חבר. הייתי לבד. וכן.. גם פה היו זמנים שהייתי באמצע. הייתי מאוהבת. הייתי הרבה יותר לא. שנאתי. ואז הפסקתי. רבתי. כעסתי. צחקתי. השלמתי. הייתי בכל. למדתי. עזבתי. חזרתי. הוצאתי ציונים גבוהים. נכשלתי בכמה מבחנים. בכיתי. המון. על המון. על עצמי... על אחרים. נשבר לי הלב. נשבעתי שזה לא יקרה לי יותר. זה החזיק מעמד בדיוק עד הפעם הבאה שנשבר לי הלב. ואז הבנתי שזה לא תלוי בי. לאן אני הולכת? שידוך. מעטים כאן יודעים שאני מועמדת לשידוך. כרגע זה ... אין לי מושג. תואר? כמו שניראה .... אני אכשל בכל הקורסים... משפחה? בית? אני שקועה בעצמי יותר מידי בשביל לבנות כרגע בית. ללדת ילדים. סותרת את עצמי? אח... כמו תמיד. ובסוף חשבון הנפש... אמממ אוהבת את עצמי. אוהבת עוד מעטים בחיי. עושה כרצוני. יוצאת עם מי שאני רוצה. לומדת כשרוצה. בוכה כשרוצה. זה היתרון שבי. זה החיסרון שבי. חיה... ככה. .......
