חרדה

[אופירA]

מאימתי מחפשים "רעים וטובים" במהלך טיפול?

מחפשים את ההרגשה הרעה שלך, ומחפשים לשנות אותה.
סביר שצריך לשנות כיוון 180 מעלות בחיפוש, ולחפש בכיוון אחר. כי הכיוון שחיפשת בו כבר מעייף אותך, ולכן גם מפחיד אותך משום שאת סבורה שאין מה למצוא שם.

הגוף-נפש שלך צועק משהו בצורה מאוד חזקה. כיוון של שיחות טיפוליות לא מדבר אלייך? אז אולי כיוון של נופש רציני, תקופה של חיבוק עצמי, הקשבה אם אין איזו עייפות נפשית שדורשת מנוחה וכד'?

 

[פולי58]

חח כן, חופש זה ללא ספק הכיוון

לצערי זה פשוט לא אפשרי כרגע

 

[פנתרית סגולה]

לייעץ לך? לדעתי תידחי את עצתי על הסף. אנחנו שונות בתפיסותינו

על העולם, על נשים וגברים.
&nbsp
הרבה מאד נשים, ואני ביניהן, תאמרנה לך: למה חשבת (וממשיכה כנראה לחשוב) שהגבר הוא הפתרון היחיד, ולפחות הטוב ביותר, לידידות? (וכמובן לאהבה ......) זה מתכון לשבר ולכאב לב לאשה. מה עם קניית ידידות טובות? וידידת נפש ? איך זה, אינך יודעת כלל על החום התמיכה והאהבה שאת יכולה בטבעיות לקבל מבנות מינך? (הנהדרות שביניהן. והן רבות.) אח"כ, או בצד התמיכה האיתנה, החמה, הזו, את יכולה לחפש, שוויייה שוויייה, את הזכר עמו תמצאי מין שמתאים לך. (פרוע, או איטי, או מה).
אף אשה שראשה על כתפיה לא תפנה לזכרים ציפיות על זוגיות וידידות עמוקה עדינה חמה ותומכת - ב99% כנראה, הם לא מסוגלים. רגשית, זהו המין הנחות. כמו שרובנו יודעות. אז משלבות חום וידידות עם ידידת נפש (אם יש לנו מזל למצוא אותה), ידידות נעימה ותומכת עם כמה ידידות (נשים), וסקס עם זכר. כמובן בדרישה שהלה יהיה לפחות ידידותי, וכמובן מתחשב בסקס.

 

[פולי58]

אני לא חושבת שידיד לסקס זה מה שאני מחפשת

אין לי התנגדות לחום של חברות קרובה, זה דבר שיש לי בחיים. אני לא מרגישה בודדה יותר מהרגיל אני חושבת, ואני מאד מעריכה את הייחודיות הרגשית שיש בהבנה נשית הדדית.
אני פשוט חושבת שאם את מחפשת גבר לחיות איתו, את לא רוצה ידיד נכה רגשית, את רוצה מישהו שאת יכולה להגדיר כמשפחה.

 

[פנתרית סגולה]

כן. ומציאת אחד כזה קשה. זה הכל.

וכן: צריך להיות מאד רגועה ומסופקת רגשית (מידידות של חברות-נשים בד"כ) כדי לחפש בלי לחץ, בלי דחיפות, בלי ייאוש נסתר שידחוף אותנו לבחירות לא נכונות.
ואני חוזרת על דבריי בהודעה הקודמת: מי שמוצאת זוגיות טובה רק בגיל מבוגר, היא לא בין ה"מפסידניות". החיים אינם "תוכנית כבקשתך". והמזל לא עומד לצדנו בכל עת, כמשרת.
ואמהות מלאת אהבה בגיל מבוגר, בשל, הוכחה לאחרונה כעדיפה על אמהות של נשים צעירות בלתי בוגרות ובלתי בשלות, שנדחפו להרות בגלל לחצים חברתיים גלויים או סמויים. אז גם "השעון הביולוגי" שמפחידים אותנו בו הוא נחש של נייר, בעיקרו.

