חרדה

[פנתרית סגולה]

נוירולוגית הוכח שהטסטוסטרון גורם למוח הגברי

להעשות מוגבל יותר מבחינה רגשית. זה לא רק התיכנות החברתי, שרק "יושב" על המצב הביולוגי הבסיסי, והחליט להעצים אותו. כמה חבל.
הרבה מאד גברים התייחסותם ליחסי מין היא שטחית לגמרי מבחינה רגשית. אז לאשה המחפשת לעתים "רק ריגוש מיני פרוע", להגשים תאווה מינית ז"א, יש ההיצע הזה . ה"שוק" של הגברים מציע זאת בקנה מידה רחב.
אשה שמחפשת (כמו כולנו) בסופו של דבר ידידות איתנה, אהבה, תמיכה רגשית, עדינות, תכופות תתאכזב מפרטנר זיכרי, והצעתי לגולשת לחפש זאת סוף סוף בטבעיות אצל מי שנותנות זאת בנדיבות ובטבעיות - בנות מינה. (אוסיף שחשוב כי הן יהיו מהשכבה החברתית שלה, כי יש עדות שלא מסתדרות ביניהן). כך, כתבתי, תוכל להיות שקטה ורגועה, עם הרגשת בטחון עצמי, ולחפש לאט בלי לחץ גבר מתאים. לסנן, לסנן, לסנן, בלי לחץ ובלי דחיפות, ובלי להידחף לוותר ולהתפשר על דברים קריטיים. בסוף תמצא. אם בגילה הנוכחי, אם כשתהיה בגיל מבוגר יותר. היא מרגישה דחיפות להביא ילדים? "השעון הביולוגי" המפורסם שמפחידים אותנו איתו לוחץ עליה? אני ממליצה לה להתעניין באפשרויות הביולוגיות הרפואיות שהרפואה המודרנית מעמידה בפנינו הנשים. והרגשת הייאוש תיעלם!

 

[אלומת האור]

 

[אופירA]

הרגשת הייאוש אכן תיעלם. היא תעבור לבן שלה...

 

[פנתרית סגולה]

ראשית למה לבן ולא לבת. אין בנות בעולם? שנית, למה שהרגשת

ייאוש תהיה אצל ילדה או ילד ש לאמא מבוגרת, אם היא בשלה לאמהות, בוגרת, ומלאת אהבה???

 

[פולי58]

חרדה

אני לא יודעת אם זה הכי מתאים לכאן, אבל אנסה.
אני שנה אחרי פרידה מקשר ארוך רציני ודי הרסני, במהלך השנה היו כמה דייטים וקשר קצר ומאד מוזר ולא ברור. אני במצב שכשאני נכנסת לאינטימיות מינית עם מישהו אני נכנסת לחרדה ולפעמים בכי וממש לא יכולה להתמודד עם זה.
בעבר נכנסתי ויצאתי מקשרים ללא הרבה הפסקות, ואני מרגישה קצת לא עצמי מחוץ לקשר, תחושה של 'תקופת המתנה' בחיים שלי, מצד שני אני לא מסוגלת להכנס לקשר במצב הזה, אני לא יכולה לצפות מאף גבר בעולם לשבת איתי כשאני בוכה בסיטואציה אינטימית ופשוט להיות שם בשבילי כשהוא בקושי מכיר אותי. גם כשאני כבר מנסה אני כל כך בחשש מהגעה לנקודה הזו שאני פשוט לא אני ואני חושבת שזה ניכר.
פניתי לטיפול ואני לא מסוגלת להתקדם שם גם כי אני בתחושה שלדבר על זה ולהתעסק בזה רק מחזק את זה. אני פשוט רוצה לשכוח שזה קיים, לטוס לחו"ל או להתנתק ולנסות מחדש בסיטואציה אחרת.

בסופו של דבר אני פשוט אבודה בנוגע להתמודדות עם עצמי ועם גברים. זה כל כך מוזר לי לומר את זה, זה כל כך זר לי לחשוב על עצמי ככה, זוגיות תמיד היתה הדבר הכי טבעי לי בעולם

מה דעתכם? מה הכיוון? מאיפה מתחילים?

