חיפוש אלוהים 2.0

[MetalSinagouge]

חיפוש אלוהים 2.0

היי, זה לא לגמרי קשור לפורום אבל מנסיון קודם פה אני חושב שיוכלו לענות לי. אז ככה. בזמן האחרון פיתחתי אובססיה לגבי השאלות הגדולות (טבעה של המציאות, משמעות החיים, קיומו של אלוהים ודבריים קיטשיים בסגנון). מהתרשמות יחסית שיטחית הבנתי שהפילוסופיה המערבית מנסה לענות על זה, אבל לעיתים רחוקות זה יוצא באמת מעניין ובאמת פראקטי. קיבלתי רושם שהפילו' המזרחית פחות שמה דגש על ראציונל ויותר על חוויה. על כן, יש לי מספר שאלות: 1. בנתיים "המורה" היחיד שלי זה אלן וואטס. הבעיה היא שאני מודאג מקולות שטוענים שאלן וואטס לא מלמד פילוסופיה מזרחית, אלא הוא מלמד "אלן וואטס". בשלב הרגיש הזה של התחלת הלימוד, חשוב לי להתבסס על תוכן "אוטנטי". אז עומדת בפני בחירה: החומר האקדמאי המשעמם של אנשי המערב, או לקבל את זה "גולמי" (למשל לקרוא את האופנישדות, דבר שיהיה קשה כי אני לא יודע סנסקריט וכי אני לא חכם במיוחד באופן כללי). אפשרות שלישית היא באמת להמשיך עם וואטס. השאלה שלי היא האם מנסיונכם הוא מלמד באמת פילו' מזרחית, או שהפירושים שלו מעניינים אבל סוטים לגמרי מהמסלול? 2. יש משל מפורסם של צ'ואנג טסה הטאואסיט, שבו הוא חולם על זה שהוא פרפר, ובבוקר הוא לא יודע האם הוא אדם שחלם שהוא פרפר או שהוא פרפר שחולם שהוא אדם. חוץ מזה שזה מדגיש את ה"זרימתיות" של המציאות, מה זה מלמד את האדם הפשוט בדרך שבה עליו לחיות את חייו, או בדרך שבה עליו להסתכל על המציאות? קראתי באיזה מקום שזה אומר פשוט לא להיות מודע לדברים טובים או רעים שאומרים עלייך, ולא להשתוקק לגחמות, אבל שוב- אני כבר לא בטוח מה זה פירוש "מקורי" ומה זה קישקוש ניו אייג'י 'טהור'. 3. לאן בעצם אדם כמוני צריך לפנות? אולי לתת הזדמנות "אקדמית" לפילוסופיה המערבית (כמו גם למזרחית, הבנתי שבת"א יש הרבה משינהם). אני לא יכול שלא להזכיר את הנושא של סמים פסיכואקטיביים בנוגע לשאלות כאלה, אבל הייתי רוצה שזה יהיה מפלט אחרון, אם בכלל בגלל הסיכון הטבעי שבדבר. יש עצות? תודה

 

[אישה ממאדים]

ברוך הבא לגרסת ביתא

אני לא מכירה את אלן וואטס, אבל אני יכולה לספר שיש לא מעט מורים שלמדו והתחנכו לפי המסורות המזרחיות העתיקות ומלמדים כיום במערב (חלקם אפילו באנגלית), כך שקיימת נגישות לתורה האותנטית בלי תיווכם של מערביים (לטוב ולרע). מורים של הבודהיזם הטיבטי, שאותו אני מכירה טוב יותר, תוכל למצוא בפעילויות של ידידי הדהרמה ורנגג'ונג ישה גומדה (חפש בגוגל). זוהי לדעתי האופציה הטובה ביותר למה שאתה מחפש. יש גם לא מעט מורים מערביים מצוינים שלמדו אצל מורים אותנטיים ומלמדים תורות אותנטיות, ויתרונם בכך שהם מכירים יותר את הראש המערבי ואת הדפיקויות האופייניות שלנו. חסרונם בכך שלפעמים הם סוחבים בעצמם קצת יותר מדי מהדפיקויות האלה... לימוד אקדמי בתחום הזה הוא דבר שלא ניסיתי, אבל אם החיפוש שלך הוא יותר רוחני מאשר אינטלקטאולי, נראה לי שהאפשרות האקדמית פחות מתאימה אם כי היא כמובן יכולה לתרום. חוץ מזה יש כמובן ספרים - אני ממליצה על "הנזיר והפילוסוף" , שהוא ספר מקסים של דיאלוג בין הפילוסופיה המערבית לבודהיסטית, אם כי הוא עלול להיות קצת דחוס למי שאין לו מידת-מה של רקע בפילוסופיה הזו.

