חלב

[אטיוד5]

חלב

הנה החלבן שלנו. היה מסתובב עם העגלה הזאת ובתוכה שנים-שלשה כדים גדולים. לא יודע מאיפה הביא אותם. לימים היה מביא את הבקבוקים. עולה לכל דירה ומניח את מספר הבקבוקים הנדרש ליד דלת הכניסה. המספר הנדרש הזה היה ידוע לפי כמות המעות שהיינו משחילים בבקבוקים הריקים שהיינו משאירים לו לקחת חזרה. מי שחשב שמיחזור זה משהו חדש, שיחזור לשנות החמישים. אח"כ הגיעו בקבוקי הפלסטיק והקרטונים.

 

[אטיוד5]

לרמת גנים שבינינו - לילי ברקע

 

[אלומיניום]

Y Y Y

פינת רחוב התיכון - עוד לפני שהפך להיות רחוב עוזיאל. ממול, אגב, די-צמוד לחצר בית הכנסת הגדול - היה קיוסק קטן. לימים, פעל שם איזה עיראקי עסיסי וחרוץ שהכין פיתות עם טחינה וחצילים וביצה. ולמעלה, מעל התריס של הקיוסק, כתב את השם שלו: ס ב י ח. זהו המקור האמיתי והמדוייק של מנת הסביח!

 

[השוטה על הגבעה]

מי יודע מה זה "בשוונג"?

 

[איש המערות]

שוונג - למיטב ידיעתי "תנופה" ביידיש

 

[טרה10]

schwung=תנופה, בגרמנית

גלגל התנופה המורכב על המנוע במכונית..נקרא בפי המוסכניקים שוונגראט..למשל..! ואידיש זאת שפה בשביל לספר בדיחות..!

 

[השוטה על הגבעה]

"בשוונג" אצל העיראקי בפינת עוזיאל

לא רק רמתגנים היכרו את הסביח של העיראקי בפינת עוזיאל עם שד´ ירושלים בקצה הגינה ליד הבית כנסת. גם שנים רבות לאחר שעזבתי את ר"ג נסענו לאכול את הסביח המפורסם עד שהנ"ל נעלם, שמעתי שעבר לרחוב מודיעין (סליחה בן גוריון). אז ככה היינו עומדים כולם מול הקיוסק הקטן ולועסים את הסביח עם האמבה העיראקית ומוסיפים אחרי כל ביס עוד טחינה ולקראת הסוף העיראקי היה שואל אותך "בשוונג?" ואם היית עונה כן, מיד היה מכין עוד אחד. עד היום לא מצאתי סביח בטעם של פעם.

 

[אלומיניום]

V

שתי שאלות קבועות היו לו, למר סביח, לפני שניגש להכין את המנה: עמבה? ביצה? ואת שתי השאלות הוא היה שואל בפה קפוץ, עם מצח מקומט משהו, ועם הבעה רצינית על הפנים, כאילו הוא עומד לקבל איזו החלטה גורלית. ונדמה לי שראו אצלו חיוך על הפנים רק לאחר שהשיבו לו ב"כן" על השוונג. ואכן, לאחרונה הוא נראה באיזור נגבה/הרואה. שוב, כרגיל, גובל בבית הכנסת, שגובל בבית-ספר "פרדס". פעם, מזמן, זה היה הגבול המערבי של שכונת גרין.

 

[אטיוד5]

זכור לי גרין רק במעומעם.

אע"פ שאני בוגר פשט-רמז-דרש-סוד למהדרין. הכוונה לרחובות על כנפי נשרים גרנדוס ודומיהם בואכה "עמישב" ? או לרח´ אמנון ותמר, חבצלת והסביבה?

 

[אלומיניום]

בצדק הזיכרון המעומעם שלך

רבים לא זוכרים את הכינוי הזה שלא זכה להשתרש בתודעה, וסביר שגם אני לא הייתי זוכר אותו - אלמלא אותו רופא שיניים בן זונה אליו נשלחנו מטעם ביה"ס, שעשה לי - ולאחרים - את הסתימה הראשונה בלי הרדמה. שם, בשכונת גרין - כך הם קראו לזה - היתה ממוקמת המרפאה המחורבנת הזו של העירייה: מהרואה - לפנות שמאלה אל הירדן, לכיוון מזרח. ואז - הרחוב הראשון או השני ימינה. ואגב, הרחוב ששאלת הוא לא "על כנפי נשרים" - אלא רק "כנפי נשרים". ה"על" נשאר אצלם מתחת.

