חרא של מדינה!
אף פעם מדינת ישראל לא היתה בשבילי מקור לגאוה או משהו אהוב. תמיד הרגשתי אני פה, נולדתי פה וזהו. זה המצב. בשנתיים האחרונות ניסיתי לפתח אהבה כלפי המדינה הזאת, ניסיתי להיות יותר ציונית, יותר מחוברת למדינה ולחברה שבה אני חיה כיום. לא חינכו אותי לכך, לא דיברו אצלנו נגד המדינה אבל היה תמיד ברור שמהמדינה צריך לנסות להוציא כמה שיותר ולהפוך אותה לכמה שיותר דתית. ומדינה= חילונים. וחילונים= שקרנים, נואפים ובוגדים. הנסיון שלי לאהוב את הארץ הזאת לא נכשל לחלוטין, הייתי בחו"ל ובהחלט התגעגעתי לאנשים, לזרימה, לחמימות. אתמול הייתי במשרד העבודה, הייתי צריכה לקבל סכום כסף מהם שמגיע לי על פי החוק! מנהל המקום נראה כמו איזה מאפיונר, בתור כל אחד עוקף את השני וחיכיתי שעה רק כדי שיגידו לי ללכת לעזעזאל. הלכתי לקופת חולים מכבי שהיתה גם כן חיבת לי סכום כסף על טיפול שהיה לי ביטוח עליו והם מתווכחים איתי ולא רוצים לשלם לי. אחרי צעקות ועצבים של חצי שעה הם הסכימו לשחרר את הכסף. נרשמתי לבית ספר לבגרויות שלא פותח חצי מהשיעורים שהם הבטיחו לי והם לא מוכנים להחזיר לי את הכסף, בינתיים הפסדתי את ההרשמה במקומות אחרים. בקיצור כל מקום מוציאים את הנשמה, אנשים פועלים לפי אינטרסים נטו ולא לפי מוסריות. כדי להוציא מסמך צריך לחכות שעות בכל מקום ואני לא מפסיקה לגלות שקרים ופרוטקציות. נמאס!!! כל הארץ הזאת חתיכת חרא! האם אני עדיין צריכה לנסות לאהוב אותה? האם אני עדיין צריכה לפתח אליה רגשות? מה בעצם יש לי לחפש פה? אני יודעת שלא אעזוב את הארץ, קשה לי בלי המשפחה והחברים אבל באמת אני חושבת האם כדאי להביא ילדים לארץ הזאת שבמקום להתפתח היא רק מתדרדרת מוסרית? מה אתם מרגישים כלפי המדינה? אולי החרדים צודקים בכך שהם לוקחים ממנה? כולם רק מנסים לקחת פה, רק שזה לא גלוי וידוע כמו אצל החרדים. אולי לחיות ביושר זאת לא הדרך פה? אולי בכלל דרך העולם היא אינטרסים ושקרים ואני התמימה והמפגרת? חשבתי על זה שבתפילה אומרים "אלוהי אברהם יצחק ויעקב" מי הם אברהם יצחק ויעקב? האבות שלנו מלפני 6000 שנה, למה הם אמורים לעזור לי? העם היהודי מבקש פרוטקציה מאלוהים ומפעיל את הסב סב סב סבות שלו כדי להשפיע, אז אולי באמת זה העולם? אולי האזרח הפשוט והרגיל אין לו סיכוי פה? חשבתי ללכת ללמוד פסיכולוגיה נראה לי שאני צריכה ללמוד משפטים ולא כי אני אוהבת את זה אלא רק בשביל להגן על עצמי בתוך הבלאגן הזה. <אלוהימית עצבנית>
אף פעם מדינת ישראל לא היתה בשבילי מקור לגאוה או משהו אהוב. תמיד הרגשתי אני פה, נולדתי פה וזהו. זה המצב. בשנתיים האחרונות ניסיתי לפתח אהבה כלפי המדינה הזאת, ניסיתי להיות יותר ציונית, יותר מחוברת למדינה ולחברה שבה אני חיה כיום. לא חינכו אותי לכך, לא דיברו אצלנו נגד המדינה אבל היה תמיד ברור שמהמדינה צריך לנסות להוציא כמה שיותר ולהפוך אותה לכמה שיותר דתית. ומדינה= חילונים. וחילונים= שקרנים, נואפים ובוגדים. הנסיון שלי לאהוב את הארץ הזאת לא נכשל לחלוטין, הייתי בחו"ל ובהחלט התגעגעתי לאנשים, לזרימה, לחמימות. אתמול הייתי במשרד העבודה, הייתי צריכה לקבל סכום כסף מהם שמגיע לי על פי החוק! מנהל המקום נראה כמו איזה מאפיונר, בתור כל אחד עוקף את השני וחיכיתי שעה רק כדי שיגידו לי ללכת לעזעזאל. הלכתי לקופת חולים מכבי שהיתה גם כן חיבת לי סכום כסף על טיפול שהיה לי ביטוח עליו והם מתווכחים איתי ולא רוצים לשלם לי. אחרי צעקות ועצבים של חצי שעה הם הסכימו לשחרר את הכסף. נרשמתי לבית ספר לבגרויות שלא פותח חצי מהשיעורים שהם הבטיחו לי והם לא מוכנים להחזיר לי את הכסף, בינתיים הפסדתי את ההרשמה במקומות אחרים. בקיצור כל מקום מוציאים את הנשמה, אנשים פועלים לפי אינטרסים נטו ולא לפי מוסריות. כדי להוציא מסמך צריך לחכות שעות בכל מקום ואני לא מפסיקה לגלות שקרים ופרוטקציות. נמאס!!! כל הארץ הזאת חתיכת חרא! האם אני עדיין צריכה לנסות לאהוב אותה? האם אני עדיין צריכה לפתח אליה רגשות? מה בעצם יש לי לחפש פה? אני יודעת שלא אעזוב את הארץ, קשה לי בלי המשפחה והחברים אבל באמת אני חושבת האם כדאי להביא ילדים לארץ הזאת שבמקום להתפתח היא רק מתדרדרת מוסרית? מה אתם מרגישים כלפי המדינה? אולי החרדים צודקים בכך שהם לוקחים ממנה? כולם רק מנסים לקחת פה, רק שזה לא גלוי וידוע כמו אצל החרדים. אולי לחיות ביושר זאת לא הדרך פה? אולי בכלל דרך העולם היא אינטרסים ושקרים ואני התמימה והמפגרת? חשבתי על זה שבתפילה אומרים "אלוהי אברהם יצחק ויעקב" מי הם אברהם יצחק ויעקב? האבות שלנו מלפני 6000 שנה, למה הם אמורים לעזור לי? העם היהודי מבקש פרוטקציה מאלוהים ומפעיל את הסב סב סב סבות שלו כדי להשפיע, אז אולי באמת זה העולם? אולי האזרח הפשוט והרגיל אין לו סיכוי פה? חשבתי ללכת ללמוד פסיכולוגיה נראה לי שאני צריכה ללמוד משפטים ולא כי אני אוהבת את זה אלא רק בשביל להגן על עצמי בתוך הבלאגן הזה. <אלוהימית עצבנית>