 

[MetalSinagouge]

תודה רבה על הממלצה, משום מה אף פעם

לא בדקתי את הספר הזה ועושה רושם שהוא קולע בול. הדבר היחיד שאני מפחד לגביו זה שהוא צרפתי במקורו (ניסיון קודם רע עם פוסט-מודרניזם).

 

[אישה ממאדים]

אל תדאג, פוסט מודרניסטי הוא לא

זה יותר מין מבוא לפילוסופיה בודהיסטית על רקע הפילוסופיה המערבית. אבל כפי שאמרו פה, פילוסופיה היא רק בסיס שכלי, וזה אומר תשובה חלקית. אם החיפוש שלך הוא לא רק אינטלקטואלי, תצטרך בשלב כזה או אחר גם לעבור לעולם המעשה, מאחר שהפילוסופיה הבודהיסטית לא מתקיימת בנפרד מתרגול רוחני, וקשה להגיע להבנה עמוקה שלה ללא הכשרה מתאימה של התודעה.

 

[MetalSinagouge]

../images/Emo45.gif

אחד מהדברים שבאמת מציקים לי בפילוסופיה מערבית זה הדיבורים. יש כמה פילוסופים שהייתה להם חוויה מיסטית, או כאלה שלפחות הציאו ניסויי מחשבה, או אפילו כאלה שביטלו לגמרי את כל הקישקושים המטאפיזיים (כמו אלו של אפלטון, אני יודע שאני חוטא כאן כי לא קראתי אותו, אבל דיאוגנס הטיח בו ביקורת שנשמעת מוצדקת לטעמי) והתעסקו בחיים לא מטריאלים (שוב, דיאוגנס). אבל רובם פשוט אמרו דברים. הרקליטוס אמר שהכל תמיד בתנועה, פארמנידס אמר שהכל דומם, ונשמע שאף אחד מהם לא באמת ידע על מה הוא מדבר.

 

[dharmax]

->

אני חושב שהבחנותיך דומות להבחנותי בעניין. לדעתי, הסיבה נעוצה בכך, שבעוד שבמזרח כבר אלפי שנים ישנן שיטות רבות לפיתוח *הכלים* איתם מבצעים את החקירה של טבעה של המציאות, ואף דרכים ללמד את השיטות האלה, במערב זה תחום שבאופן יחסי הוא פשוט מת, ולכן הפילוסופים המערביים הם ממש מגששים באפילה לעומת אנשי הרוח המזרחיים (לאו דווקא ה*פילוסופים* המזרחיים) - כל מה שהיה להם, זה האינטלקט, פה ושם אינטואיציות ואינספירציות מקריות, ותו לאו. ברכות

 

[מכור אנונימי לקולה]

42.

 

[MetalSinagouge]

בכל יום אחר,

יכול להיות שהייתי מסתפק בתשובה הזן-אתאיסטית הזו של אדמס, אבל זה לא אחד מאותם ימים. Today is the Phil Dick day.

 

[אישה ממאדים]

כן... אבל מה השאלה?

 

[שנטידווה]

../images/Emo13.gif

כמה זה שבע כפול שש?

 

[אישה ממאדים]

אה, פשוט מדי, זה לא ימכור

מה דעתך על: how many roads must a man walk down?

 

[שנטידווה]

נוחה בהרבה ממקודם ../images/Emo3.gif

 

[נהראש]

פילוסופיה היא פילוסופיה

מערבית או מזרחית, דרומית או צפונית לבדה היא תמיד חסרה. פילוספיה היא אהבת החכמה, אולם אם העיסוק בה נשאר שיכלי בלבד( כמו לימודי הפילוסופיה באקדמיה) אין היא מביאה שום תועלת או התקדמות לאלו העוסקים בה. מדיטציה או פיתוח נפשי לסוגיו תמיד יכלול תרגול. ראשית יש ללמוד מאלו שכבר צועדים בדרך (עדיף ממורה מוסמך) ואז יש לתרגל. בקבוצה או לבד, עם מורה או בלי, כל תרגול שיבוצע ברציפות וברצינות יביא להתקדמות. אני מתרגל ויפאסנה כפי שמלמד גואנקה, אולם איני ממליץ לך לבחור דווקא בשיטה זו. יש שיטות רבות ומגוונות ועדיף לך לנסות מספר שיטות ואז לבחור את הדרך שמתאימה לך. בהצלחה

 

[MetalSinagouge]

תודה.