 

[אופירA]

יש בנים ובנות. רק שבכותרת אין מקום לכולם...

ייאוש יהיה לכל אחד שיש לו הורים חיים, אך אין לו שום זיקה אליהם.
קרי הטכנולוגיות השונות ההופכות את אחד ההורים ללא כ"כ קיים בחיים של הילד.

שייכות זו ההרגשה הכי חשובה בנפשו של אדם, ובוודאי שבנפשו של תינוק וילד.
תינוק שעוד לא יודע לקחת חפצים להכניס לפה, יודע מי אמא שלו ומי אבא שלו. כי זה הרגשה בסיסית ביותר בעצם הקיום שלו.

בעיני, אמהות בוגרת ומלאת אהבה מעניקה לילד אבא חי ופעיל. אמנם, יש טרגדיות, ולא מעט. אבל אמהות בוגרת לא בוחרת להעניק לילד טרגדיה, אלא מתמודדת איתה רק בלית ברירה.

וחוץ מזה, זוגיות בין גבר לאשה זה הדבר הכי טבעי ונורמלי ובריא לנפש האנושית. אם אני לא מצליחה מרוב חולשה וקשיים, ואת לא רוצה מסיבות שלך - למה צריך להציע את האופציה של אנטי-זוגיות + האופציה המחרידה של "שימוש בזכר" (ועוד לתארה כנכונה ונורמטיבית) למי שכל כך מרגיש טבעי ורוצה קשר זוגי אמיתי, של לב ונפש וגוף?

 

[פנתרית סגולה]

http://www.google.com"אין מקום לכולם". אז משמיטים את הבת.

כמובן. כמו בהודו, בסין, בארצות האיסלם ואצל הדתיים והחרדים שלנו. חבורה נהדרת להשתייך אליה.
למה שלא יהיה לתינוק זיקה לאמא בוגרת, בשלה, מלאת אהבה?? איך את מבינה דבר כזה? דווקא אם "פרגית" שאולצה למעשה להרות, עלולה להיות אם מרעילה, אם אדישה, וכל מכה אחרת.
מה זה "אמהות בוגרת וכו' מעניקה לילד אבא חי ופעיל"? שוב הדגש על הזכר???
"זוגיות בין גבר לאשה זה הדבר הכי טבעי ונורמלי" וכו'. מה יש, לא שמעת עוד ש20% מהאוכלוסיה, כל אוכלוסיה, הם מן הטבע הומוסקסואלים ולסביות? ושהזוגיות שלהם תכופות מלאת אהבה חום רוך וסיפוק? ושהילדים שהן מגדלות הם נורמליים מאוזנים ובריאים?
ואיפה הצעתי את "אופציה" של "אנטי זוגיות"? מה זו בכלל אנטי זוגיות?
בקשר ל"שימוש בזכר", הרבה (א)נשים בימינו נפגשים/נפגשות למטרות מין תאוותני בלבד, זו פרקטיקה שפשתה בחברה. והם לא חושבים את עצמם ללא נורמטיוויים. אם אשה רוצה למלא את תאוותה בלבד, ולא מצאה גבר אוהב ועשיר נפש, כולל יפה תואר (כן, למה לא?), למה שלא תיקח לה "יזיז"? זו פרקטיקה מקובלת אצל רבים ורבות כיום. ואלה נשארים יחד עד שאחד/אחת מהם מוצא/מוצאת את אהבת חייו, אם מוצא.

 

[אופירA]

כן!!! הדגש הוא על הזכר!!!

אני אשה מסורתית, ולא הולכת להתנצל על היותי חרדית, ובוודאי שלא בפנייך.
וגישתי היא שרק זכר הוא זכר. נקבה אינה זכר. היא נקבה. ולכל אחד מהם יש את התפקיד שלו בלבד. הטבעי, החברתי - מה שאת רוצה.

