חמותי העוקצנית

[נשיקת חן]

חמותי העוקצנית

אני ובעלי בגילאי ה30+, נשואים וללא ילדים (בקרוב, הלוואי, בעז"ה!!). לחמותי יש העדפה בולטת כלפי אח של בעלי ואישתו. היא תומכת בכל ההחלטות שלו, בכל ההערות או יותר נכון "עקיצות" שלו ולבעלי (בנה השני) לא נותר מקום בעולמה.
אני יודעת שעניין ההעדפה הוא קיים בכל המשפחות ותמיד יש ילד מועדף, אך הורים חכמים יודעים להסתיר זאת היטב ולא נותנים לילדים להרגיש כך.
ליבי עם בעלי וכואב לי על התחושה הזאת...
בנוסף, כמובן שהעקיצות לא נגמרות בבעלי אלא עוברות גם אליי... אם השמנתי - "את נראית בהריון", אם הרזתי "את נראית ממש חולה..." , אם הצלחתי בעבודה "אז את כל היום מחוץ לבית?", אם לא הצלחתי "אז רק הבן שלי המפרנס עכשיו?? מסכן, הכל עליו??.."
דיייייי
לכל דבר יש לה הערה, לטוב או לרע.
והעניין הכי גרוע הוא שאני בטוחה בלב שלם שהיא לא עושה את זה מרוע, היא לא אישה רעה... היא פשוט סובלת מחוסר אינטלגנציה... זה גרוע ביותר כי עם אדם אינטלגנט אפשר לדבר ולשפר ... ואיתה?? כלום!
לא משנה כמה שיחות, כמה אמרתי "את פוגעת בי!" , כמה איימתי שלא אבוא, כמה "ברוגזים" לאורך השנים...- האישה לא משתנה!
בעלי הוא מתוק ונתקע בינינו וגם בינהם היחס מעורר אבל הוא עדיין אוחז בתקווה שיהיה טוב.

שאלתי היא: אני עכשיו במצב שלא באתי אליה כמעט חודשיים בגלל עוד העלבה שהיא זרקה לי, עוד עקיצה ועוד חץ שנזרק לעברי שכבר לא יכולתי לשאת. המשפחה שלי אמרה שאני צריכה לרדת מהעץ וללכת לחמותי וללבן את העניינים. אז הלכתי.
ונחשו מה? כלום לא השתנה! שום-כלום!, איך שישבתי לאכול, לקחתי ביס מהצלחת של בעלי והיא זרקה "אל תאכלי לו את האוכל שלו! יש מספיק לכולם, הנה קחי!"
אז יצאתי מהבית שלה ונשבעתי שלא אחזור לשם!
אבל זה מציאותי??
מה עלי לעשות??

ובבבקשה - אל תגידו לי את "תלמדי לחיות עם זה" כי אף אחת אחרת לא היתה מוכנה לחיות ככה!

 

[mykal]

משהו ועיצה,

ה'משהו' מתיחס לענין ההעדפה,
עזבי את הנושא, אם היתה 'עוקצת' גם את האח השני ואשתו, היה לך יותר קל
לחיות עם העקיצות אליך?
כנראה, שלא!,
את גם אומרת שזה נעשה לא מרוע--רק בגלל חוסר אינטיליגנציה,
מה אכפת לך למה? זה יותר קל 'לבלוע' עקיצה מחוסר אינטיליגנציה?
ולא השתכנעתי שזו הסיבה. כי עובדה שאיפה שהיא 'מעדיפה' היא מצליחה לא לפגע.

עכשיו לעיצה--
אם בעלך מודע, והוא איתך--שיבהיר לה שהיא תפסיד אותו אם לא תלמד לסתום את הפה.
אם הדרך הזו איננה אופציה,
אני במקומך, הייתי 'מתכנתת' את עצמי לעשת צחוק ממשפטים טפשיים שבעיני לא מעליבים,
ועונה לה באותה מטבע.
למשל--אל תקחי לו מהצלחת--הייתי עונה--באמת הכנת לכולם? לא ראיתי, אבל הוא מרשה לי,
אז מה אכפת לך? לא שואלת אותך, שואלת אותו.
או, אם את נראית רע--הייתי עונה "באמת בעלי אולי נלך לרופא אמא שלך נורא מודאגת,
אני נראית רע? למה לא אמרת לי,
זו פשוט צריכה להיות החלטה שלך, להוציא את העוקץ,
להשאיר אותה לא מוכנה למתקפה. שהיא תצטרך להתמודד,
ותוכלי לעשות צחוק ממנה ומהשטויות שלה.
אל תקחי ללב, זה שלה ולא שלך.

