the faceless
New member
חלל גדול מנשוא...
בתוך גופי, בתוך ראשי, בתוך לבי- נשאר קבוע לו משהו חסר... מכייון שלא מצאתי במה למלא אותו, נשאר חלול... לא גדל, לא קטן, אך לא הסכים להעלם... לפעמים עלה לגרוני ועמד שם כגוש קשיח, לפעמים התמקם לו על לבי כאבן- מחפש להתנקם על ריקנותו... למרות היותו חלול- כבד הוא היה מנשוא... רעב וצמא נוראים התפשטו בגופי, אך אין החלל הותיר מקום לקטנות... להתעלם ולהדחיק- לא עזר... לא עזר גם לפרק לגורמיו, כדי להבין את טבעו... ואז, רגע אחד לפני שישברני, מילה יפה הושיטו לי כמתנה... וחלק מחלול והמכביד- התמלא לו ברגש חמימות... עדיין שם, פחות מכאיב החור ההוא עטוף ברחמים עצמיים... לא נורא, הוא אמר...מתרגלים...
בתוך גופי, בתוך ראשי, בתוך לבי- נשאר קבוע לו משהו חסר... מכייון שלא מצאתי במה למלא אותו, נשאר חלול... לא גדל, לא קטן, אך לא הסכים להעלם... לפעמים עלה לגרוני ועמד שם כגוש קשיח, לפעמים התמקם לו על לבי כאבן- מחפש להתנקם על ריקנותו... למרות היותו חלול- כבד הוא היה מנשוא... רעב וצמא נוראים התפשטו בגופי, אך אין החלל הותיר מקום לקטנות... להתעלם ולהדחיק- לא עזר... לא עזר גם לפרק לגורמיו, כדי להבין את טבעו... ואז, רגע אחד לפני שישברני, מילה יפה הושיטו לי כמתנה... וחלק מחלול והמכביד- התמלא לו ברגש חמימות... עדיין שם, פחות מכאיב החור ההוא עטוף ברחמים עצמיים... לא נורא, הוא אמר...מתרגלים...
