חמותי

[שיר לי שני]

בחירה מושכלת זה כל הסיפור

הרבה מאד אנשים שולחים לגנים ולבית הספר, כי "ככה זה", ולא כי חשבו על זה. גם כשאחד או אחת ההורים עקר/ת בית. גם כשעובדים מהבית. למה? כי "ככה זה".
פה בארה"ב, מקובל שילד נשאר בבית עד גיל 3, וגם על זה ניתן להגיד "כי ככה זה".
אבל בעיני, כל הסוד בחיים, זו תודעת הבחירה. לזכור, שיש לנו בחירה. בכל רגע נתון. אחרי שמתרגלים, זה כבר לא מעייף

 

[B l u e D e v i l]

זה לא "ככה זה"

פשוט האלטרנטיבה לא משהו.
ההורה שנשאר עם הילדים בבית לא רק צריך לעצור את החיים שלו והמשפחה מתמודדת עם מפרנס יחיד, כי כמו שכתבת קודם יש גם עקרות בית שלא בוחרות בחינוך ביתי, אלא שצריך להיות בעל יכולת הוראה מאוד גבוהה.
אתה צריך לדעת איך להושיב את הילד שלך למספר שעות וללמד תכנים ספציפים, לא רק לצאת החוצה ולתת לילד ללמוד איך זוחל חילזון, פוטוסינטזה של עץ,עונות וכו - דברים שעושים גם בגן ילדים משקיע. וצריך לדעת על בוריים חומר לימודי כדי להצליח ללמד אותו ברמה של מורה - את היום מרגישה שיש לך רמה מתמטית של כיתה י"ב? בקיאות מרבית בהיסטוריה, תולדות עם ישראל, דתות שונות, גאוגרפיה, טבע, כמיה, ביולוגיה, מדעי החברה, ספרות, לשון...
כדי שהילדים שלך יוכלו להשתלב בשלב כלשהו צריכה להיות לך יכולת ללמד אותם ברמה של ב"ס. לרב ההורים אין את הסבלנות, הרצון, היכולת והסיבולת להתמודד עם זה, אחרת חלק מאוד גדול מאתנו היו הופכות למורות. אני למדתי הוראה - שנתיים, השתלבתי במערכת החינוך (א-ו) והבנתי שזה מאוד נחמד אם זו תהיה קבוצה קטנה ואיכותית אבל לא כיתה של 40 ילד שעל לפחות 2 מהם מתחשק לי לזרוק גיר.

 

[שיר לי שני]

חלק מזה לא מדוייק

נתחיל מרמת המתמטיקה ששאלת עליה: לא, אין לי רמה של י"ב. מצד שני, בחיים האמיתיים, אפילו אם לומדים מדעי המחשב או פיסיקה, לא צריך מתמטיקה של י"ב. זה מדהים, איך אפשר להגיע לד"ר בפיסיקה ולא להגיע למצב שצריך לדעת חישובי פרבולה שמלמדים בי"א

לגבי ההשתלבות, אני יודעת שחברתי לא לימדה את הילדים שלה לפי תוכניות הלימוד, אבל היא כן לימדה אותם ללמוד. משהו שבבתי הספר ממש לא מלמדים! אז הם השתלבו בלי בעיה, כי הם ידעו ללמוד, ולהשלים בעצמם. מכירה את זה, שאת מחמיצה שיעור, ובטוחה שלעולם לא תדעי לחשב אחוזים, כי היית חולה ביום שלימדו את זה בכתה? אז זהו, שמי שלומד ללמוד, לא מרגיש ככה

צריך המון סבלנות, והמון המון רצון, ויכולת ללמד בכל מיני דרכים יצירתיות, ואני מקווה שיש לי את כל אלה. ואם לא, תמיד אפשר לחזור למערכת.
לצערי, יש המון המון הורים, שלא עוצרים לחשוב לרגע על האלטרנטיבה. הם שולחים לפעוטון בגיל שנה, גם אם אחד מהם לא עובד, זה בגלל שחסרה להם יכולת הוראה ברמה של י"ב, או משום שהם לא חשבו על זה לרגע?
אני רואה את זה פה, המון. משפחות שהגיעו לרה לוקיישן, אחד או אחת מבני הזוג לא עובדים. בכל זאת, הילדים מגיל שנה-שנתיים כבר בגן, לא חלקי, אלא מלא. למה? כי ככה זה, זה "התפקיד של הילד"...
אגב פה, בג'ורג'יה, מקובל שהילדים נשארים בבית עד גיל 3, ורק אז הולכים לגן.