בגישה המסורתית, כשמדברים בשם כללי, השם הכללי הוא זכר. כן, משמיטים את הנקבה. כשמדברים על ציבור שבו יש נשים וגברים, מדברים על הכלל בלשון זכר. כן! זכר!!! רק לאחרונה האקדמיה החליטה שכשמדובר ברוב נשים, אז ידברו על הציבור בלשון נקבה, לשם "הצדק". אבל הצדק האקדמי לא מעניין אותי. חונכתי מגיל 0 במשרד החינוך הישראלי הכללי לחוקי הלשון העברית הישנים, והם אלו שמוצאים חן בעיני. והם קובעים ששם כללי שמיועד גם לזכר וגם לנקבה - הוא זכר. נקודה.

אני אודה לך מאוד אם תכבדי את דעתי בלי להסכים איתה, ולא תתקפי אותה.
אבל כיוון שאת ידועה כמי שתתקוף דעה שאינה מתאימה לך, אז מראש אני מבקשת ממנהלת הפורום למחוק תגובה תוקפנית לא ראויה.

לכל שאר דברייך פשוט לא אגיב, בעיקר בגלל שפרצנו (אני מרגישה כמו הנמלה על הפיל) לשרשור שזה לא עניינו ואין הגינות בלעסוק בפראות בנושא שאינו נושא השרשור בתוך השרשור של פותחת השרשור המסכנה, שרק רצתה לשאול שאלה בפורום פסיכולוגיה. היא זו שחשובה כאן, ולא אני ולא את.
מה ששנוי עליך, אל תעשה לחברך - זה כלל מסורתי מאוד בחברה ובתורה. נקודה.

 

[אלומת האור]

האקדמיה לא החליטה כך, זו אגדה אורבנית.

הערכים הישנים נשמרים

 

[אלומת האור]

........

http://hebrew-academy.org.il/2010/10/04/איך-פונים-לקבוצה-שרובה-נשים/

 

[אופירA]

שימחתני, יקירתי. אכן, בעולם שפוי עדיין אני נעה

 

[פנתרית סגולה]

ואכן, יש נשים רבות, במשרות הציבוריות ובאקדמיה, שרוצות לשנות

את הקביעה העתיקה הזו של חז"ל, ובחייהן כיום, ובחיי החברה שלנו , הן נוקטות לשון נקבה כאשר יש רוב נשי, וכמוכן מצאו דרכים שונות ומגוונות להתייחס במשפטיהן לנקבה וזכר גם יחד, בשיוויוניות.
ואני, יחד איתן, אומרת: תבורכנה. חז"ל העתיקים קובעים עבור החרדים. לחברה המודרנית אין להם רלוונטיות. אנחנו החיות וחיים כיום קובעות וקובעים ונוסיף לקבוע את אופי חיינו ואופי חברתנו כפי המתאים לנו.
תבורך כל אשה המוצאת ביצירתיות את הדרך להנכיח את הנקבה בשיח, כפי שהחברה שלנו מנכיחה את הנשים במרחב הציבורי (ואצל החרדים יש הדרת נשים ממרחב זה).
אופן הדיבור הזה יוסיף ויימשך ויתגבר, על אפן וחמתן של נשים מסורתיות (וגם אמהות לזכרים). החברה שלנו תוסיף ותבסס את שיוויוננו, הנשים, ובמקרים שיש נשים כשרוניות מאד, וגאוניות, גם את עליונותן של אלו בתרבות. והחרדיות - שתוספנה לחיות עפ"י "כל כבודה של בת מלך פנימה", כל אחת מותר לה בחברה שלנו לחיות כרצונה, אבל אם הן מנסות לכפות את דרכן על הנשים המשכילות החילוניות, הן תקבלנה מכות נפשיות.
&nbsp

 

[תמר דגן 1]

ביטוי עמדה לגיטימית בדרך נקיה, כמעט עד הסוף

הסיום כלל איום מיותר.