 

[פולי58]

את צודקת, אבל זה ממש לא הנושא

הסיבה שאני מבואסת זה פחות חרדה חברתית וניסיון להכנס למסגרות, ואת לא יודעת מה ההשקפות שלי בנושא הזה. אני רק אמרתי שאני רגילה להיות בזוגיות ובמהלך שנה הגוף שלי מגיב בצורה שאני לא מבינה וזה מלחיץ אותי, בגללי, בגלל מי שאני ואיך שאני מכירה את עצמי, בגלל שאני לא מבינה את התגובה הזו.
להיפך, כרגע המקום הנוח שלי הוא חברות אפלטונית.
אני לא מבינה מה זה שייך ולמה מיוחס לי לחץ משעון ביולוגי

 

[פנתרית סגולה]

חמדתי, לא ייחסתי לך לחץ משעון ביולוגי. לנו הנשים

מנפנפים כל הזמן עם "השעון הביולוגי", גם נשים מבינינו עושות זאת. העליתי גם את הענין הזה כאפשרות מדוע אפשר להיות לחוצה, ומדוע לא צריך להיות לחוצה.
&nbsp
בענין הדחיה , ממש ברמת הגוף, ממין עם גבר, תרשי לי לשער שיש פה בכלל בסיס נפשי. מהו, מה קרה עכשיו, האם זה "יושב" על היסטורית ילדות, אינני רוצה להעלות השערות, אין מקום ל"היגוג" של לא פסיכולוגים, ועוד לגבי גולשת חדשה, לא מוכרת.
אני מקווה שתמר ונעמי יתייחסו לפוסט שלך, ויתנו לך קצה חוט לפחות. הן ממש טובות.

 

[תמר דגן 1]

חזרה לנושא: תגובות גופניות לא ברורות מול אינטימיות מינית

שלום רב לך פולי58,

כפי את מתארת את עצמך, בעבר היית במספר מערכות יחסים עם גברים, כולל אינטימיות מינית, וזוגיות היתה לך הכי טבעית בעולם. לאחרונה, את מוצאת שגופך מגיב באופן שונה לאינטימיות מינית. אם אני מבינה נכון, זו תגובה של רתיעה, חרדה, ולעיתים בכי.

את כותבת שאת בטיפול ומדברת על הנושא הרבה, בלי שזה מקדם הבנה או מפחית את התגובה, ושהיית רוצה לטוס לחו"ל, להתנתק, ולחזור ולנסות מחדש בסיטואציה אחרת, אבל כרגע את לא יכולה להרשות לעצמך חופשה כזו..

אז קודם כל - ממליצה לך לקחת חופשה מזוגיות.
לתת לעצמך תקופה של רגיעה, התרחקות, לא להתעסק בנושא פיזית, ולא לחפור לעצמך נפשית על למה ומה קרה.

את כותבת שאת מרגישה קצת לא את מחוץ לקשר, וזה כשלעצמו סיבה טובה מאוד להתנסות בלהיות מחוץ לקשר. זה יתן לך הזדמנות להכיר את עצמך כשלם ולא עצמך כחלק מזוג. אני חושבת שהיכולת של אדם לחיות עם עצמו ללא זוגיות היא תנאי מאוד מאוד חשוב לזוגיות טובה.

תקופה זו של פסק זמן מזוגיות, את יכולה לעבור ללא טיפול פסיכולוגי, אבל יתכן שדווקא כאן, טיפול שיחתי שאיננו מתמקד בזוגיות אלא במי שאת שלא בקשר הזוגי, יכול לעזור לך להפיק תועלת רבה יותר מההתנתקות.

בשלב שני, אם תתנסי בזוגיות וגופך עדיין יגיב ברתיעה וחרדה, הייתי ממליצה לך, כפי שכבר כתבתי, לעבור טיפול העובד דרך הגוף, כיוון שגופך הוא זה המגיב למשהו, ולא שכלך, ההמלצה היא שהגוף יעבור טיפול ולא השכל.
הטובים ביותר שאני מכירה הם EMDR ו- S.E.

ב-ה--צ-ל-ח-ה !!!

 

[פנתרית סגולה]

תמר, שאלה בשבילי: ה ג ו ף הוא המקור לתגובה? לא הרגשות??

הגוף בכלל עושה משהו אם המוח לא מכתיב לו? יש רפלקסים. יש תגובות מ"מוח הזוחלים.",
נשימה, עיכול, רתיעה מיידית ממגע מכאיב (להבת נר או סיגריה בוערת, כדוגמה),
האם אפילו בהתנהגויות האלה, זה לא המוח המכתיב? ודאי, לא הקורטקס - אבל המוח.
האם בתגובה המינית לא המערכת הלימבית (אמיגדלה והשאר) מעורבת?
&nbsp
עובדה היא שיש נשים שמעולם לא היתה להן אורגזמה, ואין ספק שפעמים רבות הדבר נובע מעכבות רגשיות שיצר חינוך מדכא יצרים.