 

[B l u e D e v i l]

יש לי חדשות בשבילך

אם את לומדת הנדסאי במקום מכובד, אם את לומדת הנדסה, אם את לומדת מדעי המחשב, את צריכה מתמטיקה ברמה של מעל 5 יח"ל של כיתה י"ב.
ויש לך גם קורסים אחרי זה בחדו"א א, ובחדו"א ב' ועוד כל מני שמות שאני אחסוך לך. כל המשפחה שלי למדה מקצועות ריאלים כאלו. מי שמתקבל להנדסה בלי מתמטיקה 5 יח"ל עם ציון של מעל 85 צריך הרבה פעמים לעשות קורסי הכנה. אני יודעת שחבר של אחי התבקש להם.
גם בפיזיקה, אם הן ירצו מקצוע שדורש זאת, הן יצטרכו ללמוד ברמה מאוד גבוה. לא יודעת מה מלמדים בכיתה י"א, אני עם פיזיקה סיימתי בכיתה ט' עם מספיק בקושי.

בב"ס נורמלים מלמדים. ולראייה לזה, אנשים שעוברים דירות ופתאום מגלים פערים. למשל, כשאנחנו הגענו לב"ס בישוב שאליו עברנו, אחי השתלב בב"ס ברמה נמוכה מזו שלמדנו ושנה שלמה הוא ישב וחזר על החוזר שכבר למד בב"ס הקודם, ואני השתלבתי בב"ס ברמה מאוד גבוהה, והיו מקצועות כמו מתמטיקה שפתאום הרגשתי שאני טובעת בהם כי לא הספקתי בב"ס הקודם ללמוד את החומר הזה וזה לא מקצוע שאני יכולה ללמוד אותו לבד.

שתדעי לך שזה מאוד תלוי באופי של הילד. יש כאלו שהתחושה שהם צריכים להשלים חומר בבית כי "למדו אותם ללמוד" יגרמו להם להרגיש טביעה, להרגיש שהם מאבדים את הקרקע ולרדוף כל הזמן אחרי החומר בכיתה (לי כאמור זה קרה, ירדתי בגלל זה מ5 יח"ל ל4 וגם משם כמעט המשכתי ל3. היתי צריכה תגבורים) ויש כאלו שיש להם יכולת גבוה של למידה עצמית. זה ענין של כשורים למקצועות ושל אופי. סתם דוגמא, בתנך למדתי לבד ל5 יח"ל כי היה לי חשוב לעשות יותר מה2-3 של ב"ס. זה מאוד ענין אותי)

עצרת לרגע לחשוב שאולי מי שעושה רילוקשיין ויומיים אחרי זה מחפש מסגרת לילד שלו עושה את זה לא כי זה התפקיד של הילד אלא כי זה התפקיד של ההורה שמודע לעצמו וליכולות שלו? יש לנו מישהי כזו בפורום.
וכן, כשהחיים נוחים כמו בג'ורג'יה, בלי לחצים ובלי צורך בלנשום אויר כל 5 דקות, קל יותר להתקע בבית עם 2 תינוקות. בארץ המקצב מאוד שונה, במיוחד במקומות ספציפים.
אני מנסה לחשוב על הורה משדרות שתקוע 3 שנים עם 2 ילדים בבית שלו בצל טילים וכשסוף סוף יש יום רגוע עדיין עם הילדים ולא יכל להתאוור ל3 שעות בשקטטטט....

 

[מגיע לי3]

זו שאלה של אופי

מי שרוצה ללמוד ימצא את הדרך להשלים את החומר (אל תמעיטי מכוחה של מוטיבציה)

מה שקובע לדעתי זה האופי של ההורים
יש כאלה שלהשאר עם הילדים כמה שיותר זמן בבית זה ברכה בשבילם. והם ימצאו איך למלא את הזמן וגם לספק לילדים את כל הצרכים (חינוך וחברה)
ויש כאלה שצריכים את ההפרדה, הילדים במסגרת אחת וההורים במסגרת אחרת.

