חלומות.....

[צופית היחידה1]

חלומות......./images/Emo189.gif

אני חולמת המון.... זה ממש עבודה קשה אצלי. הראש לא מפסיק לעבוד גם בלילה. יש חלומות טובים ויש הרבה מטרידים. יש לי שלושה סוגי חלומות שחוזרים על עצמם: 1. בתים. אני גרה בכל מיני בתים ותמיד מרגישה שזה לא הבית שלי.... ( באמת גרתי בחיים שלי בהמון בתים) 2. מכוניות. כלי רכב. אני נוהגת בכל סוגי כלי הרכב. בדרך כלל זה לא מצליח בסוף..... 3.עבודה. מחוייבות. חוזרת הרבה לזמנים של בי"ס ופנימיה. חלומות לא נעימים..... הייתה תקופה שקמתי בחמש בבקר כדי לקטוע את שנת החלומות. עכשיו זה לא הולך לי.... איך אתם, חולמות?

 

[שירה1973]

ועוד איך

וגם אני מרגישה לפעמים שמדובר בעבודה קשה....

הרבה פעמים אני מתעוררת בבוקר מותשת בדיוק מהסיבה הזאת: הראש לא נתן לנפש מנוחה, וכל הלילה הייתי עסוקה בלרדוף, לברוח, לעשות, להיות... בתקופה שהייתי בטיפול פסיכולוגי השתמשנו לא אחת בחלומות ככלי טיפולי. אני מאמינה שהחלומות שלנו מביעים המון, והיחידים שיודעים בדיוק איך לפענח אותם הם אנחנו בעצמנו (עם עזרה קלה לפעמים...)

 

[צופית היחידה1]

נכון ../images/Emo140.gif

גם אני הייתי בטיפול כזה. המטפל היה שואל אותי מה כל דבר מסמל לי בחלום. ואני ידעתי!

 

[הילה בסגול]

כשאני זוכרת מה חלמתי זה בעיקר

חלומות של טיפוס... אני מטפסת למעלה. במדרגות, בסולם, בצוק, בעליה עם המכונית כל הזמן מטפסת מעלה עם המון קושי אבל בסופו של דבר מגיעה ליעד תמיד בודקת בספרים ובקלפים שלי ויודעת היטב מה הפרשנות ומברכת עליה

 

[צופית היחידה1]

מקנאת בך.....

 

[הילה בסגול]

למה צופית ?

 

[צופית היחידה1]

כי החלומות שלך מקדמים

ושלי תוקעים.....

 

[הילה בסגול]

ואולי זה ענין של פרספקטיבה ?

איך את מסתכלת על החלומות שלך ויתרה מכך, מה את עושה עמם ? אני בטוחה שעם הכשרון המופלא שבו ניחנת את יודעת לפרש ו/או לקבל מסר מן החלומות שלך. למה לא לקחת אותם צעד אחד קדימה ??

 

[צופית היחידה1]

כן.... תודה

מוכנה לחשוב על זה.

 

[המונשרי]

אם הייתי מעלה

את חלמותי על כתב היה יוצא ספר שהארי פוטר פראייר לידו... -חלומות שאני נמצאת על ספינה הטובעת ב ה ד ר ג ת י ו ת והמים מכסים תחילה את הברכיים אך הם עולים ומציפים את הפה ואף. -חלומות על נהיגה במכונית שהכביש נעשה תלול במיוחד והאוטו מגיע כמעט לזוית של 90 מעלות ( בחלום אין בלתי אפשרי). -חלום נבואי שאחי הקטן יפצע ברגלו במהלך השירות הצבאי - וכל זאת חודשים לפני גיוסו. -חלומות בהם אני חוזרת לימי התיכון - וזה תמיד לפני מבחן גורלי ומכריע - כשהחומר אובד ועלי להשלימו במהרה אך אף אחד לא מוכן להושיט עזרה . חלום שבו אני רואה את גופת אימי ( שתחיה) עטופה בסדין לבן שוכבת בגינת מטופחת על ספסל מפוסל באבן ולידה מתיישבת יונה צחורה, ואחרכך אותה יונה מתיישבת על ביטנה. בקיצור סאגה שלמה.

 

[צופית היחידה1]

את עושה עם זה משהו?

 

[המונשרי]

מנסה להבין בכוחות עצמי

לפעמים מצליחה להבין את ההקשר ולפעמים אין לי שמץ של מושג איך אני בכלל מגיעה למקומות הללו...

 

[שירה1973]

המונשרי הזכרת לי את אהוד בנאי

(שאני מאד אוהבת) "בחלומי חזרתי לבית הספר התיכון ולא הכנתי שיעורים...." גם לי היתה תקופה בה חלמתי שוב ושוב שאני חוזרת לבית הספר, לפני בחינה חשובה או בדיקת שיעורי בית ואני לחוצה-פחד כי אני שמה לב ששכחתי להכין שיעורים... תחושת ההקלה כשמתעוררים ומגלים שזה היה רק חלום היא מדהימה...

נשמע שיש לך הרבה חלומות שווה לנסות ולברר את פשרם.

 

[המונשרי]

קצת אמביוולנטית בעניין

מצד אחד מסקרן אותי מאד לברר מה מתבשל לו שם בתת- המודע הקודח הזה שלי. מאידך ה"חפירות הארכיאולוגיות" הללו לא עושות לי טוב ( מנסיון העבר).

