חמותי

[מגיע לי3]

חמותי

אני רוצה לשתף אתכן בהתלבטות שיש לי

לפני קצת יותר משנה עברנו לגור קרוב לחמותי כדי שנוכל להעזר בה יותר.
העזרה היא בכך שהילדים הולכים לגן שחמותי מנהלת שבו היא גם הגננת.
הבן האמצעי היה אצלה שנה אחת והשנה הוא הולך לגן עירייה.
כעת הילדים בגן עיריה והולכים אחרי הגן לצהרון שמנוהל ומופעל ע"י חמי וגיסתי.

כרגע אני בחופשת לידה ומתלבטת מה לעשות עם הקטנה כשתגמר החופשה.
אני לא מושכת את החופשה בדרך כלל כי אני מתחרפנת עם הילדים בבית.
אני ובעלי לא מתלהבים יותר מדי לשלוח את הנכדים לגן של סבתא, שנינו מסכימים שזה בעייתי שהגננת היא גם סבתא ולא בטוח שאם הגננת לא היתה סבתא זה היה הגן שהיינו בוחרים.
אבל החסכון הוא גדול וזה המחיר שאנחנו צריכים ומוכנים לשלם.
עד היום היתה בגן תינוקיה והיו בו ילדים מגיל 4 חודשים. השנה אין תינוקיה.
לי נראה שחמותי מצפה שאני אכניס את התינוקת לגן, כדי שנחסוך כסף וכמובן כדי שהיא תוכל להנות מהנכדה.
אני הייתי מעדיפה לשלוח אותה למשפחתון. אני מוכנה לשלם את הכסף, אבל לא בטוח שאני מוכנה לשלם את המחיר של לריב עם חמותי.
אני חוששת שבעלי לא יגבה אותי.
יהיה לו מאוד נוח אם הקטנה לא תלך לגן של אמא שלו והוא יוכל להגיד שזה בגללי.
ממש לא בא לי להכנס לפינה הזו.

עדיין לא העלתי את הנושא לשיחה עם בעלי, הכל עוד בגדר ספקולציות.
אני מקווה למצוא משפחתון קרוב אלינו, ושאוכל לשכנע את חמותי שזה יותר נוח כך, גם לי וגם לה.
מה דעתכן?

 

[שיר לי שני]

עונה לך בכיף

משתדלת מאד לקלוט את המקום שלך, ואשמח שתתקני אותי אם אני טועה.
את אוהבת את חמותך, אתן מסתדרות, אבל אחרי שהתנסית בילדים בגן שלה, את חושבת שזו טעות. גם כלפי הילדים האחרים בגן, וגם כלפי התינוקת הפרטית שלך. עד כאן, נכון?
בנוסף, את אומרת שאת ובעלך לא בהכרח רואים עין בעין, וחוששת שהוא יגבה אותה ולא אותך?
במקרה כזה, הייתי יושבת איתו לשיחה, פורשת את הטיעונים שיכולים לדבר גם אליו, וכשהיינו מסכימים, הולכים ביחד לשיחה עם החמות. מודים לה (ואני בטוחה שזה נכון!) מקרב לב על עזרתה עד כה, מסבירים שאתם מעדיפים תינוקיה קטנה על פני גן של גדולים עם יותר ילדים, שגם לה יהיה יותר קל כשכל הילדים בגן בגיל אחיד, ושאתם בודאי מעוניינים שתמשיך לבלות זמן עם הנכדים, ככל שמתאפשר במסגרת הזמן והאילוצים של כולם.
אבל קודם כל, הכי חשוב, תגיעו להסכמה את ובעלך, כי רק אם תהיו בטוחים ואחידים, זה יכול לעבור בלי ריב. בדרך כלל, דברים קטנים הופכים גדולים כשאין תמימות דעים בין בני הזוג, או כשהחמות מדמיינת שאין תמימות דעים כזו, וחושבת שיש לה פתח להיכנס בו. כיוון שבמקרה שלכם, חמותך לא מחפשת לריב, כנראה שאם תהיו עקביים ובטוחים בעצמכם, היא תבין ותקבל.

 

[מגיע לי3]

הפחד שלי הוא

שבעלי יודיע לי שאינו מתכוון לריב עם אמא שלו בנושא
וגם אם הטענות שלי מוצדקות
הוא עדיין יבחר לשים את הקטנה בגן
ואח"כ כל השנה הוא יתלונן באזני על כמה שהיא סובלת כי אין ילדים בגיל שלה וכו' וכו' וכו' כל מה שמראש אמרתי שיהיה בעייתי.

 

[שיר לי שני]

הבנתי

אז הבעיה היא לא הריב מול חמותך, אלא העובדה שבעלך נוהג כפי שנוהג.
סליחה, אבל קצת בעצלות, מצד אחד לא מוכן להגיד לאמא שלו "השנה היא לא בגן שלך" ומצד שני, להתלונן על ההשלכות...
במצב כזה, הייתי יושבת איתו לשיחה, ואומרת לו: קח בחשבון, זה המצב. אם אתה בוחר בכל זאת לשים את הילדה בגן של אמא שלך, זה המחיר. לדרוש ממנו להתמודד עם ההחלטה, ולא לזרוק אותה רק לחיקך.

