חתכת חרדה!
למרות שלדעתי היא נגזרת של חרדה חברתית. השהות עם אנשים כש"הזמן עומד" היא אתגר רציני ביותר למי שיש לו חרדה חברתית. כל עוד יש איזו פעילות דינמית פחות יכולים לחשוף אותך. אבל בזמן הזה שכולם עומדים ויכולים לבחון אחד את השני, האי-רציונלי נכנס לפעולה וכל אחד יכול להיות מפלצת או פיה, מבלי שבאמת יודעים משהו... אגב, זה גם יכול להיות ככה נגיד בשיעור באוניברסיטה כשלא מכירים אף אחד. או באוטובוס. אבל תורים זה באמת משהו מיוחד כי יש גם את הלחץ שתיכף יגיע התור שלך ואף אחד לא מצפה ממך שתתרגש לקראת הקופאי... וזה הכי גרוע שאתה מרגיש שעוקפים אותך... היום קרה לי משהו מוזר בנושא. הלכתי לחנות KSP שתמיד יש שם תור ורק אחד שמקבל. הייתי נחוש לסיים מהר כדי לנצל את הכרטיס מעבר שלי... והיו שם עוד 3 אנשים. לפתע כולם נעמדו והסתובב בחדר. המוכר ביקש לשבת אבל לא ממש התייחסו. חלק יצאו החוצה. הוא אמר שוב להתיישב, הפעם ביותר אסרטיביות ואז כולם התיישבו. אני התיישבתי הכי קרוב לשולחן שלו... כשהוא סיים לטפל בלקוחות מיד התיישבתי וביקשתי מה שאני רוצה. אחרי כמה שניות שמעתי לחשושים מאחורי "אבל זה לא התור שלו" ומיד אמרתי "כן, אבל זה רק דבר אחד" והמוכר "אם הם לא מתגדים אז אין בעיה" אבל הם התנגדו אז חזרתי למקומי, מנסה להסוות בושת פונים ולהעמיד פנים שאני באמת מין חוצפן כזה. ואז שאלתי את זו שלידי "באמת הייתי בחדר?" והיא אמרה שכן. אני לא יודע איך להתייחס לזה האמת. אולי באמת זה היה אקט חוצפני מצידי, אולי מרוב התרגשות התנהגתי ככה, אולי זה דווקא סימן טוב שאני פחות מרגיש נוכחות של אנשים שאין לי בעיה להידחף...