 

[אופירA]

נכון: העברית השורשית קובעת רק עבור החרדים

אור, נייט - שמעתן? כולנו חרדיות. נכון...

גברת נכבדה, רק את מנסה לכפות כאן את גישתך האלימה לגברים על כלל הנשים כאן, ומנסה לאלץ את הנשים לגדר עצמן כחרדיות ברגע שהן בעד השפה העברית הרגילה, ולא השפה של הנשים ה"רבות" במשרות הציבוריות ובאקדמיה שרוצות לשנות וכו'.
את זו שניסית להתעלק עלי ולהציק לי כדי שאדבר בלשון נקבה, כאשר בחרתי לדבר בלשון זכר.
אני מעולם לא ניסיתי לכפות עלייך ועל שום אשה משכילה חילונית אחרת לדבר בלשון זכר או בלשון חתול, ואפילו לא בלשון פרה (יאממי...).
אז אני מצטערת שאת חוטפת כאבים כל פעם שאני וכל השאר מדברים כרצוננו. אבל תתמודדי, אל תכפי עלינו את דעותייך ואיומייך במכותייך, ותתחילי לכבד את זולתך סוף סוף.

 

[פנתרית סגולה]

סליחה, לא כפיתי עלייך כלום. מצדי ומצדן של חילוניות משכילות

רבות, כן, רבבות האקדמאיות והסטודנטיות בארץ, ורבות שסיימו בתי ספר אחרים, את וחרדיות אחרות יכולות להמשיך לחיות עפ"י הפסוק "כל כבודה בת מלך פנימה"(שאגב ידוע לכולן שפירושות עוות לגמרי, ושבמקור ב"כבודה" הכוונה לנכסים....). אנחנו מתקוממות על הנסיון החרדי המתמיד לכפות עלינו, החופשיים מדת, את דרכי ההתנהגות ואת האמונות והתפיסות הדתיות.
העברית החז"לית שורשית? היא המשך לתקופתו של העברית המקראית, היא שינוי גדול מן העברית המקראית, יש בה גם הרבה השפעה יוונית. כך גם בימינו, העברית משתנה. עפ"י החיים החדשים. והחיים שלנו קובעים שלאשה מקום עיקרי ומרכזי, לפחות שווה לזה של הגבר. האשה החילונית המשכילה אינה סובלת הדרות שלה למיניהן, ועתה החליטה שהשפה העברית כפי שנתעצבה בחברה הפטריארכלית של אבותינו, ומדירה אותנו הנשים, ורואה את הזכר כסטנדרט לאנושות, לא תהיה יותר בשימוש. האשה המשכילה מבינה ומצביעה על כך ששפה גוררת מנטליות. לשון מעצבת את החברה. והאשה המשכילה החליטה שלשון הזכר הסטנדרטית העברית, המדירה אותנו, תשונה בשיח.
כאמור, לשונות מתפתחות. אינן קופאות על שמריהן. כל דור קובע את אופי שפתו. העברית המודרנית כלל אינה דומה לעברית המקראית והמשנאית, אם כי היא כמובן המשך שלהן , והספרות העברית בעיקר יונקת מהן. לכן, גם הענין העקרוני הזה של "הזכר כסטנדרט לאנושות" משתנה בדיבורה ובכתיבתה של הדוברת החילונית המשכילה.
לחרדיות זה כנראה כואב. תצטרכנה לחיות עם זה.

 

[תמר דגן 1]

בכי בסיטואציה אינטימית

שלום לך פולי58

אכן מצב מביך ומתסכל.
בטרם אגיב אני רוצה להיות בטוחה שהבנתי אותך היטב.
האם התופעה של חרדה ובכי בסיטואציה אינטימית, התחילה רק לאחר הפרידה מבן זוגך?
כלומר, האם היא לא היתה קיימת במערכת היחסים עם בן זוגך האחרון, ולא עם אלו שהיו לפניו?
האם ואריאציות אחרות של חרדה היו נוכחות בחייך, טרם הפרידה הזו?

