חלק א'
יש לי חברה מהבסיס שעומדת להישתחרר בשבוע הבא. עכשיו אני לא הייתי בבסיס כבר שנה . היו לי מלא דכאונות כי ממש נקשרתי למסגרת הצבאית . היא מאלה שמתים להישתחרר וזה. חוץ מזה יש אנצים בבסיס שלא בא לי לפגוש , כי אני יודעת שאני ארגיש חרא עם עצמי , שאני כבר לא שייכת לשם , שיש שם מלא מלא חדשים וגם חלק מהמפקדים פשוט לא בא לי לראות וגם את האזרחים. לא בא לי שיטיפו לי ששנה אני לא עובדת, שאני מורעלת של הצבא ושאני מתה שיקחו אותי לקבע -מה שלא יקרה ככל הנראה. עכשיו, מלבד הבעייה הזאת שאני בד"כ הייתי מגיעה לבסיס עם ההסעה של האזרחים והחיילים, לחשוב שאני אצטרך ב6 בבוקר לעמוד בהסעה עם חיילים שלא מכירים אותי ואם אזרחים שישאלו אותי מה אני עושה , ואם בכלל יתנו לי לנסוע בהסעה ואולי לא יהיה לי מקום בהסעה כי אני לא חיילת ולא אזרחית עובדת צה"ל. החברה הזאת מתעקשת שאני אבוא בהסעה ואני את האמת מרגישה רע עם זה מאוד. לה יש מלא חברות שם , ואני ממש בל ממש לא קשורה ..משהו בתוכי אומר לי , בעצם היא אמרה לי את זה לפני חודש בדיוק כשקבענו שאני אבוא לפריסה שלה , שאני אביא לה מתנה לפריסה ..באותו הרגע הרגשתי לא בנוח..כאילו מה היא בעצם מנסה להגיד לי בזה שאני אביא לה מתנה ביום שאהיה בפריסה?! זה אמור להיות החלטתי וזה לא יפה מצידה לתת לי תחושה שאני בא לשם רק בשביל מתנה.. מעבר לזה שקבענו אנחנו לא ממש מדברות אחת עם השנייה..אני מאוד מחבבת אותה והיינו חברות טובות בצבא. הקטע הנוראי עבורי שמחר יש לה יום הולדת , שממש אבל ממש רציתי להית נוכחת שם. .בשבילי זה כמו עסקה -אני באה ליום הולדת שלך, מצטלמת איתך מעבירה איתך את סוף השבוע ובתמורה את מקבלת מתנה ממש טובה (אני משקיעה במתנות ובברכות מאוד במיוחד לאנשים שאני אוהבת). מבחינתי זה משהו שהוא מובן מאליו , ככה זה וזה לא יהיה לי נעים שבעצם היא בונה על זה שאני אבוא לפריסה שלה כדי להביא לה את מתנת יום ההודלת , ועוד מקום שמעורר בי הצפת רגשות ורצון עז להיות שייכת לשם , וגם מקום שלא ממש תרמתי מבחינת התפקיד ולא אהבתי כמה אנשים סמכותיים. כנראה שהיא התכוונה למתנת היום הולדת כי היה ברור לה שהיא לא מזמינה אותי .. מצד אחד אני מבינה אותה. יש לה חברות חדשות בבסיס , אנחנו גרות רחוק יחסית ואולי היא מזמינה חברה חדשה לשיון אצלה . מה גם שיש לה מלא חברות מהעיר שלה ואולי בעצם אני פחות חשובה בשבילה. לי אין חברות וכל החברויות שלי נוצרו בצבא -וכבר מתנתקים עם הזמן.. מעבר לזה שאני מרגשיה שאין לי חברות, אני מאודג םגיעה ולא נעים לי שהיא לא הזמינה אותי (אפילו שאמרתי לה שאולי לא אבוא לפריסה שלה לפני חודש היא מיד שאלה אם אני רותה לבוא ליום הולדת שלה , הגבתי בחיוב