 

[נשיקת חן]

להשאיר אותה לא מוכנה למתקפה

את צודקת. זה לא קשור להעדפה. בכל מקרה העקיצות שלה היו מפריעות לי ומעליבות אותי. אבל הצפייה שלי היא שלפחות לבן שלה היא תתייחס יפה... מילא אליי! אני אישתו "הנוראית"... אבל למה הוא? הוא אדם טוב, שלא מתווכח אז למה לנצל את זה?
בנוסף, בעלי דיבר איתה באינספור שיחות! פעם זאת הייתה שיחה בצחוק ופעם בכעס ופעם הוא דיבר "כמו שני אנשים בוגרים" ופעם הוא הפסיק לדבר- כלום לא עזר.
זה נראה שהיא כאילו קולטת שזה מעליב (לדוגמה: על העניין האוכל) אז היא תפסיק להעיר על זה שלקחתי לו מהצלחת. אבל! יש לה עוד שק שלם של הערות על אוכל שלא קשורות לזה שאכלתי מהצלחת של בעלי... ואלו לא נכללים בעיניה כעוקצנות אלא אם נעבור עקיצה-עקציה ובר-דבר עד שהיא תבין שכל מילה בשק הזה היא עוקצת וחץ ישר לבן אדם שמולה...

עםם זאת, אני חושבת שאאמץ את הגישה שלך של להפוך אותה לצחוק.
"להשאיר אותה לא מוכנה למתקפה"- זה אומנם נורא קשה כי אני מרגישה שאני כל הזמן צריכה להיות דרוכה לידה ולא חופשיה, כל הזמן אני צריכה לחשוב מה לענות ולא באמת יכולה להנות בבית הזה...
אני אנסה את שיטת הצחוק- זה יגרום לי להרגיש פחות "פרייארית" (בזה שאני כל הזמן שותקת ונעלבת) ואולי זה ילמד אותה משהו (על אף האינטלגנציה הנמוכה..)

 

[רפןאה שלימה]

אל תעשי מה שאנשים אחרים עשו

פירסמו בפייסבוק כל הערה מפגרת שלה

אבל את יכולה לאיים עליה שתפרסמי ותתני לה לראות את התגובות
תשאלי אותה אם היא רוצה ?

 

[חייבתלהגיב]

טוב, אז אני רוצה לספר לך משהו.

אמא שלי היא אישה נחמדה, אינטליגנטית ובעקרון אדם שכיף להיות איתו.
אבל, משום מה, עם השנים, ההתנהגות שלה הפכה להיות דומה לזו שאת מתארת - כלפיי. כל פעם שאנחנו נפגשות כ-ל משפט שהיא מוציאה מהפה (ואני לא מגזימה) הוא ביקורת. גם אני אמרתי לה שהיא פוגעת בי, וחזרתי בפניה על המשפטים שלה כדי להראות לה שזה מה שהיא עושה, וצעקתי ובכיתי ומה לא - ושום דבר לא עזר.
אז עכשיו זה הפך פשוט למשהו משעשע - זה המצב, וזהו. היא אומרת, אני חוזרת על זה, ושתינו צוחקות - אבל היא פשוט לא מסוגלת להפסיק.
אז מה אני אעשה? אהיה איתה ברוגז? זו אמא שלי, והיא מקסימה - אז היא אומרת, וזה מה יש. לא נורא.
לדעתי כדאי לך לאמץ את הגישה עם חמותך - פשוט קחי את זה בקלות, תחשבי על זה כעל מין "תופעה" שכזאת (שאלוהים יודע מאיפה היא מגיעה), ותצחקי במקום לבכות. לקחת ללב רק יפגע בך, ולנתק את היחסים חבל - במיוחד אם הילדים יגיעו בקרוב (טפו, טפו, טפו...).

והנה - אני חיה עם זה. במקרה שלי זה מובן מאליו, כי זו אמא שלי. אבל אם אמא עושה כזה דבר לבת שלה (והלא הדעה של האמא קצת יותר חשובה לבת מאשר זו של החמות...), באמת שכשחמות עושה את זה זה פחות נורא.

