חינוך לערכים

נעה גל

New member
בקיצור, כולנו (מהתשובות שלכם וגם

מהיכרות עמוקה שלי עם עצמי
), נוהגים בדיוק אותו דבר. אנחנו או מתעלמים מהקבצן או נותנים לו כסף (ולענין זה, אגב, גם תרומה של בגדים, צעצועים וכו´ היא דומה, תבינו בהמשך). אף אחד מאיתנו לא חשב על אפשרות שלישית (ואם לא היה ברור ומובן: גם אני לא חשבתי על האפשרות הזו. היא נאמרה לי ע"י מישהו אחר) - לפתוח את החלון ולדבר עם אותו קבצן. רק לדבר. לא יותר מזה. למה אף אחד מאיתנו לא עושה מדבר איתם? כי אנחנו מפחדים מהם, נגעלים מהם, והכי הרבה - אנחנו מפחדים להיות מעורבים. ובנקודה הזו תרומה של בגדים וצעצועים היא דומה - אנחנו מוסרים אותם תמיד לצד שלישי - כדי לא להיות מעורבים. עשינו את שלנו. השקטנו את המצפון החברתי שלנו, עכשיו, אפשר להמשיך הלאה עוד שנה. זו לא מעורבות חברתית הדוגמא של הקבצנים בצמתים היא דוגמא מצוינת למה שקורה בחברה שלנו, לכולנו, בגלל שהם מכריחים אותנו לראות אותם. אפשר לעבור ליד קבצנים ברחוב ולא להסתכל, רובנו לא פוגשים אנשים רעבים ללחם בחיי היומיום שלנו. הם לא גרים ברחוב שלנו ולא בשכונה, הם לא מסתובבים בחברה שלנו. רק הקבצנים בצמתים באים אלינו עם הפנים קדימה ואומרים "תסתכלו עלי, אני מסכן", ואנחנו יושבים בתוך האוטו ומתים שהוא יעבור כבר למכונית הבאה. והילדים שלנו קולטים את כל זה. הם לא קולטים שאנחנו עושים מעשה טוב כשאנחנו נותנים כסף! הם קולטים את הסלידה. את הסגירה המהירה של החלון. את הערות שאנחנו אומרים אח"כ. ולא, אין לי פתרונות. אני, כאמור, נוהגת בדיוק אותו דבר. ואגב, הצדיק היחיד בסדום הוא עומר של לאה (
) שבמרץ רב מנסה לשנות את העולם עם כתיבת מכתבים. מענין באיזה שלב הוא יתיאש ויהפוך להיות בדיוק כמו כולנו?
 

ציפי ג

New member
לפני שקראתי את המסקנה שלך רציתי

לספר על כמה קבצנים מקומים. ישנו קבצן (היום הוא בבית סוהר בשל רצח אכזרי במיוחד) שהיה מקבץ נדבות קבוע בצומת ליד מקום העבודה של אמי. המדובר בבחור יפהפיה, צעיר חסון. אמא שלי כל פעם שעצרה לידו את האוטו, אמרה לו - לך אני לא נותנת. אתה צעיר לך לעבוד. היה קבצן, שעמד על יד בית משפט בתל אביב. עברתי שם והוא התחנן לקבל כסף לנסיעות הביתה. נתתי לו מספיק לדמי נסיעה. לאחר יומיים שלושה, עברתי שם שוב, והוא עצר אותי עם אותו סיפור, אז אמרתי לו- אם אתה מרמה לפחות תזכור למי ספרת מעשיות. אני יודעת שאתה משקר, ואם הייתי ממש רעה, הייתי מתלוננת עליך. והיתה זקנה שקבצה נדבות על יד הבנק שלנו. עברתי שם כמה פעמים ביום, בזמנו, והיא עמדה שם שעות והרוויחה הרבה מאוד כסף. למה שאני אתרום לה? אני בהחלט מעדיפה לתרום לגוף ממוסד שמטפל בעניים ויודע לתת למי שעני באמת, או לילדי המסומם, ולא לתת כסף למתחזה או למסומם לצורכי מימון השאכטה הבאה.
 

