חמותי - חייבת לשתף

[Nillie4]

מודה שחשבתי על זה

נורא בא לי להגיד לה, להעמיד אותה במקום, אבל אני לא ממש יכולה להתסכן בזה שהיא תעשה סצינות ותתנתק, לבעלי זה מאד יכאב כי הוא כל חייו נזהר ומתעלם מדברים גועליים שהיא עושה רק כדי למנוע שטויות כאלה. זו הרי אשה שניתקה כל קשר עם אביה, והתגרשה מבעלה בלי לחשוב פעמיים, אין לה בעיה לנתק קשרים.
ומה שעוד יותר מונע ממני לדבר איתה, זה שאני לא יודעת מה לומר לה. היא נורא משתדלת למתן את השטויות שלה בחפני בעלי ולכן יוצא שהיא באה ביציאות שלה רק כשהוא לא שם. זה דברים שקורים בקטנה מדי פעם, שאני לא אתבלבל ואחשוב שהיא אוהבת אותי או משהו. כמו למשל שהיא התנהגה אלי מגעיל בחתונה כשבאתי לרקוד איתה אבל עם המשפחה שלי כן רקדה. נחמדה להורים שלי אבל לא אלי. נחמדה אלי כשיש את אבי או בעלי לידי אבל כשהם לא שמים לב מכניסה בקטנה. אני לא יכולה לבוא ולשטוח בפניה כל מקרה בודד כזה כי היא מיד תמצא הסבר... הציעו לי כאן להחזיר לה בקטנה וזה מה שאני אעשה. כלומר זו תהיה הדרך שלי לעשות לה את מה שאת עשית עם חמותך. אולי זה ישתיק אותה. אולי כשהיא תראה שאני לא כנועה וחמודה, היא תסתום ותתחיל להשתדל יותר.

 

[fwooper]

וואו כל כך מזכירה את חמותי

גם היא גרושה וניתקה קשר עם המשפחה שלה והרבה פעמים גם עם הילדים שלה.
ההבדל בינינו הוא שבעלי מאוד כעס עליה גם כן ולא היה משהו שאני ראיתי והוא לא. הוא רב איתה מלא פעמים בגללי.

אבל את צודקת להכניס לה חזרה בקטנה ירגיע אותה. יראה לה שאי אפשר לדרוך עליך בלי סוף
נראה לי שהם פשוט אנשים שמחפשים אנשים חלשים להיטפל אליהם וכשמראים להם כוח הם נרתעים. זה מה שהיה אצלי.

 

[Nillie4]

בדיוק!

מחפשת על מי לדרוך כדי להראות גבוהה יותר... נו שוין, כנראה כשחילקו את החמיות טובות הלב והאמהיות אנחנו היינו בשירותים

 

[B l u e D e v i l]

אני חייבת להתיחס לנקודה אחת

הסיפורים הרעים שהיא ספרה לך על לידות והריונות בתקופתה.
יש לי חברה טובה שחמותה היתה חייבת כל ההריון להלעיט אותה בסיפורים על לידות שקטות (שאת מגיעה ללידה רגילה והתינוק נולד מת) כתוצאה מזה, היא היתה בכ"כ הרבה חרדות לפני הלידה ואחרי שירדו לה המים, שכנראה פסיכולוגית היא עצרה את כל התהליך ובסוף נאלצו לנתח אותה בניתוח קייסרי - מיותר לציין שנולד לה תינוק בריא,מושלם ונפלא.

הפואנטה של הסיפור היא, שאל תתני לה לא להפחיד אותך ולא להכניס לך רעיונות לראש.
אם היא לא מסוגלת לתמוך ולהרגיע אז את צריכה לשקול תפיסת מרחק קטנה ובעיקר- לקחת את הדברים שלה בפופורציות. להבין שהיא טיפוס ושאת לא מתיחסת לדברים שלה.
מה שקורה עכשיו בהריון יקרה גם אחרי שתלדי עם הערות על תפקודך האימהי. את חייבת לגדל עור של פיל.

שיעבור בקלות ומזל טוב

ועוד משהו, היא ואמא שלך חברות שהיא מרשה לעצמה להתקשר לבלבל לה את המוח על קילו וחצי עודף של הבת שלה?

 

[Nillie4]