וכמו שכתבתי למעלה, אני מסכים שהשכל לא יכול לקלוט את העולם לבדו, אם בכלל. הרעיון של אין סוף לא נתפס אצלי, אבל יש אנשים שטוענים אחרת, רק שזה נתפס אצלם שלא בעזרת ההגיון.

 

[מוטי ש]

השאלות

שכדאי לך לשאול הן: למה אתה מניח שמישהו כאן יודע יותר מאשר אלן וואטס ידע באופן מעשי? למה אתה מניח שהחומר של אלן וואטס הוא לא חומר אותנטי? מה המשמעות של חומר אותנטי עבורך?מה הוא יאפשר לך לעשות? האם כאשר תתחיל לקרוא חומר אותנטי תפסיק להיות מושפע "מקולות",כל קול שהוא? אם לא תעשה שום דבר בנוגע "לאובססיה" שלך,מה יקרה? אם תעשה משהו בנוגע לאובססיה שלך ותמצה אפשרות מסויימת כמו לקרוא ולשמוע את כל מה שהיה לאלן וואטס לומר,כמו שאכן התחלת לעשותמה יקרה? אם תעשה משהו בנוגע לאובססיה שלך ושום דבר לא יקרה,אז מה יקרה? מה קרה עד היום כאשר למדת משהו חדש ועשית איתו משהו,כל דבר שהוא? האם זה היה טוב,האם זה היה רע עבורך בחשבון הכללי? מה היה קורה לולא לא היית מתחיל ללמוד כל דבר בחייך עד כה,משום שלא יכולת לדעת מראש אם הוא יביא לך או לא יביא לך תועלת? האם אתה יכול לדעת מראש בעניינים מסוימים מה יקדם אותך או לא? בכלל,כאשר חשת שהתקדמת עד היום בתחום מסוים,כיצד זה בא לידי ביטוי? מה נתן לך להרגיש את ההבדל שהביא אותך לידיעה,שמנעה ממך את הצורך להישען על דעתם המלומדת פחות או יותר של אנשים אחרים? איך התחיל התהליך הזה ומה היו נקודות הציון המרכזיות בו? האם לאור מה שאתה יודע על סמים,האם שימוש בהם יהפוך אותך לאדם תלוי יותר באחרים,מכור ומותנה, או אדם אותנטי וחופשי? האם אתה מכיר אנשים שלוקחים סמים והפכו להיות אנשים אותנטיים? כמה מבין האנשים שלוקחים סמים הפכו להיות אותנטיים? (יכול להיות שאתה מדבר על טיוהאר על קרלוס קסטנדה או מישהו כגון זה? מניין לך לדעת שהם אותנטיים?או שהסמים שהם לקחו הפכו אותם לכאלה? תתחיל משאלות שתשאל את עצמך דבר ראשון.יכול להיות שחלק מהתשובות שתיתן לעצמך יתבססו אף הם על קולות של אחרים,אבל ייתכן שלא. במידה ולא,הרי שזה עשוי להיות הקול שלך ומשם אפשר להמשיך ולגדול בהדרגה, כאשר אתה מוצא בהתאם את כלי העזר שלך בעולם,הן ממזרח והן ממערב לאורך החיים. זאת כמובן,דעתי.

 

[שנטידווה]

רק על שאלה אחת שלך אשאל חזרה:

מאיפה לך ש MetalSinagouge לא הגיע למסקנותיו לאחר ששאל מי מהשאלות שהעלית? ואם כל הכבוד לאלן וואטס, דבריו הם לא יותר מעירבוב של מידע אמיתי עם מידע שגוי ומשאלות לב שכולן שלו בלבד. שום דבר משני ספריו שקראתי וקלטת ששמעתי לא נשאר בזכרוני מלבד טעמם של הרדידות והשטחיות.