נעה גל

New member
הדוגמאות והתשובה שלך, ציפי, הן

דמגוגיה לשמה, מכיוון, שגם את וגם אני יודעות שרוב המוחלט של העניים הם לא קבצנים ברחוב ובטח לא פושעים (ואני מניחה שגם רוב הקבצנים הם לא פושעים). הקבצנים הובאו לכאן הם דוגמא לענים שאנחנוכן פוגשים באופן ישיר ומשתדלים להתחמק מהם. אני לא אומרת שלא צריך לתרום בגדים וצעצועים דרך אותן אגודות שמרכזות את עינינים - אני חושבת שזה חשוב וגם אני עושה את זה. זה פשוט לא מספיק.
 

ציפי ג

New member
את הבאת את הקבצנים כדוגמא?

שאלת את עצמך למה הם דווקא עומדים בצמתים? מעבר לכך שזה מקום בו חולפים אלפי אנשים, זה מקום בו לא שואלים שאלות. הואיל והרמזור קצר, היות והקבצן עובר מהר מרכב לרכב. כל המטרה שלו, היא שלא תדברי איתו. אם משום בושה (תראי לאן הגעתי), ואם משום שהוא לא רוצה שתדעי עליו אלו שהם פרטים, ומעוד סיבות. במסגרת עבודתי אני נפגשת בהרבה אנשים קשי יום. אני מדברת איתם ואני בהחלט יודעת עד היכן יכולה להתדרדר אם חד הורית המשתכרת מתחת לשכר מינימום, ושקועה בחובות מעל צוואר. אני יודעת היטב איך חש אדם חולה נפש המתפרנס מקצבת נכות, ובה הוא מפרנס את אשתו ובנו, וכתוצאה ממחלתו , הוא מבזבז כספים, ושקוע בשל כך בחובות לא יאמנו. אני יכולה לספר לך הרבה ספורים כאלה. אבל כל הספורים סופרו לי רק לאחר שרכשתי את אמונם של הלקוחות הללו. רק לאחר שהראיתי להם שבאמת אכפת לי ובאמת באתי לעזור, ובהחלט לא בנוכחות ילדי, או כל זר אחר. כל הספורים הללו, אינם ספורים שמספרים ברמזור. מי שרוצה להכיר עניים צריך להתנדב באגודות שכאלה, ואז הוא יכיר וידע. ולגבי הקבצנים, לצערי כאן בעיר, היו קבוצות מאורגנות של קבצנים, שפלשו לבתים עזובים, ביום קבצו נדבות, ובלילה הפכו גיהנום את הסביבה לכל שכניהם. ואחר כך קבוצה אחת שמנתה חמישה קבצנים רצחו את אחד מחבריהם. אני לא אומרת שכולם כאלה, אני רק חוששת שמרבית העניים, אינם אלו המחזרים על פתחי המכוניות, אלא אלו המתדפקים על פתחי אגודות הסיוע.
 

yondy

New member
../images/Emo45.gif ../images/Emo45.gif ../images/Emo45.gif מילים כדורבנות,

מגיעות ממקום אמיתי של מעורבות אמיתית וקרבה מסויימת לתחום. לא כמו רוב התשובות בדיון זה, שמגיעות ממקום >תיאורטי-מנסה-להציג-אכפתיות-ומעורבות>, ועושות רושם של התייפיפות. עם המשתתפות הסליחה. אבל כל אחד טוען שאכפת לו וחשוב לו ועצוב לו... ההבדל היחיד הוא בין מי שעושה כאן ועכשיו, ומי שעדיין לא התחיל בעשייה! ביננו, לא אדבר עם הקבצן ברמזור, מכיוון שהרמזור תמיד קצר מידי. הוא בכלל רוצה לדבר איתי? נעה, האם תפני לאדם זר שאינו קבצן ברחוב, ותפצחי בשיחה מלב אל לב איתו? יש פה מידה של התנשאות, כמובן שלא במודע. זו דעתי. ורציתי להוסיף עוד דבר אחד: לא רק עוני זו בעייה קשה. יש בעיות קשות הרבה יותר מעוני.
 