תודה את מותק, וכן, אמא שלי והיא לפעמים מדברות

הן לא ממש חברות, אבל באותו ראש כזה. הן יכולות לדבר לפעמים בטלפון לא יותר מזה. הבעיה היא שאמא שלי ואני גם לא בקשר מדהים אז אני מעדיפה למדר גם את אמא שלי כמה שיותר. אני ממש לא מתכוונת לקחת ללב את המורבידיות הטבעית שלה. יש לה קטע כזה, היא מאד "למודת נסיון חיים מר", כלומר משכנעת את עצמה שכל האנשים רעים, שאין דבר כזה נישואין טובים (היו הרבה גירושים במשפחה כולל הסבתא והאמא של בעלי). אני באמת לא מודאגת ממה שהיא אומרת, לא לוקחת ללב, מה שמעציב אותי יותר זה כנראה העובדה שבעלי, מרוב שהוא מפחד מקונפליקטים מהסוג הזה לא מסוגל לעמוד מאחורי, ולרוב גם לא רואה את השטויות שלה (היא מאד מקפידה לעשות את זה רק כשהוא לא שם. בפניו היא מקפידה מאד לא להראות את מיש היא באמת כדי שהוא לא יראה כמה היא מכשפה). ואפשר להבין אותו. כל ילדותו אמא שלו וסבתא שלו דיברו רעות על הסבתא השניה שלו מצד אביו ומנעו ממנו להיפגש איתם. הוא גם לא מכיר את סבו מצד האם שאיתו הן ניתקו קשר לחלוטין, ואיימו עליו שאם ינסה ליצור איתו קשר או יזמין אותו לחתונה הן לא ידברו איתו (עם בעלי).
אז אני מניחה שאם בעלי יכול היה יותר להבין, יותר לפעול בעניין הזה, גם בקטנה, גם רק שאני אראה שהוא חושב שזה לא לעניין, זה עוזר לי. אבל אני פשוט לא בטוחה שיכול בהתחשב בנסיבות.

 

[mykal]

כמה דברים,

ואולי חשיבה קצת אחרת.
1)גם אם אמא שלך רואה הכל מהצד המריר,
אני הייתי מבקשת ממנה כך--את הרי אוהבת אותי ורוצה לעזור לי,
אז תדדעי לך שהתמיכה שלך ברעיונות של חמותי--פשוט מזיקותת לי ולא מועילות,
לכן, או שתפסיקי אותן או שתקשיבי, תגידי תודה--ותסגרי.

2)את יכולה בלי לריב איתן, אם את נשארת לבד עם אימו וסבתו לדאוג מראש שיהיה לך
ספר קריאה, או עיתון מענין, שתהיי עסוקה, הן לא תתערבנה, שתגדנה מה שרוצות,
את לא שומעת ואם שמעת לא מגיבה.

3)את בעצם מבינה את הרקע שבעלך בא ממנו--הוא למד להחליק הרבה דברים,
ולא להתמודד מול אימו וסבתו, לא כל בעל מסוגל בענין (גם שלי לא) אז אל תבקשי ממנו 'נגדן'
להעיר לכון להסביר להן, הוא יכשל, ושניכם תהיו מתוסכלים.
תגייסי אותו לעזרתך--באמצעות קודים שביניכם--למשל, כשלא נוחה השיחה תעשי תנועת יד מוסכמת להחליף נושא,
כשאת נעלבת, סימן שעליכם ללכת הביתה וכו'

היא חמות--לא חברה, תנטרלי את מה שאפשר.

 

[Nillie4]

זו החמות שרואה הכל מהצד המריר, לא אמא שלי

הן באותו ראש בחלק מהדברים, אבל לא בזה דווקא

 

[Nillie4]

סעיף 3

 

[B l u e D e v i l]

לא מרשים לבעלך להיות עם סבא שלו בקשר?

והסבא ניסה אי פעם ליצור עם הנכד קשר מאז שבגר?

כתבת באחת התשובות - סגרת עם בעלך ביקורים רק ביחד. מעולה.
ההורים שלך נשואים באושר? ודוד שלך? וההורים של חברה טובה שלך? על כל זוג שהיא תיתן לך שגרושים תני לה זוג שחי יחד. נכון, אחוז המתגרשים גבוהה במיוחד בשנים האחרונות והוא עוד יוסיף ויעלה, אבל יחד עם זה ישנם מספיק זוגות שלמרות או בגלל זה, יודעים למצוא את הנתיב הנכון.
את צריכה ללמוד לענות לה או ללמוד לגדל עור של פיל. ובמיוחד, להפחית את הביקורים. יש לך אחלה של תרוץ עכשיו. את בהריון, חם בחוץ, את עייפה, יש לך בחילות (שברור שאומרות משהו רע, ובגלל זה את מעדיפה לנוח) וכן הלאה.

 

[Nillie4]

אכן כן

היא פשוט לא מרשה לבעלי להיות בקשר עם סבו. הסב ניסה ליצור קשר, במכתבים, דרך ההורים של אביו של בעלי, שאיתם הוא נשאר בקשר. כיום הסב מתגורר לבדו בארצות הברית. הם התכתבו פה ושם אבל לא נפגשו מעולם. כאמור בעלי רצה להזמינו לחתונה, לדבר איתו, לשמוע מהצד שלו מה קרה שם (כי היא והסבתא מסרבות לספר ולדבר עליו) אבל אסרו עליו.
אני מאד מרוצה מההסכמים האחרונים שלנו לגבי הביקורים. גם עד כה ביקרנו רק ביחד (באתי אליה לבדי רק פעם אחת ב-10 השנים שבעלי ואני מכירים. זה היה כשהיא ובעלי רבו ריב נורא, ובעלי לא דיבר איתה שלושה שבועות, כולל יום ההולדת שלה. אז באתי אני, לבד, לתת לה מתנה ולהגיד בשם שנינו מזל טוב. לא שהיא העריכה את זה במיוחד, רק הייתה כרגיל בעמדת התגוננות וכרגיל תחרות תמידית איתי). העניין הוא שהחמות והסבתא תמיד מחפשות איזו שניה של חוסר תשומת לב של בעלי בשביל להכניס בקטנה, להגיד את הדברים שכתבתי ותיארתי בתגובות קדום, אז מה שסגרנו זה לא רק שנבקר ביחד, אלא שהוא יהיה איתי ויהיה קשוב. ישים לב לנאמר כדי שיוכל להעמיד אותן במקום כשצריך. אני בטוחה שזה לכשעצמו יפתור את הבעיות כי הן מאד נזהרות מלצאת מכשפות בפניו.