 

[שירה1973]

מסכימה בנוגע לחפירות ארכיאולוגיות

אחת הסיבות להפסקת הטיפול שלי בזמנו (מלבד העובדה שסיימתי לבנות את הקומה השניה בוילה של הפסיכולוג כמובן) היתה כי הרגשתי שאני מתחילה לחפור יותר מדי עמוק, ושלא בריא לי להעיר דובים ישנים מרבצם. העניין הוא, שאני מאמינה שאם יש לך תקופה בה החלומות מטרידים על בסיס קבוע מדי לילה, אולי בכל זאת שווה לבדוק את העניין כי זה עלול (אולי) להעיד על משהו שמציק ברמה לא מודעת כלשהי.

 

[המונשרי]

קראתי באיזה מקום

שעולם החלומות זהו הפח זבל של המודע. במהלך היום אנו חווים דברים , חלקם מעובדים וחלקם נזרקים , אחר כבוד, לתת המודע. והוא ( הממזר הזה) מחזיר אותנו אליהם בדרכים שונות ומשונות ( שפת סמלים וסימנים) במהלך שנת החלום הלילית - כשאנו בהרפיה ורגיעה.

 

[שירה1973]

זאת בהחלט הגדרה משעשעת ונכונה לטעמי

ברוב שעות הערות שלנו אנחנו בשליטה. אנחנו מסוגלים להחליט במה אנחנו רוצים להתמקד, על מה אנחנו רוצים או לא רוצים לחשוב ואת מה אנחנו רוצים להדחיק. אבל שינה זה המצב האולטימטיבי של חוסר שליטה. ואז המוח שלנו תופס פיקוד עלינו...

חלומות זה דבר מרתק, וזה ללא ספק כלי להבנת האני הפנימי שלנו טוב יותר. פעם אמרה לי חברה שאם אני רוצה לזכור את החלומות, עלי להשאיר מחברת ועט ממש ליד המיטה, במרחק כזה שלא אצטרך לקום כדי להגיע אליהם (תיכף אסביר גם את חשיבות הקימה). היא טענה שברגע שאני מתעוררת מהחלום, יש מספר שניות שהן קריטיות לעניין הזיכרון: ככל שחולפות השניות כך "נמחק" הזיכרון של החלום ואנחנו מגיעים אל המצב המוכר לכולנו שאנחנו זוכרות שחלמנו "משהו" אבל לא מצליחות להיאחז בזיכרון...כל מה שנשאר זה רק בדל של זיכרון, אבל אי אפשר לתמלל אותו. היא טענה שאם לא קמים מהמיטה ויתרה מזאת - אם לא מזיזים את הראש מהפוזיציה בה הוא היה בעת החלום - יש סיכוי רב יותר שנזכור יותר פרטים, ואז כל שנצטרך הוא להושיט יד אל המחברת והעט ולרשום... האמת - אף פעם לא בדקתי את הנושא אז אני לא יודעת אם כל העניין של ה"לא לקום" אכן יעיל ואכן עוזר לזכור טוב יותר. מעניין אם זה נכון...

 

[hayapollak]

מנסיוני - רישום החלום

ברגעי ההתעוררות, עוזרים מאד לזכור יותר פרטים ולבהירות החלום ולהבנתו. לא יודעת באשר לעניין של לא להיז את הראש וכו' אבל כשהייתי בגילאי ה-30 לחיי, השתמשתי בטכניקה של להתעורר ולרשום חלומות ומפעם לפעם זכרתי את חלומותי בבהירות גדולה יותר עד שלא הצטרכתי לרשום, אלא כשהתעוררתי (לא בעזרת שעון מעורר) פשוט נשארתי לשכב והצלחתי לשחזר חלומות וסמלים והצלחתי להבין היטב את משמעותם. אגב, עניין השעון המעורר - דבר מדהים - המח והגוף שלנו, זה כמו לתכנת את מה שרוצים - כמו בדמיון מודרך. אם אני רוצה להתעורר לדוגמא בחמש בבוקר (וזה מה שקורה בדרך כלל) רגעים לפני ההרדמות אני שכובה על הגב,נינוחה,עושה הרפייה קצרה של נשימות ונשיפות ואומרת לעצמי - אני רוצה להתעורר בחמש בבוקר. או אני רוצה להתעורר בחמש ולקום בחמש וחצי - יש הבדל כמובן וגם זה עובד.מדהים ומקסים.

 

[הילה בסגול]

חברתך צודקת

בזמנו שהיה לי את הרצון עשיתי את זה ובאמת זכרתי יותר יש לי מחברת עם כל מיני חלומות ותקשורים שחוויתי מעניין לקרוא בה....

 

[מלאכי עליון]

חלומות של אתמול ../images/Emo199.gif

אני חולמת די הרבה, בעיקר כי יוצא שאני מוטרדת מהרבה דברים: בעיות רפואיות, בעיות כלכליות, לחץ משנת הלימודים הבאה... קיצר לא חסר על מה לחלום. בד"כ חולמת על מה שמטריד אותי, כי החלום הוא ההוצאה של מה שקורה לנו בתת מודע. אני חושבת לפי החלומות שלך, שאת לא מרגישה בבית במקום שבו את נמצאת, שהגעת למצב שאולי עצרת ומרגישה שאין לאן להמשיך. יש בזה משהו לדעתך?