טוב

New member
לא ממש מדוייק.

האמת היא שגם לי יצא לדבר עם הקבצן. הסיטואציה שעולה לי לראש היא כשהלכתי בתל-אביב, והיה בחור שמנגן, והיתה אישה שפשטה יד. הם היו די סמוכים זה לזו, ואני נתתי למנגן כסף, מהסיבה שמישהי פה בפורום הזכירה קודם, שהוא לפחות עושה מעשה לפרנסתו. כשעברתי את האישה היא ממש היתה בטוחה שהנה אנינ נותנת גם לה (כי הם ממש ישבו זה ליד זו), ואילו אני חלפתי על פניה. בעלי העיר לי שזה היה די מעליב, אז חזרתי אל האשה, ונתתי לה גם כסף. היא שאלה למה לא נתתי לה קודם(בטרוניה), ואני אמרתי לה שאני לא רואה סיבה למה אישה בגילה (בערך בגיל של אימי, שהיא כמובן עובדת) לא תלך לעבוד, במקום לשבת ברחוב דיזינגוף ביד פשוטה. אין לה השכלה? יש גם עבודות ללא השכלה. את התפתחות השיחה (שהיתה די ארוכה) לא אפרט. רק אומר שהיא היתה עמוסה בתלונות על מצבה ובאלפי תירוצים. בקיצור, לא ממש ברור לי במה יועיל לדבר עם הקבצן הספציפי. מה שבטח אפשר לעשות, זה במישור הכללי, ולא האקוטי. ללכת להתנדב\לעבוד בחינוך, ברווחה, בתחומים שבהם אפשר לתקן את העוני מהיסוד. ואם כבר מזכירים את זה, אולי ראוי נעה שתפרסמי שבמקביל אלינו קיים פורום התנדבות, ומי שבאמת רוצה לתרום יכול ללכת לחפש שם מסגרת לתרום בה בצורה פעילה.
 

vered4

New member
זו קצת הכללה

לדעתי אנחנו לא מפחדים להיות מעורבים, אלא פשוט לא מעורבים, עסוקים בשלנו, ולא תמיד מפנים מקום למשהו אחר, לפעמים אפילו מתקשים לשמור על קשר עם חברים
. בגלל שאנחנו לא מכירים אישית אנשים נזקקים, האפשרות לתת היא דרך ארגון שמכיר. ולגבי לדבר עם אנשים, כל אדם שיגש אלייך ברחוב תקפצי על המציאה לדבר איתו? חלק מאותם מתרימי מכוניות נראים די תוקפניים. אותה אישה שבאה אלי הביתה, אני לא בטוחה שהיתה מרגישה נוח לדבר איתי ולא בטוח שהיתה מעונינת. במקום יותר קטן, בו אנשים מכירים יש יותר מעורבות.
 

לאה_מ

New member
אני לא חושבת שדיבורים הם אופציה

במקרה הזה. כבר נאמר כאן, שלא בכדי האנשים האלה בוחרים לקבץ נדבות ברמזור, היכן שהזמן קצר והלחץ רב. אני לא חושבת שאני סולדת מהאנשים האלה. אני לא סוגרת אחר כך את החלון ולא מעירה הערות. אני נותנת כסף, על אף הכרתי, שהבהרתי אותה קודם לכן, שהעניין צריך להפתר במסגרת כוללת של המדינה, וכאן אני מצטרפת לדעתה של טוב, שיש הרבה מקרים שבהם כסף לא יוציא את האנשים ממעגל העוני. לכן אני תורמת לעמותות ואגודות למיניהן שעוסקות במטרות היקרות לליבי, וגם אין לי התנגדות שהממשלה תגבה כספים מהעשירים לצורך הטיפול בעניים, ובלבד שהדבר יעשה באופן שיסייע להם באופן אפקטיבי מעבר לאותו רגע. אני חושבת שאין טעם לשוחח עם קבצן כזה או אחר, אני לא חושבת שהם מעוניינים בזה, שהם מעוניינים לשמוע את דעתי, ואני אפילו חושבת שזה יכול להיות קצת מתנשא. ועומר אמנם מנסה לתקן את העולם - ואולי הוא גם יצליח - וכל עוד הוא מאמין ביכולתו לעשות זאת, גם אני מאמינה בה, ואני תומכת בו.
 