 

[שיר לי שני]

נכון, נכון ונכון

וזה גם קצת עניין של ההורים.
אם תוקעים לילד ש"אוי ואבוי, תפסיד חומר!", זה עובר. ההורים שלי לימדו אותי ללמוד, ועודדו אותי ללמוד בעצמי, לחשוב בעצמי, לפתח דעות משלי.
כשהפסדתי "חומר", וזה היה המון, בגלל בעיות רפואיות בזמנו, הם מעולם לא חשבו שזה issue, וככה גם אני לא חשבתי שזה issue.

 

[B l u e D e v i l]

בדיוק כמו שכתבתי

זו שאלה של אופי אבל לא רק. היתה לי מוטיבציה אדירה ללמוד כמייה, אדירה. למדתי לבד למדתי עם עזרה למדתי ולמדתי ולא הלך.
לא הצלחתי ללמוד כמיה (המוטיבציה ללמוד כמיה נבעה מהרצון העז ללמוד ביולוגיה ולצערי הם שלובים יחד) דפק לי את הקריירה שרציתי - לימודי וטרינריה.
כל המוטיבציה שבעולם לא עזרה לי.

וכמו שסיפרתי בעבר, אופי של הורים מאוד קובע את הדרך שהם תופסים את זמן האיכות עם הילד.
למשל אני לא שולחת בשישי או בערבי חג את הילדה לגן - בכל זמן שאני לא בעבודה היא איתי. לעומת זאת יש הורים לא מעטים שצריכים את הזמן הזה להתאוורר. צריכים את הזמן הזה לעצמם. אנחנו לא יכולים לבטל את היותנו בני אדם רק כי הפכנו להורים.
ובאופן אישי, מהכרות אישית עם הילדה הפרטית שלי, אם היתי איתה בבית היא היתה סובלת. זו ילדה מלאה במרץ, שצריכה ריגושים, חידושים, מרחב ואפשרויות כל יום. זו גם הסיבה שהניעה אותי להוציא סכום כספי מאוד גדול כל חודש ולשלוח אותה לגן שמאפשר את מה שציינתי ועוד ולא להסתפק בגן ליד הבית - בחינם.

 

[שיר לי שני]

אין לי שום ביקורת על הורים ששולחים למסגרות

כי הם לא יכולים להיות איתם בבית, מכל מיני סיבות. באופן כללי, אין לי ביקורת על הורים אחרים
גם בארץ הייתי עם הבנות בבית, וגם לולא היינו במגמה לעבור, וגם בקו העימות יש משפחות של חינוך ביתי. אגב, גם בג'ורג'יה, שמאד לא מקובל לשלוח תינוקות רכים למסגרות, יש הורים שעושים את זה, באילוצי פרנסה/חיים/היכרות עם עצמם. אני מסכימה שזה תלוי תנאים והורים, וגם חושבת שיש כאלה שלא חושבים, אלא עובדים באוטומט. פגשתי אותם, גם את פגשת אותם. זה האנשים שתשאלי אותם "למה" ולא תהיה להם תשובה, וכרגע לא חשוב מה בא אחרי הלמה. זה קיים בכל נושא, גם בהורות. אני לא לגמרי בטוחה למה את לוקחת את העניין כל כך אישית. את רוצה להגיד לי שמעולם לא פגשת הורים שעושים דברים "כי ככה זה" ולא כי הם עצרו לחשוב מה נכון ספציפית להם?
לגבי מערכת החינוך, מחקרים של השנים האחרונות מראים שמערכת החינוך בישראל לא מכינה להשכלה גבוהה, כי שם נדרשת יכולת מאד גבוהה של למידה עצמית וחשיבה, ולא רק שינון והקאה.

 

[B l u e D e v i l]

את כותבת

שהורים בוחרים בחינוך ממוסד בגלל שהם לא עוצרים לרגע לחשוב על האפשרויות ואני לא מסכימה איתך. לפחות לא כאופן שאנשים חושבים כמו תוכי.
יש אנשים שאין מבחינתם אפשרות אחרת מהסיבות שציינתי למעלה - היכולת ללמד מישהו ועל אחת וכמה את ילדך שלך היא לא דבר שיתכן אצל כולם.

