חפירה..שיתוף ..

[אדון סגול]

חפירה..שיתוף ..

נכון יש את האנשים האלה שהם לבד בגילאים צעירים ויש להם בעיות חברתיות וכל העניין מכניס אותם לחרדות שהם יהיו לבד כל החיים
וכל זה.. ואז כולם אומרים להם אל תדאג אתה צעיר הדברים האלה מסתדרים וזה..
אז אני בתחילת שנות ה 30 שלי, ואני הייתי אחד מהאנשים האלה, ובמקרה שלי זה לא הסתדר. ואני עדיין לבד ועדיין מוטרד בשל חוסר בחברה, רואה איך הפחדים של גיל 16
נרקמים לכדי מציאות לנגד עיני.
העניין הוא שאני כבר לא יודע יותר להצביע על הבעיה, הרי שאם הייתי מבין באופן גורס מהי הייתי צועד בנחישות אל עבר הפתרון.
אני לא יודע אם הבעיה היא מחסור בחברה שיוצר דכאון, או שאולי זה דכאון שיוצר מחסור בחברה, או שאולי זה לא אף אחד מהם..
אני לא יודע אם זה סתם שטיק זמני שמתעורר אצלי מדי פעם הרצון להיות בחברת אנשים ואז אולי זה נרגע ורוב הזמן כל מה שבא לי
זה להיות חופשי ולא כבול למסגרת ולחוקים והסתבכויות חברתיות.
איפהשהו עדיין יש בי השמחה הילדותית הזאת של "איזה כיף שאני יכול להישאר בבית".. הקטע שיש לי את זה 10 שנים ויותר.. שכל דבר שקשור ליציאה
מהבית נתפס בעיני כטרחה.. בדומה ל"צריך ללכת לבי"ס "...
מרגע שהתבגרתי וקיבלתי את החופש לעשות מה שבא לי.. מאז בחרתי להישאר בבית כל הזמן !!!
אולי הכל זה תירוצים ואני פשוט פגוע מהילדות מהחברה ועל כן אני נמנע מכניסה למסגרות... אני כבר לא יודע מאיפה לתפוס את זה.
ניסיתי מס' פעמים להיכנס למסגרת זו או אחרת.. אבל בחלוף לא הרבה זמן נטשתי את המסגרת מתוך הבנה שזה לא נותן לי שום דבר,
לא היה שום דבק או שום ערך שיחזיק אותי שם והרגשתי שאני מבזבז את הזמן שלי.
פסיכולוגים היו לי בשפע.. כולם צריכים יותר עזרה משאני צריך, הם תקועים במניירות ותכנותים חברתיים הרבה יותר ממני, סתם מנסים לנרמל אותך.. איך זה מוביל לאושר אין לי מושג.
גולת הכותרת היא החסך בסיפור האהבה הגדול שציפיתי לו כל החיים.. זאת שמעולם לא פגשתי.
אני מנסה להתנחם בכך שמערכת יחסים עם בחורה זה לא ורוד כמו שהמוח שלי מספר לי, שיש קשיים והתמודדויות בנוסף לרווחים והיתרונות.
אבל מדי פעם אני אתעורר מחלום כלשהו שיטיח בפני את מה שאני באמת מאמין בו בפנים, האמונה הילדותית על האהבה שחמקה ממני, על החיים
שחמקו ממני.
מדי כמה שבועות אני נתקף שיפוטיות ואומר לעצמי שבוע הבא אתה נכנס למסגרת! לא משנה איזה!
אבל אז אני נזכר בנסיונות האחרונים שלי להיכנס למסגרת סתם בשביל להיות במסגרת ונזכר בכשלון שהיה בטכניקה הזו.
ולמעשה אני לא מגיע ללעשות שום פעולה כדי לקדם את העניין כי אני לא רוצה מספיק.. ואני לא רוצה מספיק כי אני חווה שזה יותר עונש משזה שכר,
ושאני מתחיל לחשוב על זה אני לא מבין בעצם מה אני אעשה שם, ומה הטעם, והמוח שלי מראה לי את חוסר התכלית שבעניין..
בזמנו למשל חשבתי מה מעניין אותי ואמרתי לעצמי פסיכולוגיה. אז נרשמתי ללימודי פסיכולוגיה באוני' הפתוחה. הגעתי לכיתה עם 8 תלמידים,
הרוב זה אימהות צעירות.. מבוגר אחד.. ועוד איזה אחד אולי. אחרי מס' שיעורים זה היה נראה לי מעפן.. על אף שחומר הלימוד היה מעניין במידה.
ואז החלפתי קבוצה.. בקבוצה הבאה העניין לא היה טוב יותר, אנשים היו באים והולכים הביתה.. למשפחות שלהם.
ואז החלפתי עוד קבוצה... ואז נטשתי את הרעיון לגמרי.
הבעיה הכי גדולה שלי זה שאני כ"כ מוכשר וגאון שכל דבר שרציתי לדעת למדתי בכוחות עצמי לבד (גוגל), אם המטרה היא ללמוד.. מה יעיל מזה?
ומצאתי דרך נוחה להתפרנס מהכשרון שלי דרך האינטרנט או דרך לקוחות מפה ומשם שצריכים את השירות שיצרתי.. כך שאני לא ממש "חייב" לפגוש
אף אחד.
במילים אחרות... בגלל שאני כל כך מוכשר ומצליח לשרוד (ואפילו לא רע) בעולם הזה בכוחות עצמי, מצד אחד אני מרוויח חופש אינסופי,
מצד שני אני מפסיד את מה שמחבר אנשים זה לזה... עצם זה שהם חייבים לצאת מהבית כדי ללמוד ולעבוד כדי לשרוד.
ואצלי אין מניע כ"כ חזק..
הייתי אומר שאני כבר לא זוכר מה זה להיות בזוגיות, אבל האמת שאפילו זה יהיה יותר מדי כי אף פעם לא הייתי בזוגיות.. אז יש מצב שהנוירונים במוח שלי
שקשורים לעניין כבר נבלו מזמן.. מה שמצביע על כך שזה לעולם לא יקרה, דבר שמעציב אותי.
אבל כנראה לא מעציב אותי מספיק כדי להילחם בזה בכל הכוח ולעשות שינוי. מה שעוד יותר מעציב אותי!
ומי שעמד בכל החפירה.. סליחה שבזבזתי 10 ד' מחייך ובסוף אפילו לא שאלתי שאלה.