מירי,

New member
בהחלט לא נתעלמת!

אבל... אם אני זקוקה לעזרה מאדם זר לא הייתי רוצה שהזרה תבוא ממנו יחד עם "תחקיר ביטחוני" למה ומה קרה ומה את צריך אם הוא פושט יד מה שלדעתי מאוד משפיל, אם הוא מוכן לרדת לכזה שפל מדרגה - גם אם זה לסמים או אלכוהול או..- מי אני עם חיי הנהנתנים לשפוט אותו? אני נותנת לכולם , כולל מתרימים טלפוניים לכל מיני עמותות (לסרטן למען החייל וכו..) בהליכה ברחוב אם יש לי מטבעות אני נותנת אותם לכל קבצן כמעט.... ולמה כמעט , יש אצלנו קבצן שעומד ליד דוכן מפעל הפיס ומיד כשהוא "אוסף" מספיק כסף הוא קונה כרטיס חישגד - נכון שטענתי את טענתי בהתחלה שאם הוא כבר היגיע... אבל קצת צורם לי המעשה הזה הוא אפילו לא מחכה שאני אמשיך ללכת.. מיקרה אחר היה לפני שנה , את החופשה שלנו עשינו בירושלים , לפי הרגשתנו ירושלים מלאה בפושטי יד , למרות שנתנור רק כמה מטבעות (50-30 אג) לכל פושט ראינו שהיגענו ל 15 ש"ח בערך ליום , אחרי יומיים קיצצנו וכבר לא נתנו לכל אחד ... באחד הימים היינו בקונדיטוריה , פנה אלינו קבצן ביקש כסף כי אין לו מה לתת לילדים לאכול מיד אמרתי לצחי שייקנה לו שני לחמים טובים וכמה עוגות - הקבצן היסתכל עלי אמר לא רוצה , אני צריך כסף... אני לא אוהבת שמשקרים לי , ולכן סרבתי.. (בטח יש עוד כמה דוגמאות כאלה...). באופן עקרוני כמעט ואינני תורמת לחרדים - לכוללים , להכנסת כלה ועוד כאלה(אבל גם הם לפעמים זוכים ממני - זה באמת תלוי רק במצב הרוח שלי)
 

דסי אשר

New member
חושבת כמו בעלך.

הי, למרות המודעות החברתית החזקה, אינני נותנת כסף לקבצנים בשום מקום, משום הסיבות שבעלך ציין ואת הבאת כאן. אני כן נותנת לנגנים, כי זו תרבות הקיימת באירופה= המנגנים ברחובות, ואלה אנשים שעלו מארץ אחרת , ואולי משבר המעבר ומקצועם וגילם לא איפשרו להם לעבוד במקצועם הבסיסי(למשל, הכרתי מהנדס נהרות. יש צורך בכזה תפקיד ברץ. ועוד אם אתה בן 45 ?). דסי
 