 

[חייבתלהגיב]

אגב, רק שיהיה ברור

אני עדיין מתפרצת עליה מדי פעם כשהיא עוברת איזשהו גבול מבחינתי (נניח, כשהיא אמרה לבנות שלי, כשלנו אצלה, שמאכל מסוים לא טעים, כדי שהן לא תאכלנה ממנו ויישאר לאורחים האחרים - כלומר לילדים והנכדים האחרים - כשהילדות שלי אכלניות קטנות מאוד גם כך, ולא היה שום סיכוי שזה יקרה - ומצד שני חשוב לי שהן תאכלנה ירקות וזה היה גיבעץ') - בכל זאת, אני בן אדם... ואחר כך אני נרגעת, והיחסים חוזרים למסלולם...

כשקרה העניין עם המאכל ההוא, אגב, פרצתי בסערה לחדר המקלחת, שם בעלי התקלח, ואמרתי לו "אנחנו עוזבים עכשיו!" ותיארתי לו מה קרה. אז הוא אמר "תני לי לגמור להתקלח ואז נדבר על זה". עד שהוא יצא מהמקלחת כבר נרגעתי, ואז הוא ניגש אליי ואמר (בצחוק) "נו, מתי הולכים? ארזת כבר?". הוא כבר רגיל ל"דרמות" האלה...

 

[אסתי קלי]

היא משקרת לבנותייך עלמנת שלא יגעו באוכל

שהיא רוצה עבור נכדים אחרים ואת עדיין רואה בה אדם מקסים.........כל הכבוד לך אני לא הייתי עומדת בזה והיא גם לא כל כך מקסימה אם היא מתנהגת בכזה גועל

 

[חייבתלהגיב]

זה לא עבור נכדים אחרים,

היא פשוט עמדה ובישלה לאירוח, ולרגע, כשהיא ראתה שאני מציעה את המאכל לילדות, עלה בה החשש שלא יישאר לאירוח (לא לנכדים האחרים - אלא לכולם, כולל המשפחה שלי. זה לא שהיא מעדיפה את הנכדים האלה על פני אחרים). אבל במקום להגיד "אל תאכלו את זה עכשיו, זה לאירוח", הדבר הראשון שעלה לה לראש הוא להגיד להן משהו כמו שהן לא תאהבנה את זה (לא זכור לי הניסוח המדויק).
כן, זו הייתה טעות מצדה. אבל אנשים עושים טעויות, וזה לא מה שיגרום לי לשנות את דעתי הכללית לגבי אמא שלי - זה כן עצבן אותי מאוד, אבל זה לא מעשה עד כדי כך חמור שיגרום לי לפסול אותה כאדם מגעיל מעתה ועד עולם או משהו בסגנון.

 

[אסתי קלי]

את כתבת:כלומר לילדים והנכדים האחרים

 

[חייבתלהגיב]

כן, שיישאר גם להם -

הכוונה הייתה שיישאר לאירוח שהיה מתוכנן למחרת - שכולם יוכלו לאכול (גם המשפחה שלנו וגם האחים שלי ומשפחותיהם). מצטערת אם זה לא היה ברור.

 

[אסתי קלי]

ככה זה נשמע אחרת,פחות גרוע

אבל עדיין לחלוטין לא נעים

 

[חייבתלהגיב]

נו, בגלל זה התעצבנתי...

 

[נשיקת חן]

אבל לך יש את האפשרות לענות ככה לאמא שלך..

היא לא אמא שלי, אני לא אענה לה ככה.
עם אמא שלי , לעומת זאת, אני פתוחה, צוחקת , זורמת ו"אני האמיתית"
עם האישה הזאת (חמותי) אני כל הזמן דרוכה למתקפה הבאה.
אני מרגישה שאני נכנסת עם שריון והיא מחכה לרגע הזה שאניח אותו כדי לזרוק עלי עוד ועוד חצים.

ניסיתי להיות "קולית" וכאילו "לשים פס" עליה. זה לא עובד... העוקצנות חזקה מידי בשביל שאבליג... או שכל אחת אחרת במקומי תבליג...

אני ממש מרגישה שהתחתנתי עם בחור מקסים ואהוב שגודל על ידי מפלצת.

