חרדה מתורים

[yardeni21]

חרדה מתורים

מסתבר שיש לזה אפילו שם! מאקרופוביה. היום חיכיתי בתור ארוך להזמין אוכל.. והיי!! חברתי הטובה ביותר גברת חרדה באה לבקרני ניסיתי לנשום נשימות עמוקות.. וזה די הרגיעה את החרדה וגם הצלחתי לדבר עם הקופאי וכו'.... אבל היא עדין היתה שם! עד שהרמתי טלפון לידיד שלי והוא די הסיח את דעתי. וראיתי שם מישהי שהזמינה ודברה עם הקופאי כאילו כלום ושלמה לו כאילו כלום ורק אני שם מתייסרת בתוך עצמי יאמר לזכותי שאחרי שיצאתי מהחנות פשוט צחקתי בקול.. כי אם לא נצחק על זה, מה נשאר לנו ?

 

[משוחרר19]

יפה שאת לוקחת את זה בקלות

אבל זה כל כך מוכר, גם אני לחוץ כשאני צריך לחכות בתור או להזמין אוכל, במיוחד שמאחורי יש מישהו שמחכה שאני אסיים וזה מכניס אותי ליותר לחץ. אבל יפה שאת צוחקת מזה! XDD

 

[yardeni21]

כן אבל אני ממש נתקפת חרדה מזה!!! בעע.........

הכי מצחיק שבחנויות בגדים נגיד זה לא קורה אולי כי במזון מהיר אני מדברת ואומרת מה אני רוצה וזה מה שמביך ?

 

[משוחרר19]

זה נשמע הגיוני

בחנות בגדים אין 100 אנשים שמחכים בתור לעומת במקדולנדס או כל חנות אוכל אחרת תמיד עומדים מאחוריך אנשים שמחכים בתור והכל כל כך צפוף שכולם צריכים לשמוע אותךך! וכן זה מביך ברמות!

 

[נסחפת עם הגלים]

אז כנראה החרדה היא לא מתורים

היא מהסיטואציה של להזמין אוכל, גם לי יש את זה, במיוחד אם הקופאי הוא גבר, אני חושבת שזה נגזרת של החרדה מלאכול ליד אנשים...

 

[yardeni21]

אין לי בעיה לזלול מול אנשים

וגם לתקוע גרעפס רציני אחרי זה אני ממש רגועה כשאני אוכלת זה באמת מוזר, לפחות אצלי.

 

[משוחרר19]

זהו

שגם לי אין בעיה לאכול או לשתות מול אנשים, הבעיה היא דווקא בהזמנה עצמה. אבל שוב, אני בטוח שזה נובע מזה שההזמנה עצמה מביכה ומלחיצה יותר מאשר סתם לשבת ולאכול.

 

[נסחפת עם הגלים]

אז אולי רק עניין הלהזמין

אבל שוב אני לא יכולה לדעת, כשאת נמצאת בסיטואציה תנסי להיות מודעת למה שקורה ולהבין איזה שלב ספציפית גורם לך לחרדה כדי שתביני בעתיד על מה לעבוד, דווקא סיטואציות כאלה הן סיטואציות יחסית טכניות ולכן אפשר לעבוד עליהן ביעילות דרך טיפול התנהגותי.

 

[Lichy87]

באמת זה השם?

יש לזה הגדרה? זה טוב שאת צוחקת על זה. לפעמים זה כיף להתייחס להתמודדות כאל משחק. בסך הכל את מתארת סיטואציה מוצלחת. היית במצב מלחיץ, הרגשת חרדה, לא ברחת, תפקדת, סיימת את מה שהיית צריכה לעשות. מה נשאר אם לא לצחוק? יצאת מנצחת. החרדה יכולה לבוא לבקר מתי שבא לה, כל עוד את נשארת בשליטה. ואל תבזבזי אנרגיות על קינאה. שתהנה לה האישה שדיברה עם הקופאי כמו כלום. בטח יש לה בעיות בתחומים אחרים

 

[ar29041]

תורופוביה ../images/Emo6.gif

הלוואי והייתי יכול פשוט להתנתק מדברים כאלה ופשוט לצחוק, למרות שלדעתי זה קצת קיצוני. האמת אם זה היה קורה לי הייתי מנתח את זה בצורה קצת שונה. הייתי בתור, היו לי חרדות אבל אני כבר רגיל אליהן, ואני שם לב שאני לאט לאט משתפר. לפני שנה הייתי הרבה יותר חרדתי בתור ממה שאני היום, זה בסך הכל תור אף אחד לא מכיר אותי שם וגם אם כן מכירים אותי יש להם צרות אחרות בראש והם לא יזכרו את זה בכלל. דברים מהסוג הזה. כולם מתרגשים קצת בחברת אנשים פשוט אצלי רואים את זה טיפה יותר וגם לא ברמה משמעותית.

 

[vtback]

בארץ אפשר להבין את זה

אני לא חושב שיש לי "חרדה" מתורים אבל אני בהחלט לא אוהב אותם. צריך שמשהו יצדיק את הזמן שמבזבזים עליהם, ובארץ זה ג'ונגל. לא אכפת לי לעמוד בתור נורמלי אבל הבלגאן שמתלווה לרוב התורים פה זה באמת עסק רע.

 

[bennyfromabba]

חתכת חרדה!

למרות שלדעתי היא נגזרת של חרדה חברתית. השהות עם אנשים כש"הזמן עומד" היא אתגר רציני ביותר למי שיש לו חרדה חברתית. כל עוד יש איזו פעילות דינמית פחות יכולים לחשוף אותך. אבל בזמן הזה שכולם עומדים ויכולים לבחון אחד את השני, האי-רציונלי נכנס לפעולה וכל אחד יכול להיות מפלצת או פיה, מבלי שבאמת יודעים משהו... אגב, זה גם יכול להיות ככה נגיד בשיעור באוניברסיטה כשלא מכירים אף אחד. או באוטובוס. אבל תורים זה באמת משהו מיוחד כי יש גם את הלחץ שתיכף יגיע התור שלך ואף אחד לא מצפה ממך שתתרגש לקראת הקופאי... וזה הכי גרוע שאתה מרגיש שעוקפים אותך... היום קרה לי משהו מוזר בנושא. הלכתי לחנות KSP שתמיד יש שם תור ורק אחד שמקבל. הייתי נחוש לסיים מהר כדי לנצל את הכרטיס מעבר שלי... והיו שם עוד 3 אנשים. לפתע כולם נעמדו והסתובב בחדר. המוכר ביקש לשבת אבל לא ממש התייחסו. חלק יצאו החוצה. הוא אמר שוב להתיישב, הפעם ביותר אסרטיביות ואז כולם התיישבו. אני התיישבתי הכי קרוב לשולחן שלו... כשהוא סיים לטפל בלקוחות מיד התיישבתי וביקשתי מה שאני רוצה. אחרי כמה שניות שמעתי לחשושים מאחורי "אבל זה לא התור שלו" ומיד אמרתי "כן, אבל זה רק דבר אחד" והמוכר "אם הם לא מתגדים אז אין בעיה" אבל הם התנגדו אז חזרתי למקומי, מנסה להסוות בושת פונים ולהעמיד פנים שאני באמת מין חוצפן כזה. ואז שאלתי את זו שלידי "באמת הייתי בחדר?" והיא אמרה שכן. אני לא יודע איך להתייחס לזה האמת. אולי באמת זה היה אקט חוצפני מצידי, אולי מרוב התרגשות התנהגתי ככה, אולי זה דווקא סימן טוב שאני פחות מרגיש נוכחות של אנשים שאין לי בעיה להידחף...