 

[MetalSinagouge]

היי,

אלו שאלות חשובות, את חלקן שאלתי ואת חלקן לא. השאלות על האובססיה רלוונטיות במיוחד. אני לא אוהב להתלות באילנות גבוהים וסתם לזרוק ציטוטים שנשמעים חכמים, אבל פה זה מתבקש. מה שגורם לי לחשוב על כל הדברים האלה הוא המשפט של סוקרטס, על פיו חיים ללא חקריה הם חיים שאין בהם טעם. אני טוען שטעם לחיים זה דבר אישי, אבל מה לעשות, אצלי זה נתקע על חקירה. והשאלות האלה שלי, הן באמת מעניינות. למשל ניסוי המחשבה של "המוח בצנצנת" (או במילים אחרות, המטריקס) ודברים מהסוג, הם משהו שאני חושב שרוב האנשים שאלו את עצמם. אבל אחרי השאלות, מה אז? העניין אם האותנטיות נובע מרצון למצוא בסיס משותף. זה כמו מילים. אם לדוגמא אני אשתמש במילה דהארמה בשונה מאיך שהרוב מבינים אותה, אני לא אחיה בקונצנזוס, ואז כל דיון לא יהיה אפשרי (אבל זה עוד לפני ששאלתי האם דיון כזה הוא בכלל מועיל, כי להתפלסף כל אחד יכול, וההוכחה היא 2500 שנה של הפילוסופיה המערבית). בקשר לסמים, אני לא לגמרי מדבר על האנשים שהזכרת, אבל די קרוב. אני מניח שבאופן מסויים העניין עם הסמים נובע מדמויות מסויימות שהיו להן עמדות מפתח בשנות ה60, ואולי לפני זה (אליסטר קראולי הוא דוגמא למישהו שבא לפני).

 

[מוטי ש]

אחרי השאלות

מגיעים המעשים.העולם מציע לך אפשרויות ואתה הולך על האפשרות שנראית לך באותה זמן נתון המתאימה לך ביותר.לעיתים אתה יכול לדעת מראש עד כמה אפשרות מסויימת מתאימה לך ולעיתים אינך יכול לדעת זאת,עד שלא תבחר בה ותתנסה. אבל אתה שוקל ומשתדל לא לא לשקר לעצמך.לדוגמא,עניין הסמים הזה שהזכרת.כאן יכול להיות שקר גדול מאוד.קראת ספר ואתה מוכן לשקול על סמך ספר אחד או שניים פעולה מסוכנת מאוד שכבר פגעה במאות אלפים ללא תקנה בעולם.כאשר הפעולה היא אובססיבית,יש סיכוי, שהאדם יחפש לו מפתחות קסמים או קיצורי דרך.החשיבה הפילוספית המערבית אולי תיאורטית, אבל חשיבה מהסוג הזה היא ילדותית.אין בה אחריות,לא כלפיך ולא כלפי האחרים. העולם שלך הסובייקטיבי,כפי שהוא בדיוק באותו רגע,יוליך אותך למקומות ואנשים ויוביל אליך מקומות ואנשים בהתאם למטרה שלך ומצבך הסובייקטיבי הפנימי. זה עשוי לבלבל,כי יש מגוון של אפשרויות ונראה לך שאם תבחר אפשרות אחת,אולי תפספס את האחרת,הטובה יותר ממנה. אבל האמת היא שכל בחירה שבחרת משנה את העולם שלך הסובייקטיבי הפנימי, ועל כן מוליכה אותך או מקרבת אליך שוב מגוון חדש של אפשרויות ואנשים. זה גם תלוי ברמת המיקוד של המטרה שלך בכל זמן נתון.ככל שהיא יותר מעורפלת, יש גם סיכוי שתולך שולל,דבר ראשון בידי עצמך. כאשר מלכתחילה האדם פועל מתוך אובבסייה שלא מובנת לו,מראש האדם סוגר את עצמו בתוך מסגרת קשה מאוד והוא עשוי להגיע למצב שבו הוא מאבד את ההנאה מהחיים ולא מסוגל להציב מטרות, מצב של בילבול ומבוכה קשים יותר משל אנשים אחרים סביבו. לכן,כדאי לך לשאול את עצמך מה המטרות היותר קונקרטיות שאתה רוצה להציב לעצמך בתחום ההתפתחות ולא להתעסק יותר מדי עם מטרת על שכזאת כמו הארה או דיבור עם אלוהים,שלא יכול להיות לך כל מושג עליהם,כי לא ברור ממש על מה הם מצביעים במציאות הקרובה אליך ביותר.שאל את עצמך,מה עוד אתה יכול להשיג שיניח את דעתך כרצף של מטרות ביניים ושגם תוכל למצוא אינדיקציות שאתה אכן משיג אותו. למשל,האם אתה יותר רגוע,יותר נינוח,פחות מושפע מדיעות האחרים ומשגיונותיהם וכן הלאה.כאשר המטרות שלך בתחום ההתפתחות תהיינה יותר קונקרטיות יש גם פחות סיכוי שתשרוף את עצמך מהר מאוד ותתאכזב מכל התהליך. האנרגיה שלך מוגבלת.אתה רוצה לראות תוצאות קונקרטיות שיחזקו אותך בדרך ואשר מהן תוכל לשאוב כוח רגשי להמשיך הלאה בביטחון הולך וגובר. לפעמים אתה מגיע למקום שמתאים לך,לפעמים למקום שלא מתאים לך,לפעמים אתה מגיע למקום שמתאים לך במידה מסויימת,אבל לא יותר מכך.מה שברור, שאף אחד לא יכול לומר לך במקומך לאן ללכת,ושאם לא תלך לשום מקום,לא תגיע לשום מקום. מסקנה,אתה שואל,מציב מטרות קוקנרטיות ועושה. לאחר מכן,אלוהים גדול,כמו שאומרים.

