החלטתי לכתוב עוד כמה מילים
אני מקווה שלא תכעס עלי בנוסף למה שאתה כבר . . . אני לא שופט אותך , ואני חושב שיש לך את כל ההצדקה לכתוב את מה שכתבת. ועם זאת אני זוכר משפט שפעם אמר לי מטפל ברפואה סינית שמתמחה בסרטן (יוסי מורגנשטרן) - הוא אמר שהכי קשה לחולי הסרטן שהוא טיפל בהם זו ההרגשה שמשקרים להם. כשאומרים להם "יהיה טוב" והם עצמם כבר יודעים מה שיודעים. לפעמים , לא צריך להילחם. לפעמים צריך פשוט "לקבל" את הדברים כפי שהם. בין אם זה אומר ריפוי , ובין אם לא. ברגע שאתה מקבל את הדברים כפי שהם , יורדים ממך טונות של מתח. ברגע שזה יורד ממך , אז אתה מסוגל לבוא ממקום אמיתי , ולפעמים גם להביא ריפוי. אבל חשוב להשלים עם כל מציאות. סרטן עצמו היא מחלה שלדעת כמה וכמה מטפלים היא פשוט "טינה" או "כעס" שתקוע אצלינו בפנים. זה יכול להיות כעס על אנשים אחרים , זה יכול להיות גם כעס על עצמינו. לשיטתם , הדרך "להילחם" בזה , היא לסלוח , לוותר , לשחרר , להיות "רך" - בדיוק ההיפך ממלחמה. דהיינו , הדרך היא עדינות , ויתור וסליחה. סליחה לעצמינו , סליחה לאחרים. לא להיצמד לתוצאות מסוימות. סרטן זה דבר קשה , תקוע , אלים. תא שמתפרע , ואף אחד לא יכול עליו. קושי מעורר קושי. רוך מעורר רוך. לפעמים התא המתפרע הזה צריך רק ליטוף , צריך שיקבלו אותו כמו שהוא. בדיוק כמו ילד. ואם תהיה איתו רך , גם הוא יתרכך. (אני מאוד מאוד ממליץ על ספרה של ברנדון בייס -"המסע". גם על ספריה של לואיז היי. אני מאוד ממליץ גם על קריאה של המאמר למטה) יש משהו שאני עושה לפעמים - " סליחות". אני מקדיש זמן לסלוח לכל מיני אנשים שכעסתי עליהם בעבר - בצדק או לא בצדק. בסוף הרשימה - גם להורים שלי ולקרובים אלי. ובסוף בסוף - גם לעצמי. לפעמים כשאני עושה זאת , עולות כל מיני אפיזודות מטופשות לחלוטין מהעבר. אך בשורה תחתונה , גם אלו דברים שעליהם צריך לסלוח. (למשל , אם כשהייתי ילד רציתי מאוד שאמא תקנה לי ממתק והיא לא קנתה וכעסתי - גם על זה צריך לסלוח. ואם אני כעסתי על עצמי על כך שהייתי פחות מוצלח באיזה משחק מטופש - גם על זה צריך לסלוח לעצמי. וכן הלאה וכן הלאה). אינני יודע האם אמך יכולה לעשות זאת. אך אתה יכול לעשות זאת. ומכיוון שיש בינכם קשר אנרגטי של אם - בן , זה משפיע במידה מסוימת. אינני יודע אם עד כדי ריפוי , אבל זה משפיע. ככל שתסלח לאחרים , תסלח לה , תסלח לעצמך , תהיה רך, תגיע להשלמה - אתה יוצר ריפוי ברמה אנרגטית. המציאות פחות משנה. (כפי שכתבת - יום אחד כולנו נגיע לשם . . .)
