nati6589884
New member
חציו אדם.
הערה: אני צריך עוד לעבוד על זה ,לכן אני מפרסם כרגע אבל אני יתקן מידי פעם או יפרסם שוב, זה עדיין בכלל לא טוב ולא גמור.
כעל כס – נחש הצל גווע, ושאב הארס מזנב העקרב.
ואת שפתיו המתיק בשפת רעלו אשר הומתק בשעלי אדמות
יבלות סמך הדם. ומתחת לשפתו זקית בועלת – עורתו, וטפרים
עזים על זו שפה מגזרות, טחנות הצבע אשר סמך בדם והפך
סכך שחר עליו הרוח זו הצל צחה. כי לטוב הדעת כי שטן
בך. ובתוך מדרון תלול מלא בקרח שם תלוי אנוכי על עצי חשכי
דעת. במלכת כוכבי – השחורים לי הריעו שאת ידי הפנתר שחר
ועז רם נשגב, במעיה שם שוטטו, ועל כסי פתלתל נחש על
עצמותי נכרך, שר לי או מזמר " עצמותיך כה בוהקות, כליל
שחר אוטם, כי חסם הלב נתיב של אור, כי בזק וזעם בו ינחול".
ולו רכשתי כן גאון. ועל שולי יער כה מחשך שם טמנתי הגוויה.
המצחינה. מי היא? או כן הייתה?" יללות נפקו מלוע חזיר - נשמעו בעת
את גופתה רמסתי ללא חת או הבישו שמי אלים?" על כנפי הזמן אנוע
כמטולטלת על קו מאזנים ורוח הצל היא שוכנת בעבים - שוטטי דם.
מקבלת מפתחות שמים התכוססו דמים שפכו, התנססו בתוך הריק
הזה שתחתית לו אין לו אציב מצור, לו אציב שעריך. על שבלי – זריחה
את רגלי אתקע, וכל דבר יש לו מקום ולכל עת ישז זמן ולך הריעה כשופרות
שמי- גחלת הוכנסה לתוך ארון הקדש, ואת הכס לו פלל הלב שבע יובלים.
כסות צחה על עורות הלביש, לבן כסיד, שחור עת בל עובר? כי נחש לו קובע
המסלול כשמש הצווחת על קרני הלבנה כי שם חשך רם, ושם שוחה הלבנה
בריק הזה מכבר. ועקרב המצץ שפתי מכניס רעלה לעורקי אבלם? טוב אדע.
שערפים מלכי צוות השם על דלתיים הם כאריות שצבעם נטיפת זהב על
רעמתם הזהיבה, וימעכו ללא הרף את לשד עצמותי כבלוע לטרף, ואברח
אל כס נחש, ועכביש שחר זורעות לו מכל צד ברוך ונתערסל תחת כיפת
שמי מרהבים, שם גאון כה ניכר, ואת מפתחות שמי עולם אנטש, כי זוי
פני מאור. ולרצח, ושפל לו הרחק? כעת או אז, לב כביר לו הנר אשר
דולק זוהר, אל קליפות הוא משתלח.
הערה: אני צריך עוד לעבוד על זה ,לכן אני מפרסם כרגע אבל אני יתקן מידי פעם או יפרסם שוב, זה עדיין בכלל לא טוב ולא גמור.
כעל כס – נחש הצל גווע, ושאב הארס מזנב העקרב.
ואת שפתיו המתיק בשפת רעלו אשר הומתק בשעלי אדמות
יבלות סמך הדם. ומתחת לשפתו זקית בועלת – עורתו, וטפרים
עזים על זו שפה מגזרות, טחנות הצבע אשר סמך בדם והפך
סכך שחר עליו הרוח זו הצל צחה. כי לטוב הדעת כי שטן
בך. ובתוך מדרון תלול מלא בקרח שם תלוי אנוכי על עצי חשכי
דעת. במלכת כוכבי – השחורים לי הריעו שאת ידי הפנתר שחר
ועז רם נשגב, במעיה שם שוטטו, ועל כסי פתלתל נחש על
עצמותי נכרך, שר לי או מזמר " עצמותיך כה בוהקות, כליל
שחר אוטם, כי חסם הלב נתיב של אור, כי בזק וזעם בו ינחול".
ולו רכשתי כן גאון. ועל שולי יער כה מחשך שם טמנתי הגוויה.
המצחינה. מי היא? או כן הייתה?" יללות נפקו מלוע חזיר - נשמעו בעת
את גופתה רמסתי ללא חת או הבישו שמי אלים?" על כנפי הזמן אנוע
כמטולטלת על קו מאזנים ורוח הצל היא שוכנת בעבים - שוטטי דם.
מקבלת מפתחות שמים התכוססו דמים שפכו, התנססו בתוך הריק
הזה שתחתית לו אין לו אציב מצור, לו אציב שעריך. על שבלי – זריחה
את רגלי אתקע, וכל דבר יש לו מקום ולכל עת ישז זמן ולך הריעה כשופרות
שמי- גחלת הוכנסה לתוך ארון הקדש, ואת הכס לו פלל הלב שבע יובלים.
כסות צחה על עורות הלביש, לבן כסיד, שחור עת בל עובר? כי נחש לו קובע
המסלול כשמש הצווחת על קרני הלבנה כי שם חשך רם, ושם שוחה הלבנה
בריק הזה מכבר. ועקרב המצץ שפתי מכניס רעלה לעורקי אבלם? טוב אדע.
שערפים מלכי צוות השם על דלתיים הם כאריות שצבעם נטיפת זהב על
רעמתם הזהיבה, וימעכו ללא הרף את לשד עצמותי כבלוע לטרף, ואברח
אל כס נחש, ועכביש שחר זורעות לו מכל צד ברוך ונתערסל תחת כיפת
שמי מרהבים, שם גאון כה ניכר, ואת מפתחות שמי עולם אנטש, כי זוי
פני מאור. ולרצח, ושפל לו הרחק? כעת או אז, לב כביר לו הנר אשר
דולק זוהר, אל קליפות הוא משתלח.