חפציבה

[נסיכת הכוכב]

מקסימה

כל כך הרבה פרפרים שחררת לטבע את מציירת יפה כל כך מתי את פותחת תערוכה?

 

[Meri היחידה]

מקסימה.........המאמץ היה כדאי

ציור יפה צבעוני ומלא חיוניות.......תחושת חופש כזאת.

 

[ben 911]

אפילו משגעעעעעעת. ../images/Emo6.gif

 

[Meri היחידה]

בן.....נכוןןןןןןןןןן ../images/Emo6.gif../images/Emo24.gif

 

[ben 911]

../images/Emo6.gif../images/Emo6.gif../images/Emo6.gif ../images/Emo24.gif

 

[טומי*]

מקסימה מיזמן לא ראיתי...

ציור כזה יפה שלך

 

[נסיכת הכוכב]

אץת אחות תרתי משמע

יודעת להיות אחות וחברה טובה וגם אחות מקצועית שזה לא פשוט אשה רבת יכולות ועם חיוך מקסים וברק בעיניים את נכס לחיים נשמה שלי אמרתי לך שמי שיתאהב בך הוא רק יזכה בלוטו של החיים שלו

 

[ערדניקית המקורית]

../images/Emo24.gif../images/Emo140.gif../images/Emo24.gif../images/Emo140.gif

 

[maxima]

תודה..בנות...

 

[מ ר נ י נ ה]

נסיכה

את צריכה לשמוח, כי משדרגים לך את הבית ללא עלויות! כל מי שנופל לפרויקט כזה יוצא נשכר, עד כמה שידוע לי פרויקטים כאילו מלוים ע"י הרשות המקומית וגם ע"י משרד השכון, כך שלא נראה לי שאת צריכה לחשוש, ב ה צ ל ח ה

 

[נסיכת הכוכב]

אני בבית הזה מגיל 5

זו הדירה של ההורים אין לי לאין ללכת מזלי שיש לי את זה לגור פה ההכנסות שלי נמוכות מאד ,כיום אני לא עובדת , לא אוכל לעבוד לפרנסתי ההורים שלי ז"ל השאירו לי קורת גג בטוחה , שיהיה לי איפה להתגורר את יודעת איזה שינוי זה לעבור דירה ? לארוז את חיי ואת מה שנשאר מההורים כדי לעבור דירה ויש שאלה לאין לעבור דירה , כל חיי , המשפחה הזכרונות הכל פה אני באותו חדר מגיל 8 , עבורי זה לשנות סדרי בראשית , ואני לא טובה בלהתמודד עם שינויים מה גם שזה כרוך בפעילות גופנית, אין לי כח להתמודד עם השינוייים הללו כהיום יש בבית עזרים שאצטרך להתקים במקלחת ובשרותים , מי יתן לי להתקין בדירה שכורה? מה עם התקנת מזגו וסורגים כמו שיש לי היום, שזה בשבילי הבטחון והתנאים במינימליים לחיות עצמאית לקח לי 10 שנים עד שארגנתי את הבית שיהיה לי נוח וקל , לפי טעמי , וצברנו ציוד בבית ההעברה שלו תעלה לי הלוך ושוב חזרה לדירה החדשה , גדול עלי תקציבית אוף לא רוצה לעבור , אבל אני רק אחת מ18 דיירים , בנתיים ניירות לא ראיתי , ולא חתמתי על כלום

 

[מ ר נ י נ ה]

../images/Emo13.gifנסיכה

זו הזדמנות נפלאה לזרוק סתם דברים שאוגרים

 

[ערדניקית המקורית]

נסיכה...אני כל כך מבינה ללבך...

לא הבנתי ...רק מדברים על פינוי או שכבר זה בהתהליך של ביצועים?

 

[ערדניקית המקורית]