ובימים האחרונים לא שמעתי מילה ממנה על זה שזה סופי, שאני אהיה נוכחת בממולדת שלה). מה גם שחברה אחרת כן הזמינה אותי ליום הולדת ואם היא תזמינה אותה , ואצליח להתחמק מהפריסה הזאת , לא יהיה לי נעים שהיא תשאל למה גם לה לא הבאתי מתנה ובכלל לא באתי לפריסה.. גם לי יהיה חודש הבא ממולדת וברור לי שאף אחת מהן לא תבוא ליום הולדת שלי (אינטואיציה חזקה וגם חוץ מהן אין את מי להזמין ושתיין מהם כבר עובדות וזה- מהש יהפוך את היום הולדת שלי ללא רלוונטי. לי כבר יש רעיון להמציא להם להתחמקות-אגיד להן שאני עושה עם המשפחה (הרי במילא לא יבואו אז עדיף שאני לא אומר להן דבר). עכשיו לראשונמה בחיי אני רוצה להתעמת עם החברהש יהיה לה פריסה בשבוע הבא. בד"כ אני פסיבית ואם יש משהו שנורא מפריע לי , אני מנסה לא להראות שנפגעתי וסופגת עציבויות , וסולחת להן שהם בכלל לא רואים שעשו משהו לא בסדר. האם זה יה נכון מבחינתי בעוד יומיים כשאני אוודא שהיא עשתה מסיבה , לטעון שאני לא באה לפריסה שלה כי למה שאני אבוא אם היא מזלזלת בי ולא מזמינה אותי. למה שאני אטרח בכלל להגיע ועוד להשקיע במתנה (ברמזים עבים שהיא שלחה לי באייסי). או האם להמשיך בדרך שלי , רק שהפעם לא להיכנע , אלא לא לבוא לפריסה אלא להמציא איזה תירוץ אפילו שיהיה שקוף..שיחלץ אותי מחוסר שויון? יש לי עוד שאלה.... יש עוד חברה אחת מהעיר שלי שממש נפגעתי ממנ.. היא באה אלי הבייתה בידיים ריקות.. בלי ברכת יום הולדת , בלי כלום.. ואחרי זה הייתי איתה בקשר כמו כלום , ועוד אנחנו אמורות לנסוע ביחד לחברה אחרת שכן הזמינה אותי.. אני חוששת שזאת שלא הביאה לי מתנה (כי היא לא מעריכה אותי-זה לא חדש ) שהיא תנסה גם להתערב לי במה לקנות לה , וגם לגרום לי לרשום את המתנה הזאת על שתינו מה שהיא עשתה שנה שעברה ביום הולדת שלי. ואיך חשפתי את זה??אפילו שאמרו לי שזה מתנה משותפת הברכות והכל היו בתמונה של שלושתינו , בלי החברה הקמצנית ואותה החברה גמגמה ...ועוד לפני זה בטלפון היא אמרה "אין לי כסף" שקרנית.. באותו היום היא נסעה בבנים היפים ובפן שלה למועדון ולהביא לי מתנה ב30 שח היא מתקמצנת.. אובדת עצות.. עזרו לי..
יש לי חברה מהבסיס שעומדת להישתחרר בשבוע הבא. עכשיו אני לא הייתי בבסיס כבר שנה . היו לי מלא דכאונות כי ממש נקשרתי למסגרת הצבאית . היא מאלה שמתים להישתחרר וזה. חוץ מזה יש אנצים בבסיס שלא בא לי לפגוש , כי אני יודעת שאני ארגיש חרא עם עצמי , שאני כבר לא שייכת לשם , שיש שם מלא מלא חדשים וגם חלק מהמפקדים פשוט לא בא לי לראות וגם את האזרחים. לא בא לי שיטיפו לי ששנה אני לא עובדת, שאני מורעלת של הצבא ושאני מתה שיקחו אותי לקבע -מה שלא יקרה ככל הנראה. עכשיו, מלבד