 

[neophile]

הכללה גסה עשית

לדעתי אתה חוטא לאמת כאשר אתה מתייחס לתורות המזרח כמקשה אחת . הוודות ו מהווים את הבסיס לזרמים רבים של אמונה תחת המטרייה "הינדואיזם"(שגם זה שם שהבריטים הטביעו למגוון האמונות בהודו) מבחינה גיאוגרפית גם האווסטות שייכות למזרח , למרות שאין לי מושג אם יש בכלל אנשים במערב שעדיין מאמינים בדת זרטוסטרא על אף שהיא אחת מהקדומות ביותר .(בפרס יש מיעוט קטן מאוד שעדיין מאמין ) כמו כן עוד יותר במזרח יש את הטאויזם והקונפיוציזם על אף שהם עברו סינטזה כמעט מוחלטת עם הבודהיזם ויצרו זרמים בודהיסטים ייחודיים. ואם כבר הזכרנו בודהיזם , הוא מתחלק לכמה זרמים שאחרים בפורום יוכלו לסקר אותם בפניך . סביר להניח שיש עוד זרמים שלא הזכרתי אך זה דיי והותר כדי להעביר את הנקודה שזה לא נכון להתייחס לפילוסופיות המזרח כמקשה אחת. בשאלות שלך אתה מחפש תשובות חדות וברורות ולדעתי זאת לא יוביל אותך להארה אלה להורדת הסקרנות שלך ובכלל האם אתה מחפש הארה?

 

[MetalSinagouge]

אכן כן,

אבל גם פילוסופיה מערבית זו הכללה. מה שאני מתכוון אליו, כך למשל את הVedanta. פשוט מהפירוש של המילה הבנתי שיכול להיות שזה מה שאני מחפש- הידיעה הכי סופית על הנושאים הכי חשובים (למרות שלא לגמרי נוח לי עם כל ההנחות הראשוניות על ברהאמן ודברים כאלה). מכל מיני סיפורים שקראתי, הבנתי שדווקא מי שמחפש הארה בקיצוניות כמוני, ימצא אותה ב20 שנה במקום ב10, אם בכלל. אני לא מחפש בדיוק הארה, אני מחפש חוויה. אולי בעצם זו צריכה להיות חוויה מיסטית (AKA פסיכוזה), אבל חוויה שתגיד לי משהו על הסדר בעולם הזה. בנתיים החוויה היחידה שיש לי הם החיים עצמם, והחיים אומרים לי שאני חי ביקום עיוור. וזו תאוריה לא נעימה, מה גם שהיא תיאוריה של מישהו אחר, ז"א אני לא הגעתי למסקנה הזו, למרות שבסופו של דבר אין לי בעיה לקבל אותה, אם כל הקושי. את הידיעה שאין מימד מעבר, אין נשמה, אין סובייקטיביות- You get what you see. אני יודע שהזן אומר את זה, בערך, אבל אני חייב לומר שאחרי המאמר של שנטיוודה בNRG, אני לא בטוח שאני מוכן להתמסר לדרך הזו, כיוון שהיא עצמה נשברת להרבה דרכים, רובן ללא מוצא.