מסקרן אותי לפגוש משפחות בקו העימות עם חינוך ביתי. מתקשה להאמין שקיימות רבות כאלו אם בכלל. וזו רק דוגמא אחת שעלתה לי.
מערכת החינוך בישראל מורכבת מהמון גורמים והמון מקומות.
זה נכון שרב המשפחות ששולחות לב"ס/גן, שולחות לפי מקום המגורים שלהם ונדיר יותר לפגוש משפחות שקצת מגדילות ראש.
אבל בשנים האחרונות הפך להיות יותר פופולארי כן להגדיל את הראש ולחפש מסגרות מגוונות יותר שמתאימות להתנהלות המשפחתית ולאופיו של הילד.
בין אם זה ב"ס הפתוח, הדמוקרטי, האנתרופוסופי, קיבוצי, ב"ס שמתמקד יותר במשחק ודרמה או בנגינה או במדע...
בשנים האחרונות מאז שאינטרנט הפך להיות מצרך בכל בית וגם פורומים ופייסבוק הפכו פופולארים, אנשים כן מודעים לאפשרויות שלפניהם וחושבים מה עדיף לילד שלהם.

 

[שיר לי שני]

אני אמרתי ש*יש* משפחות כאלה

לא ש*כולן* כאלה, ואת יודעת היטב את ההבדל.
אגב, באותה מידה, יש חילונים שנולדו חילונים, ומעולם לא עצרו לחשוב מה דעתם על האמונה, דתיים שנולדו דתיים וממשיכים ככה מתוך הרגל, בלי לפקפק ולחשוב לשניה מה דעתם הפרטית, וכן הלאה, וכן הלאה, בכל נושא בחיים.

 

[B l u e D e v i l]

כתבת ב-2 תגובות שונות:

"אני רואה את זה פה המון, משפחות שהגיעו לרה לוקיישן"

"הרבה מאוד אנשים שולחים לגנים ולבית הספר כי "כזה זה" ולא חשבו על זה

ברור שזה לא כולן אבל מבחינתך זה הרבה מאוד והמון... ז"א, הרב (לפחות איך שאני מפרשת את המושגים האלו). אני בטוחה שהיום, בניגוד באמת לעבר, כשפתוחות יותר אפשרויות ישנן יותר דיונים. מסכימה שהרב בוחר בדרך המקובלת כי אין לו כח לשבור את הראש או בגלל פחד מהמחיר - שפשוט לא מבררים עד הסוף (אני אתייחס לזה למטה) או עצלנות מסויימת. אבל המחשבות והאפשרויות עולות.
יתרה מזאת, לפעמים אנשים שוברים את הראש על האפשרויות ולא עולה להם רעיון עד שהם נתקלים בו דרך צד 3.

ושוב אני נכנסת למשהו פרטי, הבחירה שלנו בגן בקיבוץ.
אני חששתי מגני קיבוץ בגלל העלות. כשהתחלתי לברר לילדונת על מעון, היתי בשלב שבו ידעתי שאני צריכה למצוא עבודה ולעמוד על הרגליים כי אני רוצה לעזוב את הבית. ביררתי בקיבוץ שכן לישוב שאמא שלי גרה בו אז ואליו חשבתי לחזור, והמחיר היה מטורף. במיוחד בשביל חד הורית שמקבלת הנחות והטבות במעונות אחרים. 4000 שקל לחודש בלי כל סבסוד או השתתפות ממקור חיצוני. כשהיא היתה בת שנתיים שאלתי בגן לגבי אפשרות לרישום שנה אחרי - כשתהיה בת 3. ואמרו לי שאצלנו במעון התמת שבו היא היתה אין אפשרות כזו. כל ילד שיהיה 3 לפני אמצע דצמבר צריך לעזוב. ידעתי שאני לא רוצה לשלוח אותה לגן עירוני ובכלל, הסביבה לא כ"כ נראת לי אז התחלתי לברר על אפשרות לעבור למושב או קיבוץ.
כל הקיבוצים באיזור שלנו עמוסים לגמרי. יש המון חזרה לקיבוצים עכשיו ואפילו לבנים הממשיכים אין לרב דירות לחזור אליהן, אז בחרתי מושב שנראה ונשמע טוב. הסתבר שלא כך. בכל מקרה, שם הגן לבני 3-6, עוד לפני שנכנס בכלל חינוך חינם מ3, הוא חינמי לגמרי כולל צהרון והזנה. שמחתי, זה אמר לחסוך לי סכום לא מבוטל כל חודש שאני מאוד צריכה. אבל לא היתי שלמה עם זה.ערבוב בני 3 עם בני 5 וחצי, ההתלהבות של ועד המושב שבישר לי שלוקחים את הילדים באוטובוסים לבד למועצה לראות הצגות (30 בני 3-6 עם גננת אחת ועוזרת באוטובוס ענק צהוב) בקיצור... הרבה דברים לא ישבו לי טוב בבטן.
אבל נושא הקיבוץ היה עדין רחוק ממני בגלל המחיר וגם כי כמו המגורים הכל עמוס לגמרי בגנים באיזורנו היום.
בקיצור.... לקח לי הרבה מאוד זמן, עד אוגוסט, שהתישב לי כל הסיפור ומצאתי איפה שמצאתי, והתמקחתי והתחננתי למחיר שפוי כמה שניתן (בהמשך למה שכתבתי למעלה, זו אפשרות שלא מודעים אליה) , ומצאתי מסגרת שתפורה עלינו בול וגם זה קרה רק כי אמא שלי התחילה לעבוד שם ואופציה על מקום שלא בטווח שחשבתי עליו עלה לי.