את יודעת נסיכה? מילותייך ומה שעובר עליך עכשיו

מתקשר לי לשיחה שהייתה לי עם אמא שלי אתמול...שבסיכומה כל כך הבנתי אותה...וכאן ברשותכם אגע בנקודה [שכבר דיברנו עליה פעם] השלב הזה בחיים שהורינו הופכים להיות "ילדינו"..אחי הגדול יעץ לאמא שלי למכור את הבית ולעבור לבית אבות...אני לא מסכימה איתו..כי אני יותר מקורבת לאמא שלי גם פיזית וגם נפשית..אני רואה בכל פעם שאמא שלי באה אלי אחרי שעה ומחצה היא כבר רוצה הבייתה..פעם כעסתי..מה את בורחת כבר? כיום אני מבינה..אדם במשך השנים ..ביתו הופך להיות מבצרו...הכי טוב לו ונוח לו בטריטוריה שלו המוכרת לו..אפילו המזרן מתאים את עצמו לקימורי הגוף שישן עליו...הכוס שאתה שותים את הקפה/תה של הבוקר שרק עם הכוס הזה המשקה הכי טעים...הכלב או החתול שמיילל /נובח מתחת לחלון...המולת הילדים שמשחקים ליד הבית דווקא בשעות הצהריים...השכנה הקרצייה...אלו ועוד בשבילנו זה ה ב י ת ...קשה מאוד להתנתק ..מחפצים מוכרים..מרהוט שקנינו ..מהריח של הבית...שם יש את תחושת הביטחון הכי גדולה...לא אחת אני נתקלת בקשישים שעברו לבית אבות...ושומעת בהמשך שהם פשוט כמלו שם...למרות שמקבלים את הטיפול האופטימלי..אני גם מודעת מקרוב לקשיים לטפל באבא/אמא שכבר לא מתפקדים..ואנו נקרעים בין המשך שגרת חיינו..בשילוב הטיפול בהורים...אמא שלי תשאר בביתה..בבוא העת כשלא תתפקד [אני מקווה שזה לא יקרה] אחשוב מה לעשות..אבל בפירוש לא אנתק אותה משגרת יומה..וביתה.. אני יודעת שחלק מחברי הפורום מתמודדים עם הבעייה..ואני רוצה בכל זאת להוסיף..שיש גם קשישים שפשוט פורחים בבית אבות..בחוגים..בהעשרה שהם מקבלים...כן...יש כאלו שמפתחים רומנים...אהבות.. מתחתנים... אבל כמובן שזה אינדיבידואלי ..תלוי באופיו של הקשיש במצבו הגופני..ומבינה אנשים שבית אבות הוא הברירה היחידה שנותרה... לא קל...

 

[נסיכת הכוכב]

אני יכולה להוסיף לך

מזה כשעה אני מנסה להגיב למה שכתבת , מסתבר שיש לי המון בבטן על מה שעברנו שם בעד ונגד העניין של בית האבות יש דברים טובים בבית האבות , הדיור המוגן , המסגרת שמשקיעה בקשיש, תלוי ביכולת הכלכלית ובמנהלים של בית האבות ראיתי כמה מנהלים , היו שהתחשבו היו שניהלו בלב קר מחושב , אז הכניסה לבית האבות לא מורידה את הצורך שלנו בטיפול בקשיש שלנו רק הופכת את זה ליקר מורכב ומסובך יותר . ולפעמים גומרת את כל החסכונות הכספיים של כל המשפחה , ורק אז מקבלים קוד של משרד הבריאות זה עומס רגשי מאד גדול ,חושבת שבן יוכל לספר לך על זה אצלו זה טרי יותר לצערינו זה מחכה לכולנו שההורים מתבגרים וצריכים עזרה והשגחה כזו או אחרת שמשתנים עם הזמן לרגע נראה שהם מזדקנים בבת אחת , קורסים ומבקשים את הטיפול המסור שלנו ושל הטיפול הסיעודי אז אנו נקראים לתת כתף כסף ואת הנשמה, למען היקרים לנו , בדרך זו או אחרת לא ראיתי ילדים כמוני שם , אבל היה נחוץ לעשות זאת , אמי ז"ל רצתה לחזור הביתה אבל הבינה שזה לא מעשי אלא אם הינו עוברות דירה , וגם אז מאיפה הייתי מביאה לה את הפזיוטרפיה והרפוי בעיסוק או ההפעלה החברתית האחות והרופא הצמודים אליה , שבקריאה הגיעו ובדקו וטיפלו בה , לי לא היו היכולות הללו אבל שלמתי בגלל המסירות לאמי ביוקר מבחינה בריאותית , הזנחתי את הבריאות שלי , הדאגות החמירו את הסכרת שלי במקרה שלי אמי אהבה להיות עצמאית, התלות שלה בי לא עשה לה טוב, כי אני פחדתי עליה ודיי שיתקתי אותה התלות שלה בי היתה עצומה , אז שעברה לשם בהתחלה היה קשה מאד, נדרשתי להגיע כל יום להיות איתה זה היה כרוך בהוצאות של הנסיעה הלוך חזור, ואז חזרתי לבית הריק והתרסקתי כל יום מחדש, קשה היה להשאיר אותה שם , אמי נכנסה לבית האבות בעקבות אירוע מוחי שפגע בה מעט מוטורית ברגל הימנית ועברה שיקום בבית, חזרה ללכת עצמאית , היא היתה צלולה לחלוטין עד מותה וידעה מה היטב היא רוצה , אולי זה קשה יותר ככה , כי היא מודעת היטב לסביבה .. היא סחבה דכאון מאז שאחותי נהרגה בתאונת דרכים . הפעילות החברתית עשתה לה רק טוב. כל יציאה מבית האבות התבקשתי ללות אותה, או לשלם למטפלת הצמודה ולתחבורה שלקחה והחזירה בעת אשפוז אני נדרשתי להיות לצידה 24 שעות ביממה , לצערי לא היו לי מחליפים להתחל עמם לא העזתי לקבוע משהו , כי מדי פעם הקפיצו אותי מאמצע פעילות , לא תמיד הודיעו מראש והיו גם מצבי חירום , כמו לדוגמה מפגש בלייט דייט שבא לאסוף אותי , ואני הייתי בדרכי למיון עם אמא שנפלה בחדר , לא היה לי טלפון להודיע תשמע זה מבוטל , אני עסוקה , כמובן שלא פגשתי את הבחור לעולם , אמר אני לא רצינית . העבירו אותה מחדר לחדר 8 פעמים, וכל פעם התייצבתי הרגעתי אותה והעברתי את הציוד שלה מחדר לחדר שהיא בפעילות החברתית השגרתית ואז ההעברות עלי , שיהיה כמו שהיא רגילה , כמו שהיתה רגילה בבית שלה זה דרש ממני המון התמסרתי לטיפול בה שם , באיזה שלב רכשתי סלולרי עבורה ככה היתה מחוברת אלי 24 שעות ביממה העלות שלו דיי הכביד על ההוצאות שלי, אבל זו היתה פשרה אולי הדרך להשתיק את המצפון שלי זה שהייתי זמינה עבורה 365 ימים בשנה 24 שעות ביממה , כיום לא חושבת שהייתי חוזרת על זה , המצפון שלי לא נקי ששמתי אותה שם , אבל הדודות שלי אומרות שאני טועה שהיא פרחה שם ,שלפחות השנים האחרונות שלה, היא ידעה קצת נחת וחיים טובים יותר בבית היפה המוקף גינה טרופית כי המקום עצמו נראה כמו גן העדן, ואני בפועל הייתי לצידה גם שם , מתי שרק בקשה אותי . ובבית לא יכלתי לטפל בה מקצועית ,כמו שטפלו בבית האבות הזה שהוא הכי טוב באיזור שלנו . .

