חרדית לשעבר
לא חרדית ולא חוזרת בשאלה, אם כי למדתי בבית יעקב בשכונות. היו בתי ספר כאלה בזמנו. הבית לא היה חרדי אבל ללבוש פתאום בגיל הנעורים מכנסיים דרש המון אומץ עד שנכנעו ואחר כך קיבלו באופן טבעי.
הייתי תלמידה מאוד מאוד ״חרוצה״. (טוב, נגיד, במושגים שלהם. לא למדנו שום דבר לעומק באמת). אבל עם סיום היסודי היבנתי שעל לברר כמה שאלות של זהות לפני שאני בוחרת את דרכי. כבר אז החלו השמועות להעלות שבסמינר הישן של ירושלים עושים הפרדה בין האשכנזיות והספרדיות. זה בא משום מקום. בהתחלה לא האמנתי וחשבתי שמועה. זה נשמע כל כך מופרך ולא אנושי. מה זה? למה? מייד היבנתי שלשם הכבוד העצמי כף רגלי לא תדרך בסמינר הזה ויהי מה. התחיל לחץ של המורות (אשכנזיות וכמה ספרדיות- ליטאיות מהדור שקדם לש״ס) שכלל עלבונות על אופיי החלש, עמדתי על דעתי שאני אבחר בתיכון דתי-לאומי שמגיש לבגרות. הלא אני ״חרוצה״ לא? פתרו אותי כבעל אופי חלש ונגרר ובזה נגמר מעמדי המכובד בבית יעקב.
כיום, בניגוד לאנוסים האשכנזים פה אני לא מגדירה את עצמי כחוזרת בשאלה. מצחיק, אבל שאלות כפירה לא עולים לרוב אצל הספרדים. אנחנו פשוט הופכים למסורתיים וזהו. למה לאשכנזים זה קשה?
מה יחסי לחרדים? כעס עצום על השיטה האנטי ציונית. תעשיית החזרה בתשובה שנועדה לערער את הבטחון העצמי של החילונים והמסורתיים באורח חייהם. תוהה על הכפייה נובעת מחוסר ביטחון בדרכם. למה הם צריכים לראות אותנו בדרכם אם הם עצמם בטוחים בו?
אבל יש לי gilty pleasure חרדי משלי. התפעמות מעילויים. את זה אי אפשר לקחת ממני. לאחרונה גיליתי את הפרשן אבי בלום בכיכר השבת. חרדי ליטאי שעובד לפרנסתו (עורך דין) וכותב פרשנות בעברית רהוטה מאין כמוה. כנראה המשיך לקרא עיתונים של חילונים על אף האיסורים. האומץ הזה תמיד הרשים אותי. אני קראתי אבל מתוך תחושת אשמה.
כאשר החרדים טובים הם הטובים מכולם (אדם ברוך, יעקב ויינרוט). זאת הסיבה שאני תומכת במאבק של יאיר לפיד נגד העסקונה החרדית ששבתה אותם בקיצבאות עוני. אם החרדים ישתלבו בחברה הישראלית על בסיס שווה (ולא ניתן לכבד גבר שלא עובד למחייתו ותלוי באשתו. פשוט כך) כל כך יהיה טוב פה.
כמה דברים על אבי בלום. אה, הוא נשוי
http://www.kikarhashabat.co.il/author.php?id=188
http://www.bhol.co.il/Article.aspx?id=6807
אבי בלום
אברהם (אבי) בלום (נולד בה'תשל"ח, 1978) הוא עיתונאי, פובליציסט ועורך דין חרדי ישראלי, משמש כפרשן פוליטי של רשת קו עיתונות דתית.
ביוגרפיה
נולד ברחובות, בוגר ישיבת אור ישראל בפתח תקווה. החל את דרכו בתקשורת כשפרסם מאמרים באתר בחדרי חרדים (תחת שם העט א. מור). בשנת 2007 החל לכתוב את הטור הפובליציסטי "בית ספר לפוליטיקה" ברשת קו עיתונות דתית, וטוריו מפורסמים גם באתר כיכר השבת. בשנת 2011 החל להגיש יחד עם העיתונאי יעקב ריבלין תוכנית שבועית "פילפוליטיקה" ברדיו קול ברמה. כמו כן הוא משתתף בתוכניות קבועות בדיונים ובפאנלים שונים בטלוויזיה.
בלום סיים בהצטיינות את התואר הראשון בקריה האקדמית אונו ולאחר מכן המשיך את לימודיו במסלול ישיר לדוקטורט באוניברסיטה העברית. הוא עורך דין במשרד כבירי, נבו, קידר, ומתמחה במשפט מנהלי. מכהן כמנהל בתוכנית הלאומית לילדים ולנוער בסיכון הפועלת מטעם חמישה משרדי ממשלה (חינוך, רווחה, ביטחון פנים, בריאות, קליטה) וחבר בוועדות ממשלתיות העוסקות בתחום.
