לא הבנת אותי.
זה לא שאני יורד על הdoors, זה פשוט שצריך לקרוא להם בשמם ולא "הדלתות". ולי יש את שירים שמכבר, הו אלתרמן
הרוח עם כל אחיותיה בוא וראה את עירי בעמעום מגינה. הדרכים את הסתו הזהיר לוחשות. אל פתחים, אל חצר, אל תיבות נגינה, התגנבו ארצות חדשות. נושב ערב אפור ועורבים על תרניו. מה אדם הפנס בנתיבות העופרת. מה כבדה נשימת גן העיר הנרדף. מה זרה השעה העוברת. כבר אפל המרחק ושעריו פעורים ומשם, בטיסה על פחתות ועל גשר, מן הכפר הטובע בנהי הפרים, מברק המזהיב ומסמא את הגשם - - - - מסובכם- היא נשאת! בחוצות שקפאו מצדיעים הבתים לסופה הדוהרת! מבוהל, מסוער, צחוק וזמר אפוף, אל חגיה הוסגרתי בדרך! הה, גופי האובד, ההדוף אל גדר איך כורעת עירנו לרעם חוצביה! איך רקיע נחר, על פניה גוהר, על עיניה מכה וצווח! איזה רוחב חדש, איזה כח אימים, איזו יד על ראשי מגבוה - - אלהים אדירים, בהגיע יומי, על מפתן עולמך הניחני לגוע. כי יקר לי עוד עם העצים הנסער ומרוץ הקולות שברחוב הפתוח - - יהי לקיסר אשר לקיסר ולנו ילהט התפוח! כי הרבה מרחקים ושנים אחרות מעטפים את העיר בנהימה מאוהבת. גם אותי ממלאה רעדת הגדרות, גם אני עוד מעט ואבכה כמו אבן. לו ידעת אלי - - הדרכים כה חורו. הפכות סופותיך יפו ונושנו. הכוכב הרועד מחפש בגפרור את כדור העולם שלנו! ושוקיך עוברים על פני בנגיעה וברעם הזה, הנפתח ממולי, טוב ללכת תמים וסחרחר כשגיאה בין שמות לאין ספור ופגישות ומילים.