בוודאי שיודעים למצוא את הנתיב ואפשר להיות נשואים באושר, השתיים האלה פשוט אימצו גישה של מרירות כלפי החיים. הסבתא התגרשה וניתקה קשר עם בעלה שהיה גם בן דודה, האמא התגרשה בקרירות מאביו של בעלי אחרי שבמשך שנים הוא גר איתה ועם הסבתא וסבל מהסבתא המון. היא הייתה נגד הנישואין מההתחלה. הבן השני של הסבתא גם התגרש, לא יודעת אם בהשפעתה או לא. וגם בן הזוג החדש של חמותי לא מקבל יחס סימפטי במיוחד, לא מהסבתא ולמרבה האימה גם לא מחמותי... כאילו שתיהן ממש איבדו אמון בבני אדם. היא ממש משתדלת לתת לו ולכולם להרגיש שהוא כאן בשביל להביא פרחים ולעשות עבודות קטנות של גברים בבית.
קיצר, רשמתי לפני, לא משתפת, לא מבקרת יותר מדי, לא אוכלת אצלן (עוד החלטה שהגעתי אליה בעקבות זה שהיא כל הזמן נוברת לי בצלחת) והכי חשוב, לא מבליגה יותר. במקום הלחזיר בעצמי בעלי הבטיח שכל דבר מגעיל שנאמר, אם הוא לא שם לב או לא שמע, שאני אגיד לו והוא יטפל בזה. נראה לי סביר, נקווה לטוב

 

[B l u e D e v i l]

ספיריטי נתנה לך

את העיצה הכי טובה למצבים מעין אלו - לקחת את הדברים שנאמרים ולהפוך אותם ככה שמצד אחד את כולך שופעת מתיקות ומצד שני את מכניסה להן בדיוק איפה שצריך.
צריך לעבוד על זה. קשה למי שרגיל לתת כבוד למבוגרים או לקרובי משפחה לשלוף את זה מהשרוול. אבל אחרי 10 שנים הגיע הזמן שתאמצי את השיטה.

רק דבר קטן לגבי השורה האחרונה שלך, לא היתי ממליצה לך לרוץ לבעלך על כל דבר שנאמר. אחרי תקופה הוא ירגיש גננת ויפתח אנטי ויפסיק להתיחס ואת תעלבי (ובצדק מסויים אבל עדיין)
הכי טוב זה לצמצם משמעותית את זמני הביקור שלך אצלן, הוא יכל ללכת לבד הוא כבר ילד גדול. ולמהר לקבוע חוקים לגבי ביקורים עם הילדים איתך ובלעדיך. למשל שאם היא מבקרת אותך באוזניהם את מעירה לה בפומבי הערת אזהרה אחת ולאחר מכן יקרה מה שתחליטו עליו. למשל אם את מוכנה שהיא תשמור עליהם לבד, למשל ללכת לבקר אצלה בלעדיך ורק עם בעלך - מאיזה גיל... וכן הלאה.

 

[Nillie4]

לגבי הילדים זה כבר הוחלט

אני אעשה כל מה שביכולתי על מנת להמנע מלהשאיר אותה איתם לבד, ולבעלי אין בעיה עם זה.
אני גם אשתדל לא לרוץ לבעלי יותר מדי, אבל גם היום התדירות שבה אנחנו מתראות היא אחת לשבועיים בערך, ומתוכם מספר הפעמים שהיא מציקה ברמה שדורשת התייחסות של בעלי הוא קטן, אז אני מאמינה שיהיה בסדר.
ואת צודקת לגמרי לגבי זה שקשה לי ללמוד להחזיר אחרי שהייתי רגילה כל השנים האלה לשתוק ולא להעיז לפגוע בכבודם, אבל זה עבר כל גבול והגיע הזמן, אני כבר מנסחת לי תשובות סבירות שלא יישמעו מתריסות מצד אחד אבל מצד שני יעמידו אותן במקום.

 

[יש לי גיסה בעייתית]

אני כל כך מבינה אותך...

 

[Nillie4]

אין כמו מישהי שמבינה מה עובר עליך, מהצד זה נראה לפעמים כאילו אפשר לפתור את כל הבעיות בהתעלמות או הבלגה, רק מי שעברה את זה יודעת איך זה באמת.
גיסתך גם כזו?