 

[שיר לי שני]

בדיוק זה העניין

את חשבת, התעקשת, חקרת, בדקת, ביררת, ניסית, עד שמצאת.
כמה משפחות את מכירה שעושות את כל זה,
וכמה פשוט שולחות לגן הקרוב/לבית הספר שהעיריה שיבצה אליו?
בגיל שלכן, עוד יש מבחר, והרבה שולחים לחינוך פרטי, אז מתעכבים ובוחרים.
אבל החל מגיל גן חובה או טרום חובה, הרבה שולחים פשוט לגן עירוני, מה שיש.
ואחר כך, כשזה מגיע לבית הספר, בכלל אין מחשבה על הכיוון הכללי של בחירה.
גרתי מול בית ספר יסודי, ורוב חברי הורים לילדים יותר גדולים משלי.
את יודעת מה? אני מכירה משפחה אחת, אחת (!) שהתעכבו לבחור בית ספר שמתאים לילדה,
ולא לפי שיבוץ רנדומלי של העיריה.
גם שם, אין בחירה של המורה/מורות שיהיו לה, שיהיו אחראיות עליה חלק נכבד מאד מהיום.
מבית הספר, אני בעיקר נושאת זכרונות שמתחלקים לשני חלקים לא שווים בכלל:
המורים שידעו להתמודד עם שאלות/רעיונות מאתגרים, ואלה שלא. נחשי מי היה הרוב?
וזה עוד לפני המון שנים, כשאני הייתי בבית ספר, מאז המצב הדרדר.

 

[B l u e D e v i l]

זה מה שהיה בעבר,היום המגמה משתנה

הרבה התרגלו לשלוח למה שיש כי היה קשה למצוא ולברר והיום עם הטכנולוגיה, כמו שכבר כתבתי, נפתחים בפני רב ההורים האפשרויות שהם לא חשבו עליהם בעבר.
יחד עם זאת, אני יכולה כבר לספר לך שריחרחתי לגבי ב"ס. אין אצלנו באיזור ב"ס פרטיים.
בתי הספר של הקיבוצים והמושבים שייכים למועצה איזורית שלא מאפשרת כניסת "זרים" מחוץ לתחומי המועצה. כך שבגיל ב"ס נכון להיום לא תהיה לנו אופציה אלא לשלוח לב"ס ממלכתי רגיל.
מן הסתם נשלח לזה של שכונת המגורים הטובה ונוודא מבחינת כתובת שאנחנו רשומים שם, אבל מגוון האפשרויות שפתוחות בפני ילדי מרכז לא פתוחות בפני ילדיי פריפרייה.

