blue flower
New member
חלמתי חלום...
היי טליה, עוברים עלי ימים מטורפים אני נעה בין היי מטורף של אנרגיה של האהבה הכי עמוקה שיכולה להיות רצון לחבק את כל העולם.. ואז הדאון והבדידות הכי עמוקה שיכולה להיות.. והבנות על משמעות הבית.. שעוד לא מצאתי ו.. שאין את מי לחבק.. ותחושה של לופ אינסופי ששוב נקלעתי בתוכו אבל ממקום אחר אותם פחדים, ואותה בדידות ואותן מחשבות ופתאום הכל הכי מדהים שבעולם והכי קשה.. והבוקר חלמתי... החלום נראה כמו מציאות... כמו סרט שאני חלק ממנו חלום צלול.. אני מעתיקה את מה שכתבתי בבוקר.. חוף הים. כריש אוכל בחורה. חוף הים באילת. בחורה יהודיה. כל הנשים מוזמנות להקריב את עצמן כמזון לכרישים בים, האל בין 11 ואם הוא ימות אז לא יהיה אחר במקומו. אנשים מגיעים לבית של ההורים, רק או בעיקר נשים, כולם רוצים להסתכל אבל אז האנשים עם המשוטים מתחילים לנסות לתפוס נשים כקורבן לים. אני אומרת לאחותי להתרחק מקו המים של הים. יש לי ילד בידיים, כנראה אחי הקטן. אנחנו רצות בלאגן שלם. אנחנו בורחות, היא נעלמת במים אני רצה למים ואיכשהו אנחנו יוצאות משם. מרביצות בדרך להרבה אנשי משוטים. יש מסוקים באוויר. החלום התחיל מגלי ים עם המון דם, כי הכריש אכל את הבחורה, והראו בטלוויזיה, ולכן כולם רצו לים הכרישים והבחורה, אבל האל כעס צריך להקריב בחורה כאוכל. רצים. בן אדם עומד אוספים גם אותו שירוץ איתנו. מישהו על קטנוע, מזיזים כדי שנוכל לרוץ ולברוח ואז נזכרתי שאפשר להתעורר.. אבל הסיוט הזה נשאר לי בעיניים כל כך מוחשי, גלי הים, הכביש, הרמקול ששמעתי שדיברו בו, שאמרו להגיע לבית ההורים של הבחורה הכתב של הטלוויזה שצחק ואמר שההורים סיפרו לו שהילדה הקטנה התקשרה לחברת החשמל כדי לברר שעדיין נפגשים בבית שלהם בית גדול, גבוה גבר שאומר לחברו - אתה רואה מחפשים רק בנות המון נשים, ואנחנו תוהות עם כולן באו להקריב את עצמן או רק להסתכל ואנחנו בכלל נקלענו לשם ספק הודו ספק חוף הים באילת חלום מזעזע, דם וכרישים וקורבן, האל כועס. מפחיד אחר כך הדימיון משתולל, איך אני הופכת למאכל לכריש הזה ולא.. אני נלחמת, אני לא רוצה להיות קורבן דמות מלאכית קטנה.. ואני עדיין נלחמת די מספיק אני ערה.. לעצור את זה!!!!! ---------- קמתי... מטריד אותי... כל כך הרבה סמלים ואין לי מושג.. יש רעיונות?? אני בפונה, מחרותיים אני עוזבת את פונה.. אוהבת ומתגעגעת.. דגנית
היי טליה, עוברים עלי ימים מטורפים אני נעה בין היי מטורף של אנרגיה של האהבה הכי עמוקה שיכולה להיות רצון לחבק את כל העולם.. ואז הדאון והבדידות הכי עמוקה שיכולה להיות.. והבנות על משמעות הבית.. שעוד לא מצאתי ו.. שאין את מי לחבק.. ותחושה של לופ אינסופי ששוב נקלעתי בתוכו אבל ממקום אחר אותם פחדים, ואותה בדידות ואותן מחשבות ופתאום הכל הכי מדהים שבעולם והכי קשה.. והבוקר חלמתי... החלום נראה כמו מציאות... כמו סרט שאני חלק ממנו חלום צלול.. אני מעתיקה את מה שכתבתי בבוקר.. חוף הים. כריש אוכל בחורה. חוף הים באילת. בחורה יהודיה. כל הנשים מוזמנות להקריב את עצמן כמזון לכרישים בים, האל בין 11 ואם הוא ימות אז לא יהיה אחר במקומו. אנשים מגיעים לבית של ההורים, רק או בעיקר נשים, כולם רוצים להסתכל אבל אז האנשים עם המשוטים מתחילים לנסות לתפוס נשים כקורבן לים. אני אומרת לאחותי להתרחק מקו המים של הים. יש לי ילד בידיים, כנראה אחי הקטן. אנחנו רצות בלאגן שלם. אנחנו בורחות, היא נעלמת במים אני רצה למים ואיכשהו אנחנו יוצאות משם. מרביצות בדרך להרבה אנשי משוטים. יש מסוקים באוויר. החלום התחיל מגלי ים עם המון דם, כי הכריש אכל את הבחורה, והראו בטלוויזיה, ולכן כולם רצו לים הכרישים והבחורה, אבל האל כעס צריך להקריב בחורה כאוכל. רצים. בן אדם עומד אוספים גם אותו שירוץ איתנו. מישהו על קטנוע, מזיזים כדי שנוכל לרוץ ולברוח ואז נזכרתי שאפשר להתעורר.. אבל הסיוט הזה נשאר לי בעיניים כל כך מוחשי, גלי הים, הכביש, הרמקול ששמעתי שדיברו בו, שאמרו להגיע לבית ההורים של הבחורה הכתב של הטלוויזה שצחק ואמר שההורים סיפרו לו שהילדה הקטנה התקשרה לחברת החשמל כדי לברר שעדיין נפגשים בבית שלהם בית גדול, גבוה גבר שאומר לחברו - אתה רואה מחפשים רק בנות המון נשים, ואנחנו תוהות עם כולן באו להקריב את עצמן או רק להסתכל ואנחנו בכלל נקלענו לשם ספק הודו ספק חוף הים באילת חלום מזעזע, דם וכרישים וקורבן, האל כועס. מפחיד אחר כך הדימיון משתולל, איך אני הופכת למאכל לכריש הזה ולא.. אני נלחמת, אני לא רוצה להיות קורבן דמות מלאכית קטנה.. ואני עדיין נלחמת די מספיק אני ערה.. לעצור את זה!!!!! ---------- קמתי... מטריד אותי... כל כך הרבה סמלים ואין לי מושג.. יש רעיונות?? אני בפונה, מחרותיים אני עוזבת את פונה.. אוהבת ומתגעגעת.. דגנית
