חרדה

[kiwigirl]

חרדה

אני תכף בת 29, וכבר קרוב לשנה סובלת מדיכאון וחרדה. זה התחיל קצת אחרי שהתחתנתי וחזרנו מירח דבש חלומי. משם הכל התחיל להתדרדר, והשיא היה בספטמבר האחרון שבו עמיתה לעבודה שלי ילדה ועומס העבודה שהיה עליי ככל הנראה שבר את גב הגמל. עברתי תקופה איומה של בכי בלתי פוסק והרבה שתיקות, הפסקתי לתקשר עם בעלי, הפסקתי לדבר עם חברות, והיה לי מאוד מאוד קשה. התחלתי טיפול פסיכולוגי, וביקרתי גם אצל פסיכיאטר שרשם לי ציפרלקס, אבל בינתיים לא לקחתי. הפסיכולוגית אומרת שיש לי בסיס חרדתי באישיות שלי. לאחרונה התחיל קצת להימאס לי מהטיפול, אני מרגישה שכאילו זה לא ממש מוביל אותי לשומקום. המצב באופן עקרוני כן קצת השתפר, אני לא בוכה יותר (בתדירות גבוהה) וחזרתי לתקשר עם הסביבה שלי בצורה תקינה. אבל אני עדיין מרגישה מאוד רע, ויש לי מחשבות טורדניות ומספר נושאים בחיים שמסבים לי חרדה עצומה. הפסיכולוגית כל הזמן מדברת איתי על "התמודדות", כי את האישיות שלי אני לא באמת אצליח לשנות. אבל אז אני נתקלת בקיר. אני בנאדם מאוד קונקרטי ומאוד צריכה "לראות כדי להאמין", ולכן אני כל הזמן שואלת "אז איך מתמודדים??" ואין לה תשובה, מבחינתה זה "החוויה", וה"לשפוך", הם אלה שעושים חלק מהעבודה. ואני מרגישה שאני קצת נכנסת למין קלישאה פסיכולוגית כזאת, וזה די מעצבן אותי ואפילו די מתסכל. בשורה התחתונה, החרדות שלי עדיין שם ואני עדיין חושבת עליהן. אחרי שיפור, בשבועיים האחרונים המצב שלי קצת התדרדר והמצברוח לא משהו בכלל. העליתי בפניה אפשרות להפסיק את הטיפול כבר פעמיים. בפעם השניה היא קצת התרגזה לדעתי, אבל אני לא יכולה להישאר כי לא נעים לי או משהו כזה. ואז כל פעם אני חוזרת בי ומשנה את דעתי, כי מצד אחד אני מרגישה תקועה ומרגישה שדברים לא משתנים וזה לא עוזר, מצד שני אני לא רוצה להגיע למצב שבו אני לא מטפלת בעצמי. ממש מרגישה שאני כבר לא יודעת מה לעשות. את הציפרלקס הייתי לוקחת בכיף, רק שאנחנו מנסים להיכנס להריון ואני לא כל כך רוצה להסתבך עם זה... (אני יודעת שזה לא זמן הכי טוב לעשות את זה אבל בעצם זה אף פעם לא זמן טוב להביא ילדים) אני לא יודעת אפילו מה אני רוצה לשאול.... רע לי נורא, והבכי עומד בגרון כבר כל היום...

 

[טל קרויטורו]

שלום לך,

כשבאים אלי ומתלוננים על דכאון וחרדה אני בודקת שלושה דברים לפני שמתמקדים בתחום הפסיכולוגי - א. מצבים רפואיים - יש מצבים רפואיים שיכולים להגביר חרדה ודכאון (הפרעה בבלוטת התריס, שחלות פולציסטיות, מחסור בB12, אנמיה, הפרעת שינה, חוסר איזון הורמונלי ועוד ועוד) - בקיצור כדאי לבצע קודם כל בירור רפואי. ב. איזה חומרים את מכניסה לגוף - איזה תופעות לוואי יש לתרופות שאת לוקחת (למשל יש תרופות שיש להן חרדה ודכאון כתופעות לוואי, למשל ברואקטן יש תופעת לוואי של אובדנות, למשל גלולות יכולות להשפיע לרעה על מצב הרוח ועוד), ולהוריד למינימום את מינון חומרים נוספים שמגבירים חרדה ודכאון - ניקוטין, אלכוהול, מריחואנה (וצפונה) וגם קפאין. ג. הרגלי שינה ומזון - אם את לא ישנה מספיק ולא אוכלת בריא אז משק האנרגיה שלך בחסר, והדברים נראים לך יותר גדולים עליך, ומשם הדרך לחרדה קצרה מה שנשאר הוא חרדה ודיכאון בעקבות אירועי חיים, כשבתחום הזה יש שיטות יותר יעילות ופחות יעילות (הרק לשפוך נמצא בפחות יעילות). ממליצה מאד על הספר "ללא פרויד ללא פרוזאק דרכים חדשות ויעילות לטיפול במצבי לחץ, חרדה ודיכאון " של הפסיכיאטר והנוירולוג דיוויד סרוואן שרייבר - הוא מתאר שם מגוון דרכים להתמודדות, חלקן את יכולה לעשות לבד - כמו חשיפה לאור, כמו ספורט, חלקן אפשר לעשות במסגרת טיפול (EMDR למשל עליה הוא מרחיב בשני פרקים).

 

[neptunian]

זה יכול להיות מתסכל

מאד כשהציפיות לא מתממשות בטיפול וגם הקושי להחליט אם להמשיך או לא יכול לבעס. את אומרת שאת מרגישה שהטיפול לא מוביל לשומקום מעניין לאן את מצפה שהטיפול יוביל אותך? מה היית רוצה שיקרה לך בעקבות הטיפול?

 

[גרא.]

kiwigirl,לעיתים גם המטפל,ובעיקר גישת הטיפול

שלו,אינם הולכים בד בבד עם צרכי המטופל.אחת הסבות שלצערי היא שכיחה למדי,יצירת מצב בו המטפל מתאים את הטיפול לגישת הטיפול שלו,כי בה הוא בקיא ביותר,ולא דווקא את השיטה לצרכי המטפל.זה יתכן ההסבר הסביר לחוסר שביעות הרצון שלך בלשון המעטה מגישת הטיפול האנמית לתחושתך של המטפלת הנוכחית שלך.מן הסתם,אחרי שכבר יצא לכן לשוחח על התחושות שלך.יש כמובן גם מטפלים אחרים,גם גישות טיפוליות אחרות אלא שתמיד קיימת השאלה,מי המטפל? מה הגישה המתאימה לי? אישית,האפשרות להתחיל במצבך לקרוא ספר במטרה לקבל הסבר על מה שקורה, לך,ובאיזה גישה טיפולית כדאי לך לבחור,,ההצעה הזו אינה ריאלית בעיני,אלא אם תאמרי אחרת.דומה שמה שהייתי עושה במצב כזה,מחפש לשמוע חוות דעת שנייה (second opinion) מפסיכולוג קליני בכיר