 

[פרפרי אהבה]

נבואה שמגשימה את עצמה

נראה שפשוט אתה מכניס את עצמך למעגל כזה שאתה חושב שתמיד הדברים יראו כמו שהיה כשהיית צעיר ואז בעצם אתה פועל מבלי לשים לב שככה זה יקרה.
אין שום סיבה שזה יחזור על עצמו שוב ושוב-אם תחליט שאתה עושה שינוי בעצמך ושינוי בהתייחסות שלך לדברים-זה יקרה.
למה להחליט מראש שכניסה למסגרת מסוימת לא תעזור לך מבחינה חברתית?

תתייחס לעצמך בכבוד ותעריך את עצמך-אתה נשמע בחור מתוק ומקסים וחבל שכתבת את המשפט האחרון שסגר את הפוסט-אם אתה לא תעריך את עצמך -למה שאחרים יעריכו אותך.

אני ממליצה בחום על אימון אישי-לי זה עזר מאוד!
מילדה שלא דיברה בשיעורים בביה"ס ופחדה לפצות פה- למדתי לדבר באסרטיביות עם צוות בגן, עם הורי הילדים בגן.

 

[נוסעת בזמן אחר]

נראה שאין מנוס מלרדת עליך קצת...

היה לי שכן שמזכיר לי אותך מאוד. הוא היה נימצא בבית רוב הזמן וכנראה גם עבד מהבית. בעל בית שהיה בקשר עם אימו סיפר לי שהוא סובל הרבה מדיכאון ושלא מתחבר עם אנשים כל כך. בחור עצמו היה חמוד מאוד ופעם אחד ניסיתי לפלרטט איתו. פה ראיתי מה זה פחד בעניים!

מילא היה רק לא מעוניין, אבל כמה מפחיד יכול להיות להחליף כמה מילים סתמיות עם שכנה??
בשורה תחתונה אני חושבת שקיומך הכללי מאוד מוגבל ואפילו עלוב לצערי.