הבעייה הזאת שאני בד"כ הייתי מגיעה לבסיס עם ההסעה של האזרחים והחיילים, לחשוב שאני אצטרך ב6 בבוקר לעמוד בהסעה עם חיילים שלא מכירים אותי ואם אזרחים שישאלו אותי מה אני עושה , ואם בכלל יתנו לי לנסוע בהסעה ואולי לא יהיה לי מקום בהסעה כי אני לא חיילת ולא אזרחית עובדת צה"ל. החברה הזאת מתעקשת שאני אבוא בהסעה ואני את האמת מרגישה רע עם זה מאוד. לה יש מלא חברות שם , ואני ממש בל ממש לא קשורה ..משהו בתוכי אומר לי , בעצם היא אמרה לי את זה לפני חודש בדיוק כשקבענו שאני אבוא לפריסה שלה , שאני אביא לה מתנה לפריסה ..באותו הרגע הרגשתי לא בנוח..כאילו מה היא בעצם מנסה להגיד לי בזה שאני אביא לה מתנה ביום שאהיה בפריסה?! זה אמור להיות החלטתי וזה לא יפה מצידה לתת לי תחושה שאני בא לשם רק בשביל מתנה.. מעבר לזה שקבענו אנחנו לא ממש מדברות אחת עם השנייה..אני מאוד מחבבת אותה והיינו חברות טובות בצבא. הקטע הנוראי עבורי שמחר יש לה יום הולדת , שממש אבל ממש רציתי להית נוכחת שם. .בשבילי זה כמו עסקה -אני באה ליום הולדת שלך, מצטלמת איתך מעבירה איתך את סוף השבוע ובתמורה את מקבלת מתנה ממש טובה (אני משקיעה במתנות ובברכות מאוד במיוחד לאנשים שאני אוהבת). מבחינתי זה משהו שהוא מובן מאליו , ככה זה וזה לא יהיה לי נעים שבעצם היא בונה על זה שאני אבוא לפריסה שלה כדי להביא לה את מתנת יום ההודלת , ועוד מקום שמעורר בי הצפת רגשות ורצון עז להיות שייכת לשם , וגם מקום שלא ממש תרמתי מבחינת התפקיד ולא אהבתי כמה אנשים סמכותיים. כנראה שהיא התכוונה למתנת היום הולדת כי היה ברור לה שהיא לא מזמינה אותי .. מצד אחד אני מבינה אותה. יש לה חברות חדשות בבסיס , אנחנו גרות רחוק יחסית ואולי היא מזמינה חברה חדשה לשיון אצלה . מה גם שיש לה מלא חברות מהעיר שלה ואולי בעצם אני פחות חשובה בשבילה. לי אין חברות וכל החברויות שלי נוצרו בצבא -וכבר מתנתקים עם הזמן.. מעבר לזה שאני מרגשיה שאין לי חברות, אני מאודג םגיעה ולא נעים לי שהיא לא הזמינה אותי (אפילו שאמרתי לה שאולי לא אבוא לפריסה שלה לפני חודש היא מיד שאלה אם אני רותה לבוא ליום הולדת שלה , הגבתי בחיוב ובימים האחרונים לא שמעתי מילה ממנה על זה שזה סופי, שאני אהיה נוכחת בממולדת שלה). מה גם שחברה אחרת כן הזמינה אותי ליום הולדת ואם היא תזמינה אותה , ואצליח להתחמק מהפריסה הזאת , לא יהיה לי נעים שהיא תשאל למה גם לה לא הבאתי מתנה ובכלל לא באתי לפריסה.. גם לי יהיה חודש הבא ממולדת וברור לי שאף אחת מהן לא תבוא ליום הולדת שלי (אינטואיציה חזקה וגם חוץ מהן אין את מי להזמין ושתיין מהם כבר עובדות וזה- מהש יהפוך את היום הולדת שלי ללא רלוונטי. לי כבר יש רעיון להמציא להם