אכן זו הייתה שאלה הפוטתית, והתשובה:
אבל כששמים את השאלה הזו על השולחן מקבלים פרופורציה אחרת, מבינים שלמרות הכאב לראות ילד קטן מת (כן זה כואב לראות את זה גם אם הוא לבנוני) צריך להמשיך לפעול בהיגיון, ותיכף אני אסביר את ההיגיון הזה. נסה להזכר מה הרגשת ששמעת על ילדים שנהרגו בקרבות בצצניה או בזאיר או בכל מקום מרוחק אחר, הרגשת (לאו דווקא אתה אלה רובינו) צער לרגע קט, אמרת "חבל" והמשכת בעיסוקיך. תמשיך לנסות להזכר מה הרגשת כששמעת בחדשות "שבעה מחבלים פלסטינים נהרגו בהתקלות..." הרגשת צער? האם זה היה צער רב יותר מאשר במקרה של הילדים הצ'צנים? או אולי שמחה על מות אוייב? עכשיו נסה להזכר מה הרגשת כששמעת על הרצח של שלהבת פס (תינוקת), הרגשת צער ? אני בטוח שזה היה צער רב יותר מכל המקרים הקודמים שהזכרתי. ואני שואל את עצמי, למה יש הבדל באיכות וכמות הצער שאנו מרגישים כשמת מישהו קרוב אלינו, רחוק מאיתנו, או אויב? הרי כולם בני אדם, אצל כולם זה אובדן חיים. התשובה שלי לזה היא "הישרדות" לדעתי (אתם יכולים לקרוא לי פלצן אח"כ) הצער\שמחה שאנו מרגישים כשאנו שומעים על מוות, קשור לתחושת ההישרדות האישית שלנו, כשמישהו קרוב (פיזית, גיאוגרפית, או בעל אותה השתייכות אתנית) מת לנו, פתאום אנחנו רואים מוות בסביבה וזה מפחיד אותנו, נדמה לנו שאנו מצטערים, במרבית המקרים קשה לנו להודות שאנו מפחדים, משהו זז בתוכינו ואנו קוראים לזה צער, לעומת זאת כשמישהו שמאיים על הישרדותינו מת (כלומר אויב) אנו מרגישים שמחה, כי סיכוי ההשרדות האישית שלנו גדל באותו רגע. אז נכון כשמת מישהו קרוב ממש (קרוב משפחה וכדומה) יש גם תחושת צער אמיתית, תחושת אובדן, אבל לא על המקרה הזה דיברתי. והצער\פחד הזה שאנו חשים כשיש פיגוע או נפגעי מלחמה, הוא לגיטימי, הוא שייך לתחושה הכי בסיסית שקיימת באדם ואצל החיות והיא צו החיים. ואת הצו הזה אנו צריכים לחזק , ועליו להגן, כי אחרת לא נשרוד. אז כשבא אחד כמו לייזר ומציג תמונה כזו מתוך כוונה לעורר רחמים על הילד הזה שמת, אני שואל, מה רחמים כאלה יתנו לנו עכשיו בעת מלחמה? בשביל מה זה טוב? הם יתנו לנו בילבול, הם יכניסו בליבנו היסוס, ויפריעו למלחמת ההישרדות שלנו. כבן אדם נטו, זה לא מגיע לילד הזה למות, זה לא מגיע לאף בנאדם או חיה שימותו מוות לא טבעי, גם לא לנאסראלה, אלא שנאסראללה הוא כבר לא בנאדם נטו, הוא רוצה שאני ואתה ולייזר נמות מוות לא טבעי, הוא מאיים על ההישרדות שלנו לכן אנו רוצים במותו, וזהו רצון לגיטימי. אז אולי הילד הזה לא יהיה היטלר, אבל היטלר הוא האנלוגיה המושלמת לאיום על הישרדות האנושות, השאלה שלי היא: אם בוודאות היה ידוע על היטלר כשהיה ילד האם היה נכון להרוג אותו, התשובה שלי היא "כן" אחד גדול. הילד הזה נפל קורבן לנסיבות בהן הוא בסביבה עויינת הישרדות אבל כל זמן שההרג שלו יוסיף לכח ההרתעה שלנו (זו מטרת ההתקפה בלבנון על פי הבנתי) כל זמן שבעקיפין זה יוסיף להשרדות שלי ושלך, יש לי רחמים על הילד הזה אבל לא צער. ייתכן שאין ביני לבין לייזר חילוקי דעות באשר למטרה, בסופו של דבר שנינו רוצים להגביר הישרדות, לייזר כפעיל שלום מבין ששלום זו הדרך היחידה להגברת ההישרדות של שני העמים, יש בזה אפילו קורטוב של היגיון. אני חולק עליו רק באשר לעיתוי ולדרך, כאשר יש צד אטום שהשפה היחידה שהוא מבין היא שפה של כח וכשאותו צד פותח במלחמה עלינו, צעדים בוני רחמים סימפטיה והזדהות איתו מצידינו לא יביאו לנו יותר השרדות, בשלב הזה ובעיתוי הזה צריך קודם כל לערוף את ראש הנחש ולהפחיד אותו כמה שיותר, רק אח"כ אם ניתן למצוא שם אנשים שפויים שגם יש להם השפעה מכרעת על העם שלהם, אז אולי ניתן יהיה לדבר איתם על שלום. זו גם תשובה ללה-פיי