אתה כנראה סובל מחרדה מאוד גבוהה שגם צובעת לך כל חויה חדשה בצבע שחור ומוכר. באיבחון שהוא באמת על רגל אחד יתכן שאתה גם אספרגר...? אובחנת אי פעם?
ויחד עם התחזיות הקודרות, עם אתה מצליח להתפרנס מהבית וסיגלת לעצמך שיגרת חיים שלא מחייבת להתחבר עם בני אנוש, אין אף אחד שיכריח אותך לטפל ולשנות. רק אתה תחליט איך ומתי ובנתיים תוכל לבחבש במחשבה מה בא קודם: "מחסור בחברה שיוצר דכאון, או שאולי זה דכאון שיוצר מחסור בחברה". לדעתי לא זה ולא זה ויחד עם זה ניתן לשינוי.
אשמח לתגובה.

 

[נוסעת בזמן אחר]

אולי הייתי קשה מדי ועמך הסליחה.

לא תמיד מצליח לי להיות אמפטית.

 

[פנתרית סגולה]

אם אפשט קצת את הרושם שקיבלתי מדבריך, אתה בחור

מחושב, שוקל הכל במאזניים של "מה יוצא לי מזה". אולי אפשר להוסיף: ציני. אפילו על זוגיות עם אשה אתה חושב במושגים של "רווחים ויתרונות". לצד "קשיים והתמודדויות". לא דיברת על שום רגש שיש לך בפנים, שאתה משתוקק לתת.בחברת אנשים אתה לא חש רגשות. ואם אנשים גם לא מתאימים , אובייקטיבית, כמו שהיה בחוג לפסיכולוגיה באונ' הפתוחה, אתה לא תשקיע בהם גרם של רגש. אפילו לא התעניינות פשוטה!
זאת אומרת: מבחינה רגשית אתה כבול, אפשר לומר לא מפותח.
אמרת שאתה "כזה מוכשר וגאון". כנראה יש לך היכולת לשקול, להבין הגיונית. וייתכן שגם זכרון טוב. האם אתה מוכשר בכל החזיתות? האם פיזיקת חלקיקים או גנטיקה מודרנית אתה יכול ללמוד? להגיע להישגים של ממש במתמטיקה? נניח אפילו בלוגיקה שלומדים בחוג לפילוסופיה? האם יש לך כשרונות ספציפיים, כמו הכשרון לספרות ו/או לשירה (באמת כשרון, לא לצאת קשקשן כמו רבים רבים שמקשקשים "שירה" בפורומים שונים באינטרנט).האם יש לך יכולת לשונית? ללמוד היטב שפות?
אני מתרשמת שדווקא במקצוע הכלכלה אתה יכול לשגשג. השקעות הון וכד'. ראיית חשבון וכד'. אבל בענין מקצוע אתה לא זקוק לעצה, הלא מצאת ובחרת. הענין הוא שבחיים, ביחס לאנשים, אתה מתנהל כאילו אתה כלכלן, כפי שאמרתי קודם, במילים אחרות.
ואם להיות טובה ולא שיפוטית, הייתי אומרת שעליך למצוא פסיכולוגית טובה (אף שגם על כולם שם אתה סבור שהם עוסקים בתכנותים ולא יוצא מהם כלום למטופל), ועליכם לצלול לתוך עולם הרגש שלך, לברר איפה העכבות, כי אני סבורה שיש כאלה. וגם לברר ביחד מהו באמת אופייך הרגשי .כשיתברר לך הדבר סוף סוף, תרגיש יותר שלם עם עצמך ותתנהל בחיים בהתאם, ללא מצוקות .

 

[נוסעת בזמן אחר]

היי פנתרית...

אני חושבת שבמיקרה שלו, דיבורים על : רווחים ויתרונות לצד קשיים והתמודדויות" הם רק מס שפתיים(נשארנו בכלכלה

) שבא להסוות פחד גדול מהתנסות אמיתית עם אנשים בשר ודם.
לדעתי אפילו להחליט לפנות למטפל כלשהו ולהיפתח בפני המטפל ברמה בסיסית, זאת משימה מאוד קשה עבורו.
כל זה כמובן ממה שכתב. אם הוא לא מסכים
שיקפוץ לפורום ויחלוק על דבריי.