 

[אסתי קלי]

כלומר מבחנתך זה בסדר לא לעשות את הכי טוב

עבור הילד כל עוד מישהו אחר יקח את האחריות ולא את?


נהדר

 

[שיר לי שני]

לא

מבחינתי, אם אבא ואמא של הילד חושבים שטובת הילד היא דברים שונים, אחד מהם צריך לוותר. אין שום משמעות למי מהם יהיה זה שמוותר, כל עוד זה שמוותר גם לוקח את האחריות.
למשל, אם אני חושבת שחינוך ביתי זו הדרך, והאישלי חושב שחינוך ממלכתי זו הדרך, אז אני זו שנשארת איתן בבית, על חשבון חיים משלי, קריירה וכו'.
אבל גם לדרוש חינוך ביתי וגם לדרוש ממנו להיות זה שמוותר על חייו כאדם פרטי (ולא רק אבא), זו כבר חוצפה.
אז כן, אם אתה חושב שהכי טוב לה בגן של אמא שלך, ואני לא רוצה לריב על זה, אני אסוג. אבל אחר כך, בבקשה, תתמודד עם הבעיות ואל תזרוק אותן לחיקי.
זה בדיוק מה שהיא אומרת: הוא חושב שככה טוב, לי אין חשק לריב על זה, אבל אחר כך, כשלא יהיה טוב, הוא יתלונן ויזרוק את הבעיות לחיקי.

 

[B l u e D e v i l]

אבל בדוגמא שנתת גם הוא משלם מחיר

למשל את מחיר המפרנס היחיד, למשל שאם בשלב מאוחר יותר הבנות יבואו אליכם בטענות על הדרך שבה בחרתם הטענות תהיינה כלפי שניכם.אולי אפילו יותר כלפיו (אנחנו מאשימים את אמא שלי בזה שהיא לא התקוממה מול אבא שלי בדברים שהוא עשה יותר ממה שאנחנו מאשימים אותו שהוא עשה אותם)

 

[אסתי קלי]

אבל זהו שלא

אם היא מאמינה שיגרם לילדה נזק למה צריך להתפשר?
הרי אם לסבתא באמת לא יהיה זמן או אחד הגודלים בגן יזיק לקטנה מי שיסבול זו הילדה,איזה ערך בדיוק יהיה לאחריות שלקח הבעל?
במה זה יעזור לתינוקת שתיפגע?


לגבי הדוגמא שנתת היא מאוד בעייתית
זה עניין מאוד עקרוני חינוך ביתי מול חינוך במערכת חינוך ולא נראה לי שהפתרון נעוץ במי ישאר בבית.
אם בעלי היה רוצה לבודד את ילדינו מהחברה ומוכן להקריב את הקריירה שלו עבור זה עדיין לא הייתי מסכימה,כי ברור לי שזה משהו שיפעל לרעת הילדים ולא הייתי מוכנה להתפשר על טובתם רק כי הוא מוכן להקריב עבור זה

 

[שיר לי שני]

מה בדיוק הידע שלך על חינוך ביתי?

כי מי שיודע משהו, יודע שזה לא בידוד חברתי.
ומי שחושב שזה בידוד חברתי, בדרך כלל יודע כלום עם שומדבר, ורק חושב שהוא יודע.

 

[אסתי קלי]

אני לא מתכוונת להכנס איתך לויכוח

דבר ראשון כי מראש את תמיד צודקת
דבר שני,בארץ החינוך הביתי לא נפוץ כמו בארה"ב,יש אולי איזה ילד על איזו גבעה בגליל שלומד בבית בזמן שההורים שלו מגדלים זעתר ושרים הבא נגילה
ולכן אם במקומות אחרים בארה"ב באותה שכונה יכולים להיות ילדים רבים שמתחנכים בחינוך ביתי ויכולים להוות קבוצה חברתית
פה אין!!!
לכי תבדקי כמה ילדים בישראל לומדים בבית.

 

[אסתי קלי]

את יודעת מה,אפילו אתן לך דוגמא ממש מפה

יש לי שכנים דתיים שהילד שלהם נוסע לעיר אחרת עלמנת ללמוד בחטיבה דתית שפה אין.
אומנם לא חינוך ביתי אבל חינוך לא בקירבת הבית.
אחר הצהריים הילד הזה לבד!!
אין לו פה חברים
אין לו מעגל חברתי
כי שאר הילדים חברים מבית הספר ואין לו יכולת לחדור לקבוצה שהיא כבר מלוכדת שנים רבות
והדת היא לא בעיה,כי יש פה גם ילדים דתיים שבחרו ללמוד בחטיבה רגילה

 

[נומלה]

יש חינוך ביתי בארץ

פחות נפוץ אבל יש.

 

[שיר לי שני]

 

[עלה לא נידף]

גם לא צריך להיות בחינוך ביתי כדי להכיר חברים

זו לא כת! והקרניים שהילדים חייבים להדביק למצח לא מפריעות להם להתגלץ' במגלשות בגינה.

