דווקא מה שהובא לך כתוצאת חיפוש
מגוגל,לעיל, זה פחות או יותר מה שאני,או כל תיכוניסט במגמת כימיה/סטודנט/בוגר תואר בכימיה[או אפילו "סתם" קורס אקדמי בכימיה!] היה עונה לך.
בכ"א, קשר קוולנטי זה מושג שמתאר את פיזור האלקטרונים בקשר מסויים. "קו" מלשון "שיתוף" כלומר זה שיתוף אלקטרונים: נגיד במולק' של כלור יש שני אטומים של כלור,כל אחד עם 7 אלקטרונים ערכיים[ברמה חיצונית], וכך סה"כ יש להם "ביחד" 14 אלקטרונים, מתוכם מעשית 2 אלקטרונים בקשר קוולנטי בודד, כך שעקב הפרש אלקטרושליליות[מדד ליכולת משיכת/פליטת אלקטונים מאטום מסויים] שהוא 0[אטומים זהים] נוצר מצב שבו ריכוז האלקטרונים במולק' אחיד לחלוטין,הומוגני, ואין "עדיפות" לאטום מסויים בהקשר זה. עם זאת,אם תקפיא ברגע מסויים את המולק' תגלה[עם שגיאה מסויימת,עקב "עקרון אי הוודאות". לא חושב שזה המקום להיכנס לזה, ויתרה מזאת, אני לא בקיא לעומק בעניין זה אז חבל שאמרח אותך
] שהאלקטרונים באותו רגע כן קרובים יותר לאחד האטומים מאשר לשני,כי הם לא סטטיים אלא מסתובבים סביב שני האטומים כל הזמן. אבל *בממוצע* האלקטרונים יוצרים כזה "דיפול[דו קוטב-צד אחד פלוס חלקי, צד שני מינוס חלקי] רגעי", כך לכל אטום כלור במרווח זמן מסויים יש את אותו מספר רגעים של דו קוטב לטובתו,כמו שיש לשני. ובקיצור, אין למולק' מומנט דיפול, "דו קוטב קבוע" מה שנקרא. עד כה,הכל היה תיאור נאיבי למדיי של הדברים. מה שנכתב לעיל אמנם נכון,אבל יש רמת מורכבות טיפה יותר גבוהה מלכך: בתיכון מלמדים שקשר קוולנטי זה מה שיהיה בין אטום אל מתכתי לאל מתכתי אחר ובין יון מתכת ליון אל מתכת יהיה קשר יוני. מה בעצם ההבדל, מה היחס ביניהם? קשר יוני הוא כמו קשר קוולנטי, רק שעקב הפרשי אלקטרושליליות ניכרים בין המולק',לא מדובר פה על אטומים בודדים אלא על יונים, כי האטום האלקטרושלילי "גנב" אלקטרון לאטום השני, וכמובן שזה יוצר דיפול ניכר במולק', ולכן בטמפ' החדר חומרים אלו הם מוצקים-סריגים ענקיים של יון + שעטוף ביוני - וכן להיפך. זיקה אלקטרוסטטית זו, שמבוססת על מטענים שלמים על האטומים[לכן הם יונים], חזקה מאד ולכן נוצר סריג זה. בקשר קוולנטי יכול להיות מצב כמו של מולק' הכלור,או באופן כללי מצב בו אין מומנט דיפול למולק', מצב אחר בו יש מומנט דיפול מסויים למולק'[למשל אצטון..."פרופאנון"], ומצב אחר בו מומנט דיפול רציני ביותר,אבל המולק' עדיין קשורות קוולנטית ולא יונית. ככל שמתקרבים ל"קשר יוני", כך אחוז האופי היוני של המולקולה גדל. אחוז האופי היוני,הוא עוד מדד, כמו מדד מומנט הדיפול, לחוזק הקשרים במולקולה.
לשאלתך האחרת: אלקטרונים "רוצים" להיות מזווגים,כלומר להסתובב בזוגות כי... את האמת? אין פה ממש הסבר שמאה אחוז יספק אותך. אבל יש מספר הצדקות "כימיות" לדבר: בכימיה[ובכלל במדע], לא יודע עד כמה אתה יודע, אבל תמיד יש שאיפה למינימום אנרגיה, כלומר למצב בו נפלוט אנרגיה כדי להגיע לרמה אנרגטית נמוכה ביותר האפשרית לתנאים הנתונים. למה? כי כך החומרים יהיו יציבים יותר, לא תהיה להם "יתר אנרגיה" שהם רוצים "לתת" לאחרים כי הם "נדיבים"[זה לא עניין של "רצונות".פשוט חוקרים גילו עם הזמן שזו התנהגות החומרים, שנובעת מכמה עקרונות תרמודינמיים בסיסיים]. עכשיו, כשאלקטרון מזווג הוא יותר יציב כי באטומים יש מה שנקרא "אורביטלים", מעין"תאים" בהם מאוכסנים האלקטרונים[וזה תיאור מופשט ביותר. מעשית, אורביטל הוא פונק' מתמטית המתארת את החלל בו סביר ביותר למצוא את האלקטרון. ], ובאותם אורביטלים יש מקום לשניים. נמצא, שמינימום אנרגיה יהיה לאורביטל עצמו כאשר הוא יהיה מזווג בשני האלקטרונים. כמו כן, כל האטומים רוצים[מה זה "רוצים"? שוב, העדפה אנרגטית שמוצדקת על ידיד מדידות נסיוניות שנמצאו במהלך הזמן] להיות מצב של רמות אנרגיה מלאות או לכל הפחות מלאות בדיוק למחצה. זה מסביר מספר תופעות/התנהגויות/מבנים כמו קומפלכסים של מתכות מעבר, יוני -1 יציבים של הלוגנים, יון +3 יציב של אלומיניום וכיו"ב.