יש לי דוגמא אחת- לא מייצגת
כי היא אחת.
אבל אני אישית נוהגת לפיה בחינוך ילדיי:
אמא שלי גדלה בבית מאד נוקשה. היו לה הורים מורכבים, ניצולי שואה, ששמרו עליה בצמר גפן. עד גיל 18 היו מחכים לה בחוץ כשיצאה עם חברים, לא הרשו לה באמת כלום.
לא אפרט כאן יותר מדי- אבל בואי נגיד שהיא יצאה כל מה שלא רצו שתצא, ועשתה במהלך חייה כל מה שלא רצו שתעשה. ההקצנה הזו בחינוך שחררה דברים בצורה הפוכה, וקיצונית.
לחילופין: אני גדלתי בבית מאד פתוח. הרשו לי הכל, לא היו הרבה גבולות בחינוך- לא כי אין השגחה הורית אלא כי היה להוריי חשוב לא לגדל אותי כמו שגידלו אותם, וגם כי באמת סמכו עלי במאה אחוזים.
יצאתי הילדה הכי "טובה" עלי אדמות, באמת ברמה קיצונית שלא רואים הרבה. לא הייתה לי אף תקופת מרד הכי קטנה, הייתה בוגרת ברמות אחרות ולא נכנעתי לאף לחץ חברתי. היה לי כ"כ חשוב לשמור על האמון שנתנו בי, שזה הרתיע אותי יותר מהכל.
אני אמא באמצע: כן מציבה גבולות, כן יש איסורים- אבל בתוך האיסורים הללו יש מרווח תזוזה גדול יחסית, יש מקום להתנסויות, יש מקום לטעות, יש מקום לביטוי עצמי.
אמנם הם עדיין קטנים (הבכורה בת 7.5), אבל יש לי חזון של איך לפעול. להגיד אם מבחן התוצאה בפועל יהיה תואם- קטונתי.
נוקדה- זה לא מכוון אליך,אינני מכירה אותך ואת דרך החינוך שלך.המטרה היא לייצג גישה שונה מהגישה שנדמה לי שאותה את מייצגת.
אינני שופטת- גם את סבתא שלי קשה לי לשפוט.