 

[נסיכת הכוכב]

בנתיים החתימו אנשים על הסכמה עקרונית

איתי רק דברו השכנים שעברו עם הניירות הייתי מאושפזת האיש היוזם מתחמק מלהראות לי את הניירת ושכנה אחרת אמרה לי זה הכל קומבינות הדירה עדיין על שם ההורים ז,ל האמת שהבנין שלנו ישן מאד מהבנינים הראשונים שנבנו בשכונה התחזוקה שלו מתחילה להיות יקרה ,אבל הדירה שלי מסודרת ויפה אני לא חייבת להתפנות כלל אם הם לא היו יוזמים משהו כזה

 

[ben 911]

נסיכה, כפי שאמרה מרנינה ברוב חוכמה.

פרוייקט שכונתי שכזה יוציא אותך רק נשכרת.. כי הוא נעשה ביוזמת המועצה המקומית ולטובת כל הנוגעים בדבר.

לפני הרבה שנים שכונת התקווה בתל אביב.. נראתה כמו כפר נידח ושכוח אל.. עזובה וזוהמה בכל מקום ובכל פינה...היחידים שנהנו אז..אלה היו חתולי הזבל.

הרשות המוניציפלית בזמנו ברשותו של צ'יץ כמדומני הפכו את הבתים למבנים אירופאיים לבנים יפייפיים.. עם גגות רעפים אדומים..גדרות עץ, גינות מטופחות, רחובות הולנדיים. משהו חבל"זי כזה. אף אחד לא הולך לנשלך מביתך, תהי רגועה.

 

[ערדניקית המקורית]

אני זוכרת מילדותי שסבתי עליה השלום

הייתה גרה ביפו ??ליד הים בבית ערבי עם עוד כמה דיירים...מאוד אהבתי לבוא לבקר אצל סבתא..גרו יהודים וערבים בשכנות [בתור ילדה פחדתי מערבים] מקץ כמה שנים פינו את הדיירים לשכונה גם ביפו אני זוכרת שהייתי מגיעה לשם בקו 64??? אבל זה כבר לא היה אותו דבר...למרות שהייתה דירה בבית קומות חדשה... אני לא מאינה שמנשלים אנשים מביתם....וודאי ימצא פתרון ....תהיי אופטימית..ושוב מקסימום..תבואי לערד...

 

[ben 911]

ערד נא לדייק...קו 46. לא 64 ולא 69. פורטי סקס

 

[ערדניקית המקורית]

זכרתי מאז. עברו .40 שנה

מה זה עדיין נשאר אותו מספר קו אוטובוס? ???שיו.. נוסטלגיה..מגיעה לתחנה מרכזית מעופשת..צריכה שירותים..מסריחים רצח מליזול עוברת לצד השני של התחנה עוברת דרך קבצנים. ודוכנים שמוכרים עיתונים מגאזינים של בחורות ערומות , שוקולד פרה..או צמקאו ..קונה בייגלה טרי עם שומשום ןגזוז אדום בכוס זכוכית מהמכונה הזו.. זוכר? חוצה את הכביש עולה על אוטובוס 46 ונוסעת..נוסעת..נוסעת...טוב מה הכנסת עכשיו 69???אני הבוקר בנוסטלגייה ואתה מכניס לי 69..