דסי אשר

New member
לאה, את קצת נאיווית

אולי כי זה לא שדה הפעילות שלך... אבל כל קורא עיתון, לא רק העובדים הסוציאלים והלקוחות שרוצים לקבל עזרה יודע שהמדינה שלנו , כחלק מערכיה ה,פולטיים" לא מעוינת לעזור לאזרחיה, ושני התחומים החשובים ביותר לכל מדינה = ההון האנושי שלה, הם הראשונים לקיצוצים הן ברמת המדינה, והן ברמת הרשויות: 1. תחום החינוך. 2. תחום הרווחה. לגבי אותם קבצנים, כמו דיירי רחוב, ובתחום הזה עסקתי באופן עקיף- הם לא רוצים עזרה, הם לא רוצים להשתקם, הם רוצים להיות בעיסוק או במקום שבו נמצאים. לא משנה אם מתוך כוח(לחלקם יש הכנסות הרבה יותר גבוהות מלי בימים טובים שלי..). או מתוך תחושת יאוש עמוק. לא ניתן לעזור למי שלא רוצה שיעזרו לו. ובתנאי מדינת ישראל, גם מי שרוצה שיעזרו לו, גם ה"נצרכים הכרוניים" וגם החדשים- המדינה שלנו, כך מסתבר, הולכת לקראת משהו שמפחיד אותי מאד מאד. אני מפחדת מה"פצצה החברתית" אותה אני חשה, יותר מהפיגועים. בחיים לא הרגשתי ככה. דסי
 
מה ההבדל אם נותנים לארגון

צדקה או לאדם אומלל שברור שהוא זקוק לכסף בזה הרגע?
 

אביטל +

New member
ההבדל

הוא בזה שאדם שעומד ברחוב את לא ממש יודעת האם הוא באמת צריך את הכסף (מסכן ככל שיראה) או שהוא פשוט בחר בפרנסה נוחה. נתנו כבר דוגמאות אמיתיות לאנשים כאלה. שוב, לא כולם כאלה, אבל את הכסף שאני מרוויחה בעבודה קשה ובכוחות עצמי ושאני בוחרת לתרום, אני רוצה שיגיע לאנשים שבאמת צריכים אותו. האגודות למיניהן, יודעות לעשות את ההבדל בין מי שצריך ומי שלא. כך אני לפחות מקווה.
 

ליאת +

New member
דווקא כשתורמים לארגון מוכר

אז חלק גדול מהכסף הולך לתפעול המערכת. בזמנו התפרסמו נתונים על האגודה למען החייל שבערך מכל שקל שהם התרימו - חמישים אגורות הלכו למימון המערכת המשומנת שלהם.(בנינים מפוארים , משכורות וכו´). ולא שאני יוצאת נגד הארגונים האלה חו"ח- אבל : יש משהו יפה בתרומה המיידית והישירה. כולם מכירים את הסיפורים על העירות של פעם שהיו בהן קבצנים קבועים. אני חושבת שעדיין הבעיה היא במספר ההולך וגדל של מסכנים למינהם וחוסר האונים שלנו מול זה. למשל שביתת הנכים. הם כל כך צודקים בדרישות שלהם! אני יושבת מול הטלויזיה ומהנהנת- אבל האם אעלה לירושלים לאות הזדהות? כנראה שלא...וכאן זה מתחבר למה שנעה כתבה על מעורבות אישית. אם הבנתי נכון.
 

vered4

New member
יש הרבה נזקקים

וכמו בתאונות דרכים או בעיות אחרות, התרגלנו.
 