 

[חייבתלהגיב]

מה שאני מנסה להגיד

הוא שחמותך לאו דווקא עושה את זה בזדון או מטיפשות - אלא שזו מין תכונה כזאת שצצה לפעמים, ואין מה לעשות, כנראה, כדי לשנות את ההתנהגות שלה. כך שצריך להתמקד יותר באיך זה משפיע עלייך, ולהשתדל לקחת את זה כמה שיותר בקלות. זה לא משנה איך עניתי לאמא שלי - הרי נקטתי בכל גישה אפשרית, וגם היום, כאמור, לפעמים זה כך ולפעמים זה כך - הנקודה היא שזה לא משפיע עליה בכלל, ולמחרת היא תעשה בדיוק אותו דבר. כך שמה שמשנה, כאמור, זה איך א-נ-י מרגישה כלפי זה, והיכולת שלי פשוט לא לקחת ללב ולהבין שזו מין "תופעה" שכזאת, וזהו.
את לא חייבת להבליג כל הזמן (גם אני כאמור לא עושה את זה תמיד), אבל כן כדאי לעשות איזה סוויץ' במוח שיעביר אותך מפאזה של התגוננות לפאזה של לקבל את זה כחלק מהחיים, משעשע לרוב. את פשוט צריכה להעלות את הרף של ממה את מוכנה להתעלם ומה לא.
אישית, לדעתי, כואב יותר כשזאת אמא שלך, ומה שחמותי חושבת כמעט ולא מזיז לי בכלל (וגם היא מעבירה ביקורת, כמובן), ואני בעיקר משתדלת לשמור כמה שיותר על שקט תעשייתי איתה (ושוב, מדי פעם, אחרי שמצטבר יותר מדי או גבול נחצה, אני מתפרצת, היא מזדעזעת, ואחרי זמן מסוים הכל חוזר להיות כשהיה).

 

[עלה לא נידף]

אל תעני לה לאף הערה.

זה 50% חסכון באנרגיה שאת מוציאה.

מצב ממש קשה. נסו לארגן מפגשים כשיש המולה גדולה, ואין מצב שהיא עסוקה רק בך. נכון שהיא יכולה לפלוט שטויות ליד קהל גדול, אבל בד"כ היא תהיה עסוקה עם עוד כמה אנשים חוץ ממך.

 

[סלביקשת]

איך מפלצת לא יולדת מפלצת? איך התחנך והפך לגבר

כל כך מקסים בלי משפחה טובה וחינוך טוב?
ואת כותבת: "עם אימא שלי אני פתוחה, צוחקת וזורמת וכו'" ועם חמותך דרוכה למתקפה הבאה ...זה כמו תחייך, יחייכו אליך. אם את דרוכה, מקרינה רע אל תצפי שיתנהגו אלייך טוב. חמות אינה גוש טיפשות או חסר רגישות ולא רובוט.

 

[חייבתלהגיב]

אנשים יכולים להשתנות עם השנים.

 

[B l u e D e v i l]

אולי

הקהתי בגלל השהייה המרובה בפורום שמתאר סיטואציות לא נעימות, אז ההצעה שלי אליך זה לחכות למשפטים האלו שלה וליידע אותה שאת מחכה להם.
בפעם הבאה שהיא מעירה לך תגידי לה, אוי. באמת חיכיתי לשמוע מה יהיה לך להגיד על זה. הרי יש לך דעה על כל דבר. אגב, מה את חושבת על החצאית החדשה שלי? עליה עדין לא הערת.
את גם יכולה לצחוק ולשאול אותה את יכולה לארגן לי עט? הבטחתי לחברה שאני כותבת את כל ההערות שלך בשביל איזו כתבה שהיא רוצה לעשות. ולעשות פרצוף סופר רציני ובאמת לכתוב את ההערות שלה. (את יכולה גם לדבר לעצמך תוך כדי כתיבה: אוי. שכחתי לספר לה על המשפט שלך משבוע שעבר על החצאית האדומה שלי... ולכתוב אותו בדף.)
ותצחקי על כל דבר. כי המשפטים שלה יכולים להיכנס לספר.

 

[נשיקת חן]

חחחח- האמת זה באמת מצחיק

אני באמת אנסה את זה. אני אפילו צחקתי תוך כדי קריאת ההודעה לך... ניסיתי לדמיין איך זה יהיה כשהיא תשמע את זה- זה באמת יהיה מצחיק!

 

[dify]

יצרתי ונפלא