מתגורר באלעד.
לא חרדית ולא חוזרת בשאלה, אם כי למדתי בבית יעקב בשכונות. היו בתי ספר כאלה בזמנו. הבית לא היה חרדי אבל ללבוש פתאום בגיל הנעורים מכנסיים דרש המון אומץ עד שנכנעו ואחר כך קיבלו באופן טבעי.
הייתי תלמידה מאוד מאוד ״חרוצה״. (טוב, נגיד, במושגים שלהם. לא למדנו שום דבר לעומק באמת). אבל עם סיום היסודי היבנתי שעל לברר כמה שאלות של זהות לפני שאני בוחרת את דרכי. כבר אז החלו השמועות להעלות שבסמינר הישן של ירושלים עושים הפרדה בין האשכנזיות והספרדיות. זה בא משום מקום. בהתחלה לא האמנתי וחשבתי שמועה. זה נשמע כל כך מופרך ולא אנושי. מה זה? למה? מייד היבנתי שלשם הכבוד העצמי כף רגלי לא תדרך בסמינר הזה ויהי מה. התחיל לחץ של המורות (אשכנזיות וכמה ספרדיות- ליטאיות מהדור שקדם לש״ס) שכלל עלבונות על אופיי החלש, עמדתי על דעתי שאני אבחר בתיכון דתי-לאומי שמגיש לבגרות. הלא אני ״חרוצה״ לא? פתרו אותי כבעל אופי חלש ונגרר ובזה נגמר מעמדי המכובד בבית יעקב.
כיום, בניגוד לאנוסים האשכנזים פה אני לא מגדירה את עצמי כחוזרת בשאלה. מצחיק, אבל שאלות כפירה לא עולים לרוב אצל הספרדים. אנחנו פשוט הופכים למסורתיים וזהו. למה לאשכנזים זה קשה?
מה יחסי לחרדים? כעס עצום על השיטה האנטי ציונית. תעשיית החזרה בתשובה שנועדה לערער את הבטחון העצמי של החילונים והמסורתיים באורח חייהם. תוהה על הכפייה נובעת מחוסר ביטחון בדרכם. למה הם צריכים לראות אותנו בדרכם אם הם עצמם בטוחים בו?
אבל יש לי gilty pleasure חרדי משלי. התפעמות מעילויים. את זה אי אפשר לקחת ממני. לאחרונה גיליתי את הפרשן אבי בלום בכיכר השבת. חרדי ליטאי שעובד לפרנסתו (עורך דין) וכותב פרשנות בעברית רהוטה מאין כמוה. כנראה המשיך לקרא עיתונים של חילונים על אף האיסורים. האומץ הזה תמיד הרשים אותי. אני קראתי אבל מתוך תחושת אשמה.
כאשר החרדים טובים הם הטובים מכולם (אדם ברוך, יעקב ויינרוט). זאת הסיבה שאני תומכת במאבק של יאיר לפיד נגד העסקונה החרדית ששבתה אותם בקיצבאות עוני. אם החרדים ישתלבו בחברה הישראלית על בסיס שווה (ולא ניתן לכבד גבר שלא עובד למחייתו ותלוי באשתו. פשוט כך) כל כך יהיה טוב פה.
כמה דברים על אבי בלום. אה, הוא נשוי
http://www.kikarhashabat.co.il/author.php?id=188
http://www.bhol.co.il/Article.aspx?id=6807
אבי בלום
אברהם (אבי) בלום (נולד בה'תשל"ח, 1978) הוא עיתונאי, פובליציסט ועורך דין חרדי ישראלי, משמש כפרשן פוליטי של רשת קו עיתונות דתית.
ביוגרפיה
נולד ברחובות, בוגר ישיבת אור ישראל בפתח תקווה. החל את דרכו בתקשורת כשפרסם מאמרים באתר בחדרי חרדים (תחת שם העט א. מור). בשנת 2007 החל לכתוב את הטור הפובליציסטי "בית ספר לפוליטיקה" ברשת קו עיתונות דתית, וטוריו מפורסמים גם באתר כיכר השבת. בשנת 2011 החל להגיש יחד עם העיתונאי יעקב ריבלין תוכנית שבועית "פילפוליטיקה" ברדיו קול ברמה. כמו כן הוא משתתף בתוכניות קבועות בדיונים ובפאנלים שונים בטלוויזיה.
בלום סיים בהצטיינות את התואר הראשון בקריה האקדמית אונו ולאחר מכן המשיך את לימודיו במסלול ישיר לדוקטורט באוניברסיטה העברית. הוא עורך דין במשרד כבירי, נבו, קידר, ומתמחה במשפט מנהלי. מכהן כמנהל בתוכנית הלאומית לילדים ולנוער בסיכון הפועלת מטעם חמישה משרדי ממשלה (חינוך, רווחה, ביטחון פנים, בריאות, קליטה) וחבר בוועדות ממשלתיות העוסקות בתחום.
מתגורר באלעד.