דסי אשר

New member
לי אישית קשה לקרוא

בדיון על חינוך לערכים, וממנו חינוך לערכים למעורבות חברתית, שימוש במילים"ענייים" ו"מסכנים". חישבו לרגע, מ"איזה מקום" נכתבים מילים אלה? מעורבות חברתית קשורה להירתמות לעשיה בכל תחום שבו יש קבוצות של אוכלוסיה, עשירים וחסרי אמצעים, הנמצאים במצב של חוסר אונים. נכון שישנם אנשים שבוחרים לעסוק במעורבות חברתית פוליטית, ופחות בתחום של מצוקות אנוש, כמו מחלות קשות, כמו נשים מוכות, כמו ילדי "דאון סינדרום" או כמו משפחות חולי אלצהיימר.ואין בכך שום ביקורת ערכית, מה חשוב יותר. מחלת האלצהיימר היא בדיוק הדוגמא. המחלה פוגעת בתפקודים המוחיים של כ 20 % מאוכלוסית הקשישים, ללא הבחנה במעמד חברתי. משפחה אמידה תוכל לשכור אופר שתטפל בקשיש 24 שעות(דבר לו זקוק חולה אלצהיימר דמנטי). משפחה מצומצמת בהכנסותיה, תתקשה לעמוד בכך. אבל הקושי הגדול ביותר בהתמודדות עם חולה אלצהיימר, היר ההתמודדות הרגשית עם השינויים האדירים שעובר בן הזוג, ההורה המבוגר, והכרה בכך שאישיותו הבוגרת והנפלאה אותה הכרנו הולכת ונמחקת בתהליך מאד "מכוער" ומשפיל. גם האמיד, היכול לממן לעצמו טיפול פסיכולוגי צמוד, להתמודדות עם הקושי הרגשי, יפיק תועלת רבה יותר מפגישה עם קבוצת תמיכה של בני משפחה לחולי אלצהיימר. אלה אחד מתפקידה של העמותה למען חולי האלצהיימר ובעיקר משפחותיהם. מי שקורא להם מסכנים, מעמיד עצמו בצד, אולי למעלה." לי זה לא יקרה". מי שקורא לאנשים "עניים" , שוב, כנראה לא בדיוק נמצא אי פעם במצב של מצוקה כלכלית, אפילו אם פרנס עצמו בכבוד לפני כן.גם כאן, יש בבטוי משהו מן הפטרונות. פסיכיאטר טוב לא חייב לעבור מחלת נפש, על מנת להיות בעל מקצוע טוב. אבל בתהליך ההכשרה שלו לפסיכוטרפיה הוא נדרש לעבור טיפול נפשי, כחלק מהכשרתו להיות מסוגל לעזור לזולת מתוך אמפטיה והבנה לקושי, מבלי שהמטפל חווה בעצמו את החרדה הנוראית המלווה את חולה הנפש הפסיכוטי, שמביאה אותו להקיף עצמו בסימפטומים "משונים לנו" על מנת לא להתמוטט מרוב חרדה. נכון, אחד התחומים בהן נפגעות זכויות האנוש הבסיסיות, הוא דווקא בתחום חולי הנפש, כי כל המערכת, בהכללה(ולא בכמה פרטים נפלאים בתוכה), תופסת את חולה הנפש כ"לא אנוש" , ומכאן אין התייחסות לזכויתיו הבסיסיות, הברורות כל כך, בסוגי נזקקות אחרים, או בסוגי טיפול רפואי אחר. יש להבדיל בין ?תרבות של עוני" בין אוכלוסיות מנוכרות לחברה, שהתייאשו מיכולת החברה לעזור להן, ונותרות אכן דלות מאד, לבין אנשים שעקב זקנתם, נכותם, מחלתם, מצב המשק =נותרו ברמת הכנסה עלובה שמביישת את המדינה המצהירה על עצמה כמדינת רווחה. ביוט עמדות כאלה, הן הערכים. ביוי עמדות כאלה, נקלטים על ידי הילדים. הדברים לא נכתבים כביקורת, אלא כסוג של שיקוף. ערכים, הם מכלול העמדות שלנו בכל מיני תחומים, עמדות המלוות בעשיה ו/או בדיבור. אבל אם העשיה החברתית מסתכמת במתן בגדים למי שאין להם, או במתן תרומות = זהו הערך החברתי שהילד קולט. אין לו דוגמא אחרת. ההורים שלו הם הדבר המשמעותי ביותר עבורו. דסי
 