להתחמקות-אגיד להן שאני עושה עם המשפחה (הרי במילא לא יבואו אז עדיף שאני לא אומר להן דבר). עכשיו לראשונמה בחיי אני רוצה להתעמת עם החברהש יהיה לה פריסה בשבוע הבא. בד"כ אני פסיבית ואם יש משהו שנורא מפריע לי , אני מנסה לא להראות שנפגעתי וסופגת עציבויות , וסולחת להן שהם בכלל לא רואים שעשו משהו לא בסדר. האם זה יה נכון מבחינתי בעוד יומיים כשאני אוודא שהיא עשתה מסיבה , לטעון שאני לא באה לפריסה שלה כי למה שאני אבוא אם היא מזלזלת בי ולא מזמינה אותי. למה שאני אטרח בכלל להגיע ועוד להשקיע במתנה (ברמזים עבים שהיא שלחה לי באייסי). או האם להמשיך בדרך שלי , רק שהפעם לא להיכנע , אלא לא לבוא לפריסה אלא להמציא איזה תירוץ אפילו שיהיה שקוף..שיחלץ אותי מחוסר שויון? יש לי עוד שאלה.... יש עוד חברה אחת מהעיר שלי שממש נפגעתי ממנ.. היא באה אלי הבייתה בידיים ריקות.. בלי ברכת יום הולדת , בלי כלום.. ואחרי זה הייתי איתה בקשר כמו כלום , ועוד אנחנו אמורות לנסוע ביחד לחברה אחרת שכן הזמינה אותי.. אני חוששת שזאת שלא הביאה לי מתנה (כי היא לא מעריכה אותי-זה לא חדש ) שהיא תנסה גם להתערב לי במה לקנות לה , וגם לגרום לי לרשום את המתנה הזאת על שתינו מה שהיא עשתה שנה שעברה ביום הולדת שלי. ואיך חשפתי את זה??אפילו שאמרו לי שזה מתנה משותפת הברכות והכל היו בתמונה של שלושתינו , בלי החברה הקמצנית ואותה החברה גמגמה ...ועוד לפני זה בטלפון היא אמרה "אין לי כסף" שקרנית.. באותו היום היא נסעה בבנים היפים ובפן שלה למועדון ולהביא לי מתנה ב30 שח היא מתקמצנת.. אובדת עצות.. עזרו לי..
הרגשתי שהוא לא העריך אותי על מה שעשיתי ובחר להביט דווקה במשהו אחר שלא הייתי טובה בו בגלל הלחץץ. 14:00 היו לי כאבי תופת בגוף , סימנים אדומים . יש לציין שאני מודעת לנזקי השמש וקצת אובססיבית לגבי זה מאז שהבחנתי בקמטוים שננותרו לפני כמה חודשים. אני לא משתזפת ומתרחק מהשמש , והיום האזור שהכי נפגע הוא העייניים , ועל זה אף אחד לא משלם לי על הקמטים שיוומרו אצלי, על הכאבים שלא מרצוני בגוףף , כאלה שבא לי לקלף את העור . בסוף המשמרת, הרגשתי שאני עונדת לפרוץ בבכי , אבל החזקתי מעמד עד שעליתי לאוטוסוס ושם כבר לא הצלחתי להתאפק ופרצתי את הכל . ישבתי מושפלת , ניגבתי כל כמה שניות את העיניים וידעתי שמחר כמו גדולה , וכמובן מושפלת ,בלי כבוד עצמי אחזור לעבוד ב6:00 בבוקר כי אין לי חיים. כוכמו שמישהי פקחה את עיניי . זה כל כך נכון אין לי חברות בכלל ועבודה לק קל למצוא בשבילי. כל כך כואב .. אפילו אמא שלי דרשה ממני להתקשר אליו שאני מתפטרת , שהוא לא דאג לי לכבוע , שמשייה , משהו . בכל זאת אני בן אדם לא צמח בחוץ. אהה שכיחתי להוסיף זה כשניסיתי