 

[שיר לי שני]

אבל הזנב כן!

 

[אסתי קלי]

בהחלט לא

אבל כשהולכים לבית ספר והפעילות אחר הצהרים נקבעת עי הילדים בזמן הבית ספר
בהפסקות
וכשלילדים יש קבוצות משלהם שלעתים אפילו לילד חדש בכיתה קשה להשתלב אז בטח ובטח לילד שכלל לא קשור אליהם
בשום צורה

אבל תמשיכי עם הקרניים זה טיעון מאוד חזק

 

[עלה לא נידף]

ילדים לא נולדים בני 6

את רוצה לומר לי שהילדים היחידים שהתחברו לילדייך הם מבית הספר?
ילדים מכירים בגינה ובחוגים, הם לא מתחברים אחד לשני רק בבית הספר. יש שכנים, יש בני דודים, יש חברים מהחוג, מתנועת הנוער (מותר תנועת נוער בחינוך ביתי). הם הרבה פחות פוצים מהמבוגרים, ובהחלט נוצרות גם חברויות בגינת המשחקים....בקלי קלות.

 

[שיר לי שני]

מה, לא?

ילדים מסוגלים ליצור חברויות בכל מקום, אם רק יתנו להם, ולא יגבילו אותם רק לחצר בית הספר ולילדי הכתה.

 

[אסתי קלי]

אני לחלוטין לא מדברת על גילאי גן

ילדים בגיל הזה בהחלט מסתדרים עם מפגשים בגינה הציבורית
אישית ילדי היו בבית עד גיל 3 וחצי כי ברור לי שאין שום צורך לשים פעוט במסגרת של טיפול ע"י זר,כשהדבר הכי חשוב בגילאים האלו הוא טיפול מסור של אמא ומפגשים עם ילדים בגילו במקומות שונים שממש לא צריכים להיות מסגרת יומית.

אבל כשכל הילדים עולים לכיתה א וילד אחד נשאר מאחור והאינטרקציה בבית הספר היא כזו שילדים מוצאים לעצמם את הקבוצה שלהם והקבוצה הזו היא הקבוצה שנפגשת יחד אחר הצהריים ולרוב הולכת לאותם חוגים
ואותן פעוליות,והם גדלים יחד ועם הזמן שעובר מתחילים לצאת לבלות יחד.ילדים שלא נמצאים במסגרת מוצאים את עצמם לבד.

נתתי דוגמא שאת מתעקשת להתעלם ממנה עלמנת להפליג לכתיבה מזלזלת ולכףכף כיפים עם שירלי אז אחזור עליה שוב
שכני שהינם דתיים ומקפידים לשלוח את ילדיהם למסגרת דתית מרוחקת
בנם הצעיר שהוא בגיל של בני,נשאר כל אחר צהריים לבד עם עצמו
או מקסימום יוצא לגינה ומנסה למצוא מישהו לדבר איתו
למה?
כי הוא לא מחובר אליהם,לא חווה את החוויות שלהם וזה פשוט לא מסתדר.

אז כן,אני יודעת שמותר תנועת נוער בחינוך ביתי ובטח גם מותר להוריד את הקרניים
אבל המציאות שאם ילד חי בשכונה בה אין עוד ילדים שחווים כמוהו את החינוך הביתי יהיה לו קשה חברתית
ומכמה דוגמאות שקראתי ילדים של חינוך ביתי שהגיעו לגיל כיתה ד או ג ממש דרשו מהוריהם ללכת לבית ספר
אז למה זה טוב אם זה מגיע בסוף למצב שלילד לא טוב עד שהוא דורש שינוי?

מבחנתי איש הטוב בעיניו יעשה אבל אני לא אשתכנע שזה טוב ללמוד בבית
אמא ואבא הם לא מורים,הם אמא ואבא
ילדים צריכים חיי חברה פעילים שלא תלויים במי הוריהם יחליטו להפגיש אותם
העשרה ניתן לתת כמה שרוצים בכל מיני חוגים מדהימים אחר הצהריים
והדבר הכי חשוב
למען החינוך הציבורי ומוריו,אני באמת מקווה שבנותיה של שירלי תלמדנה בחינוך ביתי
כי אם לא
אני מראש ממש מרחמת על המורים שלהן

 

[שיר לי שני]

את מכירה ילד אחד שהוא גם ככה שונה

מחבריו בשכונה, כי הוא דתי והם לא.
סביר להניח, שמעבר לבית הספר השונה, יש עוד רכיבים שונים בחייו ובחיי החברים בשכונה, והם באים לידי ביטוי. למשל, האם הם הולכים לאותה תנועת נוער? לאותם חוגים?
אני מכירה כמה משפחות של חינוך ביתי, שבאף אחת מהם לא היתה לילדים שום בעיה חברתית מעולם, וגם לא בעיה לימודית.
בחלקן, כשהן הגיעו לגיל תיכון (ממש לא כתה ג' או ד'), הם בחרו להצטרף למערכת, מכל מיני סיבות.