 

[אטיוד5]

גדודים גדודים

של ילדים נכנסנו למרפאה הזאת. היינו באים בשיירות, מחזיקים ידיים בזוגות, הישר מבית הספר. ועד כמה שאני זוכר, היא היתה ממוקמת בערך במקום שאתה מדווח עליו, אבל ברחוב נגבה עצמו. הרדמה? הצחקת אותי. עוד פעם, עד כמה שאני זוכר, לא היו הרדמות בכלל בשנים האלה. ולא רק זה, המקדחות היו איטיות ובעלות מקדחים יותר עבים. מרוב פחד, אחרי ה"טיפול" הראשוני ההוא, לא חזרתי לשם יותר אלא לשם בדיקה בלבד. הטיפול עצמו נעשה בתנאים קצת יותר אנושיים אצל רופאת שיניים בתל-גנים.

 

[magy]

וכבר אז

התחילה הקונספירציה עם רופאי השיניים הפרטיים שחיכו בסבלנות שייגדלו הילדים המפוחדים........ והם......הם.........ייגבו מהם סכומי עתק....כדי לתקן את נזקי העבר..... המוטו הוא פחד..... ותמיד יש מי שמנצל פחד שמטביעים בנו בעברינו הרחוק.......ובונים לעצמם טירות שן, על חשבון שיניים של אחרים....

 

[אלומיניום]

נגבה, נגבה, כמובן נגבה!

רחוב הירדן בכלל היה אז כמו מידבר מרוחק. ואמרו, שאם פונים בו, ברחוב הירדן, קצת לפני קולנוע קסם, שמאלה אל שכונת נווה-יהושע - אז אמרו, שאם נוסעים עד סוף הרחוב - אז בסוף יש מעבר קטן אל כביש יותר ראשי, ממנו אפשר לנסוע לשדה התעופה לוד. רצוי רק בקיץ, כי בחורף - היה המעבר הזה היה חסום ומלא מים. כביש גהה.

 

[השוטה על הגבעה]

מה זה נווה-יהושע? - "מפדה"

בדיוק במקום שאתה מתאר היה שיכון מפדה.

 

[אטיוד5]

השכנים של רמת עמידר

מגרש הכדורגל היחיד בארץ בעל שיפוע רציני. כשהיה השופט מטיל את המטבע לא היו מסתכלים איפה השמש בשביל להחליט באיזה צד לשחק במחצית הראשונה. גורם השיפוע היה יותר דומיננטי. ומי שהיה יוצא חי משם היה אומר הגומל כבר באותה שבת.

 

[השוטה על הגבעה]

והקוצים שליד הקרן

סכנה היה לפרוץ מהאגף הימני היית חוזר כולך חבול ופצוע מהקוצים.

 

[אלומיניום]

עד היום זה אחד הסודות השמורים ביותר

כי באמת היו כאלה שקראו לאיזור הזה "מפדה" - ואחרים שקראו לזה "נווה יהושע". עובדה, שהשם "מפדה" לא שרד - ועד היום נשארה רק "נווה יהושע" - זה הרי גם שם הרחוב ההוא. ואגב: זה לא היה סתם "מפדה" - זה היה "מפדה אזרחי"!.... אחלה שיכונים: מפדה אזרחי... שיכון עממי... רסק"ו.... רק עמידר שרד מאז.

 

[אטיוד5]

עד כדי כך ...

שכונת גרין היתה אקס-טריטוריה כי בינתיים גם נזכרתי שיכולנו להמיר את דירת 2 החדרים שלנו ברחוב באר שבע בדירת 3 חדרים בגרין הזאתי. אבל אמי דחתה את הרעיון מכל וכל. הרבה יותר נח היה להיות במרכז העניינים בין לילי לגלאור.

 

[אלומיניום]

ואם היית יודע בכלל מי זה היצחק הזה

שעל שמו נקראת אותה "רמת-יצחק"... מותר להרגע: זה לא יצחק רבין. זה רק שמו של האבא של הקבלן שבנה שם את הבניינים הראשונים. אחד, בורשטיין. כמו נאות יהודית, בראשל"צ למשל, על שם האימא של גינדי הקבלן. לא יאומן.

 

[אטיוד5]

טוב לדעת. מעניין שלא שאלתי את עצמי

הגינדי הזה דאג להטביע את חותמו לא רק על שכונות, אלא גם על בתים בודדים. ´סתובב בראשון ותראה. ולפני כעשור הסתכלתי מהופנט ממרפסת דירתי ברחוב השכן אל עבר קומת הגג של מגוריו. ניסיתי לאמוד את המרחק מראש החדר על גג הבית, אל תחתית הבריכה למרגלותיו. בעצם, לא זוכר אם קפץ ראש או ששרף עצמו בבריכה.