להסתתדר עם הלקוח , והנהל הטיף לי . בדיוק בא השותף שחילק עיתונים לכמה דקות . הוא כל היום עבד בזה עם הלקוחות , צבר נסיון . אז המהל אמא שאחד מאיתנו ילך לעמדת של הכביש עם העיתון, והיה ברור שזה אני לפי איך שהצגתי את עצמי לרעה עם הלקוח. ניסיתי להיות הוגנת לשני הצדדים ואמרתי לו שאני נשרפת בגוף. הוא היה אדיש כזה . ענה לי :"אהה נשרפת , הבנתי". דממה הוא התעלם מזה והתחיל לדבר עם הלקוח נוסף שנכמנס ואותו עובד השני . אז הרגשתי מגוחכת ומאכזבת , שכאילו אני מחפשת תירוצים כדי לא לעבוד , אז אמרתי לו בלי שיסתכל עליי שאני אלך ... פחדתי שהוא יפטר אותי ומאז היה הגיהנום שלי, סבלתי כל שנייהב, הפסקתי לחייף לאנשים , וכל שנייה התחננתי שהזמן יעבור. כך יצא שבמרום שאני אלך הביתה ב2 יצאתי מהעבודה ב3 וחצי . אני חיבת להודעות שכן קיטרתי לאנשים אחרים שם שעבדו , כדי שירמזו למנהל שאני שרופה ביד שיתחשב בי כי פשוט לא יכלתי לסרב למשימה שלו(כבר פיטרו אותי מלא ויש לי טראומה מזה). הם כמובן שדלא ממש התייחסו , אבל לפחות קיטרתי וכך שיחררתי עצבים והצלחתי לשלוט על הדמעות בעיינים. אחת העובדים שרע אחר כך את הידיים והפנים שלי בגופייה , צידד לטובת המנהל וכשאמרתי לו שמנהל לא מעריך את מה שאני עושה , ת מה שאנהי משקיעה , אז הוא לא פירגן לי בכלל אלא אמר שאולי הוא צודק(אגב ההוא גם התחיל איתי אתמול אבל סירבתי לטט לו את הטלפון הוא יכול להיות אבא שלי איך הוא לא מתבייש!). אז כמובן שפירקתי עצבים בטלפון, בכיתי באוטובוס , בהליכה הביתה ברגל ואפילו בבית לאמא .היא טיפלה בי עם קרם משכך כאבים אפילו במקום שהיתי בו על בגדים , שלא חשופים לשמש גם שם נשרפתי , כואב לי. איך אשן בלילה. בסוף היום השותף לעבוד שלי ביקש ממני לשאוךל יעם הוא רשום עד איזה שעה אני עובדתץ אז הוא הביא בי במבט רצני (גם נתתי לו לראות מה הוא גרם לי בגוף מבלי לקטר. אמא טוענת שהוא אפילו לא התרגש מזה בטח). לא היה לי נעים לשאול אותו דברים כאלה , במיחוד אחראי הפרצוף הרציני שלו וגם שלי (ניסיתי להעביר לו מסר שאני כועסת ושהוא לא היה בסדר). השותף מתכון להיתפטר כי הוא לא רצה לעבוד עם כסףף והציאו לו עבודה אחרת. עבד בכייף שלו וזה לא מתאים לו לעבוד בצקום כזה. הוא מתכוון ביום ראשון לעבוד במקום אחר .אני מקמאה לאנשים שיש להם חייים, חברים וגם זה אין לי.. מחר אני אלך לעבוד ומקקוה שלא ינסה לחשוב לשים אותי בשמש. נכון הבטחתי לא לאכזב אותו אבל הוא איכזב אותי. תמיד רציתי לעבוד בעבודה הזאת, ואני לוקחת בחשבון שהמקום רק נפתח וצריך לסבוך קצת ואחרי זה ישתלם אבל הוא הגזים . אמר להיום קצת בשמש ואחר כך שראה שבאים לשם הוא הפקיר אותי שלמש. מה דעתכם?תעזרו לי..