 

[פולי58]

לגמרי חדש

זה התחיל עם הבחור שיצאתי איתו, לא ממש בכיתי אבל נורא פחדתי והייתי ממש על הסף, מאז זה פשוט אצל הגנקולוגית ובטיפול. איך שהיא מתקרבת לשם אני מתחילה לבכות. זו לא הסיטואציה האינטימית אלא המינית, או עצם המגע. אני מפחדת שיגעו בי, פחד שלא חוויתי מעולם לפני.
אממ... חרדת מבחנים קצת.
אבל זה שונה, זה פחד מהנוכחות של אדם אחר, שאני לא מכירה מספיק, קרוב אליי כל כך. תמיד תפסתי את עצמי כאדם מאד פתוח, פתאום כל עיניין הקרבה והמגע נעשה כל כך בעייתי.

 

[תמר דגן 1]

פחד ממגע מיני

שלום פולי58

היות שהחרדה חדשה, והיית בעבר בסיטוציות מיניות ללא כל פחד או חשש, נראה על פניו שקל יהיה לזהות בטיפול, אילו אסוציאציות מפחידות נקשרו אצלך לאחרונה עם מגע מיני, ולפרק את ההתניה הזו.
יתכן שהפרידה מבן זוגך האחרון לא עובדה דיה, יתכן שהיה משהו מפחיד בבחור איתו יצאת, וייתכנו עוד דברים רבים.

אני לא מאמינה בלדבר על, אלא לזהות את הטריגר, לעבור דרך החוויה ולעבד אותה, אבל נראה לי שאין מנוס במקרה הזה מלהתעסק ישירות עם החרדה ממגע מיני.

כל אחת מהגישות היותר אקטיביות עשויה להועיל.
אני אישית הייתי בוחרת ב EMDR או S.E, גישות העובדות דרך החוויה הגופנית.

ב-ה-צ-ל-ח-ה!!

 

[אופירA]

לדעתי, זה הכי מתאים לכאן. זו בעצם מטרת הפורום.

בקשר לדברייך, אני חושבת שקשר ארוך רציני ודי הרסני מבטא בעיה שמוכרחים לעבד אותה - להבין אותה ולהתמודד איתה.
אי אפשר לשים אותה בעבר ולהמשיך קדימה. ואם עושים זאת, צפות בעיות שתפקידן להציף את שורש הבעיה באופן מספיק מטריד.

הביטוי הסימפטומטי - חרדה כזו, חרדה אחרת - פחות משמעותי לבעיה. אל תפחדי כל כך מהביטוי הסימפטומטי.
ולדעתי, גם מהזוגיות שלך, שהיא דבר כל כך טבעי בשבילך, אין לך מה לפחד, ואין סיבה שתרגישי שהשמיים נפלו עלייך ואת אבודה בנוגע להתמודדות בזוגיות.
זה רק משהו עם עצמך שצריך עיבוד, אבל היכולת שלך לזוגיות והטבעיות שזה קיים בך נשארו חיים וקיימים כקדמותם, והם שלך ובתוכך כמו פעם.
יש מעכב שקשור לקשר שלך עם עצמך. ולהרגשתי זה לטובתך שהוא עלה והתעורר.

מקווה שדווקא עודדתי, ולא נדחפתי יותר מידי באופן לא אחראי ולא קשור.

 

[פולי58]

תודה על התגובה

אני פשוט מרגישה חסומה ואין לי שום הסבר לזה ושום הבנות בנוגע לזה וזה מתסכל.
הייתי בטיפול במהלך חלק מהקשר ובמהלך הפרידה, ואני לא מרגישה כאילו יש על מה לדבר,זה בעיקר רצף של אינטראקציות בזמן הלא נכון ובמקום הלא נכון, אין רעים בסיפור שלי. די עייפתי מלעסוק בזה ולכן זה כל כך מפחיד אותי, כי אין לי שום הסבר ולכן אני גם לא חושבת שיש משהו נוסף שאני צריכה להבין.