יש פה מורכבות מסוימת
(אני עוד לא עונה כרגע לשאלה שלך לגבי איך אני עושה שינוי דפוסים או משהו מקביל) - יש הרגלים. הרגלים זה טוב ויפה. קל להתפס אליהם, קשה להפטר מהם, והם עושים לנו צרות צרורות. אבל, חלק מההרגלים האלה משרתים צרכים בסיסיים יותר. ממה שאתה אומר עולה הרושם, שכל התורה היא להפטר מדפוסים רעים. העניין הוא, שהדפוסים האלה הם גילויים ספציפיים של דברים עמוקים יותר: לדוגמה, הנכונות להשלט ע"י מישהו אחר יכולה להיו קשורה לפחדים, לחוסר ביטחון, לבדידות. ההרגל לשלוט במישהו אחר יכול גם הוא להיות קשור לפחדים, לתחושת חוסר אונים בסיסית, לתחושת איום. אם אתה נפטר מההרגל, לאן הולך הפחד? לאן הולך הרגש הבסיסי שמצא לו מוצא בהרגל הזה? אתה מבין, השיטה שלך נשמעת לי דומה קצת לפסיכולוגיה התנהגותית. אני לא שוללת אותה; היא טובה בטווח הקצר ובהשגת מטרות קונקרטיות. היא ללא ספק משפרת את איכות חייהם של אנשים, אבל אני חוששת שהיא מפספסת איזו נקודה. לא סתם אנשים מבלים חיים שלמים בהתמודדות עם פחד הבדידות, פחד המוות, אימת חוסר האונים. אלה דברים בסיסיים שדורשים עבודה עמוקה, והם ממשיכים להתקיים בנו גם אם אימנו - "אילפנו" - את עצמנו בדרך מסוימת. אני חושבת שחלק מהאנשים כאן יענו לך ברוח זו: הם לא מתעמתים ישירות עם הדפוסים כשלעצמם, אלא מנסים "להבריא" את הרוח והנפש באופן בסיסי יותר, שממנו גם הדפוסים הבעייתיים ייעלמו.