 

[שיר לי שני]

גם במרכז

זה לא בדיוק תל אביב

אני מקווה שתצליחי למצוא לה משהו הולם, זה הכל...
לי כשבאתי להירשם לתיכון, היה סיפור מההפטרה.
גרנו בראשון לציון, ואזור הרישום שלי היה לעמית עמל.
לא היתה שם המגמה שרציתי, אז באתי להירשם לגימנסיה הריאלית, שהיא גם תיכון טוב בהרבה. הציונים שלי היו מאד גבוהים, אז מנהל הגימנסיה היה מוכן לקבל אותי למרות בעיות מקום.
אבל מנהל עמית עמל, שיבר, לא היה מוכן לוותר, וישב איתי ועם הורי ואמר שהוא פותח מגמה בשנה הקרובה. לא רציתי ללמוד בשנה הראשונה של מגמה ולהיות שפן נסיונות, אבל זה לא עניין אותו. גם ידעתי שלא תפתח מגמה לנערה אחת, ושהוא משקר.
בסוף פשוט רשמנו אותי עם הכתובת של דודתי, שבינכה ביליתי אצלה מחצית מיומי אז, בגלל המחלה של אמי, וזהו. ושיבר באמת לא פתח מגמה, ואני זכיתי בבית ספר תיכון מדהים, עם מחנכת מעולה, ושתי מורות מקצועיות מצויינות. אחת לתנ"ך ואחת לערבית, סה"כ שלוש מורות ראויות להערכה...

 

[אסתי קלי]

אז תבדקי

 

[mykal]

סליחה שאומר, לא מענין אותי,

אני לימדתי כל חיי,
ואת ילדי באופן רציף ומנוהל לא הייתי מסוגלת.
זו לא היתה אופציה מבחינתי. ולא מעסיקה אותי במקרה זה האלטרנטיבה.
ומתחברת מאוד לדבריה של Blue Devil מעלי.

אבל, אני מנתקתאת הרעיון הזה מניתוח האופי שאיילת ואת עשיתן לשיר לי,
כי אני מכירה כל מיני שהחליטו כך.

אגב, האוירה היום היא מאוד נגד בתי הספר היסודיים הממלכתיים.
(תכנסי קצת לפורום להורים לילדים ביסודי ולפורום מורים)
תוכלי להתרשם בעצמך.
ולכן כנראה, זה הטרנד הבא אחרי בתי ספר פרטיים ששיכים לזרמים וכתות שונות.
(כגון, בית הספר הפתוח, האנטרופוסופי והסיטולוגי ודומיהם)

 

[שיר לי שני]

ספרת?

כי דוקא יש יותר...
ורובן, משפחות משכילות, שפשוט לא עובדות באוטומט, אלא עוצרות לחשוב מה נכון בשבילן.
גם אני, אגב, הייתי באוטומט, עד שפגשתי את יועצת ההנקה שלי, שסיפרה לי בדרך אגב, שילדיה בחינוך ביתי. כיוון שדעתי על מערכת החינוך אינה חיובית באופן מיוחד, מיד התחלתי להתעניין ולחקור...
עדיין בשלבי חקירה, כי פה האופציות בכלל רחבות מאד, כולל חינוך ביתי בהשגחת בית ספר, חינוך ביתי חלקי, ועוד כמה אפשרויות.
כל כך רחבות, שיכול להיות שנישאר פה רק בגלל גמישות מערכת החינוך.

 

[איילת המתולתלת]

לדעתי אתם תישארו שם כדי להיות רחוקים מחמותך..

 

[שיר לי שני]

את בטוחה שאת לא נציגתה בפורום?

כי את עושה ממנה כזו קורבן מסכן...
גם בתה חיה פה, כבר שנים רבות, אז אם נקח את הטיעון שלך, יוצא ששניים מילדיה מעדיפים לחיות בניכר כדי להתרחק ממנה - מה זה אומר עליה כאמא?
אופס, יצא לך לא טוב...

בכל מקרה, לא, להתרחק ממנה אפשר גם בארץ. לא בעיה.

 

[איילת המתולתלת]

תארי לך שלא.

וזה לא שאני חושבת שמגורים בארץ אחרת מההורים הם בהכרח בכוונה כזו. להזכירך, אנו גרים בארץ למרות שהוריי בעלי ממש לא.
אבל ביחס לאהבה הגדולה שיש ביניכן, חשבתי שאולי זה חלק ממערכת השיקולים שלך. אחרי הכל, מאוד עמוס רגשית להיות קרוב למישהו שכל כך אוהבים אותו עד שהלב עולה על גדותיו.