 

[נעמי טאובר]

מערכת העצבים מתפרסת על פני כל הגוף

וכפי שתמר מתארת- לעתים, עקב חווייה עזה מדי מכדי להכילה, נוצרות אסוציאציות (חיבורים) חזקות בין מרכיב במצב הטראומטי לבין חרדה, כך שלמשל מגע בגוף בסיטואציה לא בטוחה ורגועה - יציף חרדה כפי שהיתה בסיטואציה הטראומטית.
(בדומה לכך שנפגעי הלם קרב עלולים להגיב בחרדה לקולות של זיקוקים, רק בגלל דמיונם למרכיב השמע בסיטואציה הטראומטית)
הטיפולים שתמר הזכירה- EMDR ו- SE אכן יכולים לסייע במהירות יחסית
לפרק את עוצמת החיבורים.
הרבדים שבהן שיטות אלה מטפלות הינם גם הרבדים הבסיסיים של מערכת העצבים: תחושות, וחוויות גופניות, ולא רק מחשבות, רגשות ומשמעות שבהן עוסקות שיטות טיפול וותיקות יותר.

 

[פנתרית סגולה]

הגבתי, תפוז מחק. הנה שוב בקצרה: אז בעצם יש רק חיבור עיצבי

שצריך לפרק, ואז האדם חוזר לאיזון ולשלוות נפש?
קשה, קשה לי להאמין שטראומה אינה גם תגובה רגשית. בעצמך דיברת על חרדה.
האם אין משקעים רגשיים (וגם חשיבתיים), שיש לטפל בהם אף כאשר החיבור העיצבי שנוצר במצב הטראומטי פורק?

 

[תמר דגן 1]

האם כל תגובות הגוף מונעות על ידי המוח?

שלום לך פנתרית,

אכן, כל תגובות הגוף שלנו, מונעות על ידי המוח.
- חלקן על ידי הקורטקס הקדמי, המוח המודע, החושב: תגובות רצוניות.
- חלקן על ידי איזורים אחרים במוח, כגון גזע המוח והמערכת הלימבית: הרפלקסים, מנגנוני רעב ושובע, למידה וזכרון, לחץ דם, עוררות מינית, ועוד: תגובות לא רצוניות.
טיפול שיחתי עובד דרך שפה. אמנם לא רק על חומר מודע, גם על חמרים לא מודעים, אולם עדיין חמרים לשוניים. שאפשר לדבר אותם. שמנסים להבין אותם באמצעות הקורטקס הקדמי.

טראומות נצרבות בגוף, גם אם בתיווך מוחי.
טיפול דרך הגוף, גם הוא עובד בתיווך מוחי.

טווח הזכרון של הגוף ארוך יותר מהזכרון המודע.
חלק מאיתנו, מודעים היטב שהמלחמה נגמרה, ובכל זאת ממשיכים להידחק אל מתחת למיטה בכל פעם שדלת נטרקת. חלקנו מודע היטב לכך שאמבולנס צופר עשוי להוביל יולדת מאושרת, ובכל זאת מתכווץ באימה או מתפרץ בחימה בכל עת ששומע צפירה. חלק מאיתנו יודעות שמרבית (או לפחות חלק) מהגברים חמודים, עדינים וחמים, ובכל זאת מתכווצות או פורצות בבכי אל מול גברים מסוימים או בסיטואצית מסוימות.

לכל אלה ועוד, טיפול דרך הגוף עשוי להועיל ביותר.

 

[פנתרית סגולה]

טיפול דרך הגוף, גם הוא עובד בתיווך מוחי.

עכשיו ברור מעט יותר.
ז"א, יש לכן ולכם טכניקות העובדות דרך הגוף, אבל המטפלות והמטפלים יודעות (יודעים) על המסלול המוחי המושפע (ובתורו, המשפיע).
מסקרן, מסקרן. אני מבינה היטב שאי אפשר להכנס לפרטי התיאוריה והפרקטיקה הזו פה.
אשמח לקבל איזה קצה חוט למקור מידע.
כמובן שלא "אתעלק" על תמר בשיחות, זה יהיה על חשבוני חחחחחחחח.