לאה_מ

New member
דסי, את צודקת בעקרון אך טועה בישום

אני מסכימה עם מה שכתבת לגבי האופי של המעורבות החברתית, שודאי אינו מתמצה בתרומה לנזקקים. אבל אני חושבת שזה בהחלט לא מה שעלה מהדיון כאן. נושא הנזקקים, העניים, עלה משום שנעה שאלה את השאלה על הקבצנים בצמתים, וממנה התפתח דיון שנגע בעיקר בשאלה הזו. אבל, ודאי שמת לב, שלפני השאלה הזו, וגם אחריה, היו התייחסויות למעורבות חברתית בנושאים של איכות הסביבה, מעורבות חברתית גלובאלית (כמו המכתבים של עומר לראש הממשלה ולמנכ"ל רשות השידור), תרומות לאגודות כמו האגודה למלחמה בסרטן וכיוצ"ב. נושאים שבהחלט עונים על הקריטריונים שהצגת למעורבות חברתית כללית. אני גם לא בטוחה שאני מסכימה עם האבחנה שלך, שמי שקורא לאחרים "עניים" (אמנם ביטוי פטרוני מעט, אך גם מתאר עובדה), בא מהמקום של "לי זה לא יקרה". אני חושבת שכל אחד מקווה שלו זה לא יקרה, אבל אני חושבת גם, שמי שתורם, עוזר, מגלה אכפתיות ורגישות, יודע גם - או לפחות מקווה - שאם אי פעם הוא עצמו ימצא במצב הזה, יהיו אנשים שיעזרו לו כפי שהוא היום עוזר לאחרים. אני חושבת, שהערכים שאנו מנחילים לילדנו מתבטאים בכל התחומים האלה. ילדי שומעים ממני את דעתי, שמי שרוצה כסף צריך לעבוד בשביל להרוויח אותו. הם עדיין חווים את הנדבה לאותו קבצן. איך הם מיישבים את הסתירה? אני מניחה שבאותו אופן שאני עושה זאת. אני חושבת שילדינו מקבלים מאתנו גם - ואולי בעיקר - את האמונה בכח שלנו כאנשים או כאזרחים (תלוי באיזה מקרה) להשפיע, לתרום, לשנות. וזה בעיני, הדבר החשוב מכל.
 

דסי אשר

New member
כבר מאוחר, צריך לעבוד במשפחתון

תודה, אענה מחר. יש ךי מעט שעות אינרנט סבירות באמצע השבוע, כי אני חוסכת. אנסה להביר עצמי מחר. דסי
 

דסי אשר

New member
לאביטל, לא רוצה לקלקל לך

את האשליה. מאחר ועברתי השתלמות ליזמים חברתיים, שאורגנה ע"י ה"חממה ליזמות חברתית", שמעתי באחת הסדנאות את דברי המרצה, שהנו יועץ לעמותות בנושא שיווק עצמן לתורמים, מהקטן ביותר, כמוך, לענקיים , כמו תורמי ירושות וכו´. הוא סיפר, שבאותה תקופה התפרסמה כתבה גדולה, התוקפת את האגודות והעמותות השונות, על השכר הגבוה שהן מקציבות לבעלי תפקידים בארגונים(למשל, האגודה למלחמה בסרטן). לדבריו, תגובת האגודות היייתה, שהן צריכות את בעלי המקצוע הטובים ביותר, על מנת שיעסקו בחלק כה חשוב בפעילות האגודה או העמותה= תהליך גיוס הכספים. גם אותו מרצה, עוסק באותו תחום, ואני מניחה שהוא מתקיים באופן מכובד מכישוריו. תוכן ההרצאה, שהיה מאלף מאד, הבהיר לי עד כמה חשוב לדעת נכון כיצד לגייס כספים לאגודה או עמותה, ואיזה כישורים מיוחדים נדרשים לשם כך. שלא ירפו ידיך. אני מאמינה שרוב האגודות והעמותות פועלות למען המטרות לשמן הוקמו. דסי
 

1smile

New member
תמיד אבל תמיד../images/Emo70.gif

אני נותנת כסף (גם כשאני בתקופות קשות ובצימצומים) וזאת מהסיבה שאני חושבת שאם מישהו הגיע למצב שהוא מסתובב כך ברחובות ובכבישים (מצב שאף אחד מאיתנו לא היה רוצה להיות בו) סימן שהוא זקוק לכסף. למרות שאומרים לי "עזבי בטח הוא יבזבז את זה על סמים או אלכוהול" זה ממש לא איכפת לי, אין לי זכות לשפוט אדם שנמצא במצב כזה.
 
למעלה